יוסף בן דוד שורץ
New member
הניצחון בצרפת
סופו של חוק התעסוקה לצעירים-ניצחון חשוב לצעירים ולעובדים מאת כתבנו בצרפת גרג' אוקסלי הסכמתה של הממשלה להסיר את חוק התעסוקה לצעירים, הנה תבוסה ממשית ומשפילה לשירק ולממשלת וילפין. הם יצאו מוכים מהתנגשות זו. זאת גם תבוסה לסארקוזי, לאו.אם.פי, ול אם.אי.די.אי.אף, על אף שאלו משחשו את מידת ההתנגדות לחוק הסתייגו ממנו בדומה לעכברים הנוטשים את הספינה הטובעת. ניתן לראות בעין את מפלתו הקרבה של הימין בבחירות של 2007. פרנסיס בירו סיכם את מידת התבוסה בכותבו:" אוירה של קריסה ושל כאוס בכל רמות הממשל". בעקבות המאבק כנגד הרפורמות בפנסיה ב2003, הרפרנדום בעניין החוקה האירופאית, מרד הגטאות והשביתות הארוכות והקשות במרסי ומקומות אחרים, בא עתה הגיוס של הצעירים והעובדים כנגד חוק התעסוקה ומוכיח כי צרפת נכנסה לתקופה של חוסר יציבות פוליטית. אנו ניתחנו את הסיבות לכך במסמך שלנו ב2005 הנקרא: De l’impasse capitaliste à la révolution socialiste אם נסכמו במשפט, זאת תוצאה של חוסר היכולת של הקפיטליזם בצרפת לפתח את הכלכלה. הגידול השנתי הנע בין 0 ל 2 אחוז מזה מספר שנים, השקיעה הצבאית , הדיפלומטית והכלכלית של האימפריאליזם הצרפתי. החוב החיצוני המגיע ל1,100 ביליון יורו ,65 אחוז מהתל"ג הנם הביטוי של פשיטת הרגל של השיטה בכללותה. הקפיטליזם תקוע השיטה הקפיטליסטית, אינה מסוגלת להביא להתקדמות חברתית, משום שאינה מסוגלת להתקיים יותר מבלי לתקוף את ההישגים החברתיים של העבר. אין שטח בו לא רואים את הנסיגה. היא מורגשת בתעסוקה, משכורות, ביטחון חברתי, בריאות ציבורית, חינוך, תנאי עבודה ובטיחות בעבודה. שום חברה אנושית אינה מסוגלת להתקיים לזמן ארוך עם שקיעה בלתי פוסקת בתנאי החיים של ההמונים. המרקסיזם מסביר כי כאשר סדר חברתי הופך למכשול על התפתחות כוחות הייצור, אנו נכנסים לתקופה מהפכנית. אמת, צרפת עדין לא בסיטואציה מהפכנית. אולם מהפכה אינה נופלת לפתע מהשמים. היא תוצאה של תהליך העשוי לקחת מספר שנים בו יש נקודות מפנה ואירועים מכריעים. אין לה לבורגנות שום פתרון לבעיות הכלכליות שנוצרו על ידי הקפיטליזם. האינטרס של הבורגנות עומד בסתירה לאינטרס של מעמד העובדים והישגיו ההיסטוריים ועל כן מול המשך מתקפת בעלי ההון המאבק כנגד הממשלה חייב להיות קשור במאבק כנגד השיטה הקפיטליסטית עצמה. האם הצעירים והעובדים שהביסו את חוק התעסוקה לצעירים הסיקו את אותה מסקנה? התשובה הנה כי חלקם כן וחלקם עדיין לא. כיום צעירים ועובדים רבים מסיקים מסקנות מהפכניות , האחרים יסיקו זאת בחודשים ובשנים הבאות כאשר הם ישתתפו בהכרח במאבקים כנגד הגזרות הכלליות של הבורגנות. המאבק המנצח כנגד חוק התעסוקה הוא חלק מניסיון הלימוד של ההמונים. תשובה לספקנים הגיוס כנגד חוק התעסוקה של הצעירים הנו הוכחה לא רק לנכונות, האינטליגנציה הפוליטית והיכולת הארגונית האדירה של הצעירים והעובדים, אלא לכוחו של המעמד שלנו. היא הייתה תשובה לכל הזעיר בורגנים הסקפטיים שטענו במשך שנים כי הצעירים והעובדים אפאטיים פסיביים אדישים ולעולם לא יאבקו, במילה אחרת אינם שווים כלום. אפילו בקרב חלק מהעובדים שררה גישה זו כלפי המעמד בכללותו. אולם מאבק מנצח זה כנגד הממשלה הוכיח את כוח העובדים משום שבלעדיהם ניצחון זה הי הבלתי אפשרי. התקופה בה העובדים לא נאבקים חלפה מהעולם. ככל שהמאבק של העובדים יחריף כך כל מנגנון המדינה הבורגנית על כל מוסדותיה ימצאו באוויר ללא כל תמיכה בחברה האזרחית. כאשר ההמונים חשים בכוחם כל האפשרויות נפתחות לשינוי חברתי שיחסל את הקפיטליזם ויעביר את השליטה בכלכלה.ובמשל לידי המוני העובדים. השביתה הכללית מההתחלה האיום בשביתה הכללית כנגד חוק התעסוקה ריחף מעל המאבק. מנהיגי האיגודים המקצועיים שרצו לשמור את המאבק בתוך גבולות צרים לא העזו להעלות דרישה זו. אולם תחושת חוסר הצדק , העוני שגדל, השפלות שהלכו והתעצמו במשך שנים יצרה סיטואציה של חומר נפץ חברתי. במצב זה הייתה אפשרות לשביתה כללית למרות רצון מנהיגי האיגודים המקצועיים. ב-1968 מנהיגי האיגודים ניסו להגבילה ל24 שעות אולם העובדים עצמם הרחיבו ואתה והוציאו אותה מידי השליטה של הבירוקרטיה האיגוד מקצועית. אפשרות זאת נלקחה בחשבון על ידי הממשלה וכוחות הדיכוי של שר הפנים, והאלמנטים היותר מתוחכמים בקרב הבורגנות לחצו על הממשלה להיכנע ולא להסתכן בשביתה כללית לא מוגבלת. המצב בו העובדים חשים את כוחם, הוא פחד איום של בעלי ההון שכן גם הם מכירים את המילים של האינטרנציונל של העובדים: "אנו היום לא כלום מחר נהיה הכול". כאשר העובדים מאמינים בכך רעיון זה הופך לכוח מטריאליסטי אדיר היכול לזרוק את הקפיטליזם. מסיבה זו ההתעקשות של ממשלת ווילפין גרמה לפאניקה גדולה בקרב הבורגנות שדרשה ממנו להפסיק את ההתנגשות. לשמר את האוטוריטה של המדינה. תחת לחץ המאבק של ההמונים ברחובות, מנהיגי המפלגה הסוציאליסטית הודיעו כי חוקים אנטי סוציאליים שונים ימחקו על ידי הממשלה הסוציאליסטית הבאה. עולה השאלה מדוע בכלל שירק ווליפין לקחו את הסיכון והלכו להתנגשות עם המוני צרפת? אחרי ההפגנות האדירות של ה28 במרס גם להם היה ברור שעדיף לסלק את חוק התעסוקה, ובכל זאת שירק התעקש משום שהוא הבין כי הפגנות אלו שמות סימן שאלה על קיומה של הרפובליקה הבורגנית. על כל הסדר של הבורגנות. עבור פוליטיקאים בורגנים ליוקרה האישית שלהם יש חשיבות רבה וליוקרה של מוסדות המדינה הבורגניים עוד יותר. על מוסדות אלו להופיע כאיתנים וחזקים ומקודשים. חלק מכוחות פיקוד המשטרה אמרו כי אם ההמונים ינצחו בסיבוב זה כנגד חוק התעסוקה " המדינה לא תתקיים יותר". יש אלמנט של אמת בהצהרה זו. מנקודת המבט של הבורגנות אם הצעירים והעובדים מבינים כי המדינה אינה כל יכולה, זה יוצר סיטואציה מאוד מסוכנת עבורם. מסיבה זו של יוקרה שיראק מסרב עתה לסלק את ויליפין למרות שנכשל. "המתונים" תחת לחץ. בלחץ של הצעירים והעובדים שנרתמו למאבק, המנהיגים "המתונים" של האיגודים המקצועיים, נאלצו לקרוא לסילוק חוק התעסוקה לצעירים. לא ניתן להסביר אחרת את קריאתו של פרנסיס צרקאוי אשר בגד במאבק כנגד הרפורמה של הפנסיות עתה קרא לסילוק החוק. כפי שהוא עצמו הסביר לאמצעי התקשורות לאחר פגישתו עם נציגי הממשלה:" הסברנו להם באיזה מצב אנו נתונים". הצהרה זו משקפת כי לא רק בעיני הממשלה אלא בקרב מנהיגים "מתונים" של האיגודים היה פחד מהתפתחות המאבק להיקף של 68. זה היה נכון גם לגבי מנהיג האפ.או ז'אן קלוד מאילי. במקום לראות את המאבק כקרש קפיצה להפלת הממשלה הם ביקשו להחזיר את השקט. אפילו מנהיגי הס'ג'ט היו מאוד מתונים ביחס לממשלה אותה ניתן היה להפיל. מה שנכון לגבי מנהיגי האיגודים המקצועיים גם נכון לגבי הנהגת המפלגה הסוציאליסטית אשר סירבה לדרוש את פיזור האסיפה הלאומית. הם פחדו לכונן ממשלה סוציאליסטית שהגיע לשלטון על גל מאבק המוני. מסיבה זו הם הסתפקו בדרישה למחוק את חוק התעסוקה של הצעירים. לרוע המזל גם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית פעלו באותו כיוון ואילו הליגה הקומוניסטית הייתה לא פחות משותקת ככלי מאבק של ההמונים. המאבק לסוציאליזם: הניצחון על חוק התעסוקה הנו הישג חשוב הוא מחזק את תחושת הכוח של הצעירים והעובדים ויעזור ליצור דור חדש של מיליטנטים כנגד הקפיטליזם. אולם ההישגים יכלו להיות הרבה יותר גדולים וחלק מהסעיפים הריאקציונרים כנגד הצעירים והמבוגרים נותרו. הממשלה נחלשה, אולם ללא כל ספק לפני הבחירות הבאות היא עוד תנסה לחוקק חוקים ריאקציונרים אחרים. לא רק זאת אלא גם לאחר הניצחון כל המגמות של הקפיטליזם -ההתקפות על הישגי העבר תמשכנה כי אין להם ברירה אחרת. רק המאבק המנצח למען חברה סוציאליסטית יסיים זאת.
סופו של חוק התעסוקה לצעירים-ניצחון חשוב לצעירים ולעובדים מאת כתבנו בצרפת גרג' אוקסלי הסכמתה של הממשלה להסיר את חוק התעסוקה לצעירים, הנה תבוסה ממשית ומשפילה לשירק ולממשלת וילפין. הם יצאו מוכים מהתנגשות זו. זאת גם תבוסה לסארקוזי, לאו.אם.פי, ול אם.אי.די.אי.אף, על אף שאלו משחשו את מידת ההתנגדות לחוק הסתייגו ממנו בדומה לעכברים הנוטשים את הספינה הטובעת. ניתן לראות בעין את מפלתו הקרבה של הימין בבחירות של 2007. פרנסיס בירו סיכם את מידת התבוסה בכותבו:" אוירה של קריסה ושל כאוס בכל רמות הממשל". בעקבות המאבק כנגד הרפורמות בפנסיה ב2003, הרפרנדום בעניין החוקה האירופאית, מרד הגטאות והשביתות הארוכות והקשות במרסי ומקומות אחרים, בא עתה הגיוס של הצעירים והעובדים כנגד חוק התעסוקה ומוכיח כי צרפת נכנסה לתקופה של חוסר יציבות פוליטית. אנו ניתחנו את הסיבות לכך במסמך שלנו ב2005 הנקרא: De l’impasse capitaliste à la révolution socialiste אם נסכמו במשפט, זאת תוצאה של חוסר היכולת של הקפיטליזם בצרפת לפתח את הכלכלה. הגידול השנתי הנע בין 0 ל 2 אחוז מזה מספר שנים, השקיעה הצבאית , הדיפלומטית והכלכלית של האימפריאליזם הצרפתי. החוב החיצוני המגיע ל1,100 ביליון יורו ,65 אחוז מהתל"ג הנם הביטוי של פשיטת הרגל של השיטה בכללותה. הקפיטליזם תקוע השיטה הקפיטליסטית, אינה מסוגלת להביא להתקדמות חברתית, משום שאינה מסוגלת להתקיים יותר מבלי לתקוף את ההישגים החברתיים של העבר. אין שטח בו לא רואים את הנסיגה. היא מורגשת בתעסוקה, משכורות, ביטחון חברתי, בריאות ציבורית, חינוך, תנאי עבודה ובטיחות בעבודה. שום חברה אנושית אינה מסוגלת להתקיים לזמן ארוך עם שקיעה בלתי פוסקת בתנאי החיים של ההמונים. המרקסיזם מסביר כי כאשר סדר חברתי הופך למכשול על התפתחות כוחות הייצור, אנו נכנסים לתקופה מהפכנית. אמת, צרפת עדין לא בסיטואציה מהפכנית. אולם מהפכה אינה נופלת לפתע מהשמים. היא תוצאה של תהליך העשוי לקחת מספר שנים בו יש נקודות מפנה ואירועים מכריעים. אין לה לבורגנות שום פתרון לבעיות הכלכליות שנוצרו על ידי הקפיטליזם. האינטרס של הבורגנות עומד בסתירה לאינטרס של מעמד העובדים והישגיו ההיסטוריים ועל כן מול המשך מתקפת בעלי ההון המאבק כנגד הממשלה חייב להיות קשור במאבק כנגד השיטה הקפיטליסטית עצמה. האם הצעירים והעובדים שהביסו את חוק התעסוקה לצעירים הסיקו את אותה מסקנה? התשובה הנה כי חלקם כן וחלקם עדיין לא. כיום צעירים ועובדים רבים מסיקים מסקנות מהפכניות , האחרים יסיקו זאת בחודשים ובשנים הבאות כאשר הם ישתתפו בהכרח במאבקים כנגד הגזרות הכלליות של הבורגנות. המאבק המנצח כנגד חוק התעסוקה הוא חלק מניסיון הלימוד של ההמונים. תשובה לספקנים הגיוס כנגד חוק התעסוקה של הצעירים הנו הוכחה לא רק לנכונות, האינטליגנציה הפוליטית והיכולת הארגונית האדירה של הצעירים והעובדים, אלא לכוחו של המעמד שלנו. היא הייתה תשובה לכל הזעיר בורגנים הסקפטיים שטענו במשך שנים כי הצעירים והעובדים אפאטיים פסיביים אדישים ולעולם לא יאבקו, במילה אחרת אינם שווים כלום. אפילו בקרב חלק מהעובדים שררה גישה זו כלפי המעמד בכללותו. אולם מאבק מנצח זה כנגד הממשלה הוכיח את כוח העובדים משום שבלעדיהם ניצחון זה הי הבלתי אפשרי. התקופה בה העובדים לא נאבקים חלפה מהעולם. ככל שהמאבק של העובדים יחריף כך כל מנגנון המדינה הבורגנית על כל מוסדותיה ימצאו באוויר ללא כל תמיכה בחברה האזרחית. כאשר ההמונים חשים בכוחם כל האפשרויות נפתחות לשינוי חברתי שיחסל את הקפיטליזם ויעביר את השליטה בכלכלה.ובמשל לידי המוני העובדים. השביתה הכללית מההתחלה האיום בשביתה הכללית כנגד חוק התעסוקה ריחף מעל המאבק. מנהיגי האיגודים המקצועיים שרצו לשמור את המאבק בתוך גבולות צרים לא העזו להעלות דרישה זו. אולם תחושת חוסר הצדק , העוני שגדל, השפלות שהלכו והתעצמו במשך שנים יצרה סיטואציה של חומר נפץ חברתי. במצב זה הייתה אפשרות לשביתה כללית למרות רצון מנהיגי האיגודים המקצועיים. ב-1968 מנהיגי האיגודים ניסו להגבילה ל24 שעות אולם העובדים עצמם הרחיבו ואתה והוציאו אותה מידי השליטה של הבירוקרטיה האיגוד מקצועית. אפשרות זאת נלקחה בחשבון על ידי הממשלה וכוחות הדיכוי של שר הפנים, והאלמנטים היותר מתוחכמים בקרב הבורגנות לחצו על הממשלה להיכנע ולא להסתכן בשביתה כללית לא מוגבלת. המצב בו העובדים חשים את כוחם, הוא פחד איום של בעלי ההון שכן גם הם מכירים את המילים של האינטרנציונל של העובדים: "אנו היום לא כלום מחר נהיה הכול". כאשר העובדים מאמינים בכך רעיון זה הופך לכוח מטריאליסטי אדיר היכול לזרוק את הקפיטליזם. מסיבה זו ההתעקשות של ממשלת ווילפין גרמה לפאניקה גדולה בקרב הבורגנות שדרשה ממנו להפסיק את ההתנגשות. לשמר את האוטוריטה של המדינה. תחת לחץ המאבק של ההמונים ברחובות, מנהיגי המפלגה הסוציאליסטית הודיעו כי חוקים אנטי סוציאליים שונים ימחקו על ידי הממשלה הסוציאליסטית הבאה. עולה השאלה מדוע בכלל שירק ווליפין לקחו את הסיכון והלכו להתנגשות עם המוני צרפת? אחרי ההפגנות האדירות של ה28 במרס גם להם היה ברור שעדיף לסלק את חוק התעסוקה, ובכל זאת שירק התעקש משום שהוא הבין כי הפגנות אלו שמות סימן שאלה על קיומה של הרפובליקה הבורגנית. על כל הסדר של הבורגנות. עבור פוליטיקאים בורגנים ליוקרה האישית שלהם יש חשיבות רבה וליוקרה של מוסדות המדינה הבורגניים עוד יותר. על מוסדות אלו להופיע כאיתנים וחזקים ומקודשים. חלק מכוחות פיקוד המשטרה אמרו כי אם ההמונים ינצחו בסיבוב זה כנגד חוק התעסוקה " המדינה לא תתקיים יותר". יש אלמנט של אמת בהצהרה זו. מנקודת המבט של הבורגנות אם הצעירים והעובדים מבינים כי המדינה אינה כל יכולה, זה יוצר סיטואציה מאוד מסוכנת עבורם. מסיבה זו של יוקרה שיראק מסרב עתה לסלק את ויליפין למרות שנכשל. "המתונים" תחת לחץ. בלחץ של הצעירים והעובדים שנרתמו למאבק, המנהיגים "המתונים" של האיגודים המקצועיים, נאלצו לקרוא לסילוק חוק התעסוקה לצעירים. לא ניתן להסביר אחרת את קריאתו של פרנסיס צרקאוי אשר בגד במאבק כנגד הרפורמה של הפנסיות עתה קרא לסילוק החוק. כפי שהוא עצמו הסביר לאמצעי התקשורות לאחר פגישתו עם נציגי הממשלה:" הסברנו להם באיזה מצב אנו נתונים". הצהרה זו משקפת כי לא רק בעיני הממשלה אלא בקרב מנהיגים "מתונים" של האיגודים היה פחד מהתפתחות המאבק להיקף של 68. זה היה נכון גם לגבי מנהיג האפ.או ז'אן קלוד מאילי. במקום לראות את המאבק כקרש קפיצה להפלת הממשלה הם ביקשו להחזיר את השקט. אפילו מנהיגי הס'ג'ט היו מאוד מתונים ביחס לממשלה אותה ניתן היה להפיל. מה שנכון לגבי מנהיגי האיגודים המקצועיים גם נכון לגבי הנהגת המפלגה הסוציאליסטית אשר סירבה לדרוש את פיזור האסיפה הלאומית. הם פחדו לכונן ממשלה סוציאליסטית שהגיע לשלטון על גל מאבק המוני. מסיבה זו הם הסתפקו בדרישה למחוק את חוק התעסוקה של הצעירים. לרוע המזל גם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית פעלו באותו כיוון ואילו הליגה הקומוניסטית הייתה לא פחות משותקת ככלי מאבק של ההמונים. המאבק לסוציאליזם: הניצחון על חוק התעסוקה הנו הישג חשוב הוא מחזק את תחושת הכוח של הצעירים והעובדים ויעזור ליצור דור חדש של מיליטנטים כנגד הקפיטליזם. אולם ההישגים יכלו להיות הרבה יותר גדולים וחלק מהסעיפים הריאקציונרים כנגד הצעירים והמבוגרים נותרו. הממשלה נחלשה, אולם ללא כל ספק לפני הבחירות הבאות היא עוד תנסה לחוקק חוקים ריאקציונרים אחרים. לא רק זאת אלא גם לאחר הניצחון כל המגמות של הקפיטליזם -ההתקפות על הישגי העבר תמשכנה כי אין להם ברירה אחרת. רק המאבק המנצח למען חברה סוציאליסטית יסיים זאת.