המלצת קריאה עבורך
הספר "Learned optimism" של מרטין זליגמן. הוא קצת יענה לך תשובות על שאלותיך וגם יאיר קצת את דרכך לכיוונים יותר מאירים.. במיוחד אם את מחפשת אחר האמת! עכשיו תגובה למה שכתבת: "מה שהולך להאמר מטה, נכתב מתוך התבוננות אובייקטיבית בסביבה ולא מתוך גישה פסימית כלפי החיים" א. אין כזה דבר התבוננות אובייקטיבית! זה לא קיים, אין אדם היכול להיות אובייקטיבי מכיוון שתמיד תהיה לו דעה בנושא, לכאן או לכאן ודעתו תשפיע באופן חד משמעי על דרך ההסתכלות שלו ועל התפיסה שלו את העולם!!! (אפילו בפיזיקה קוונטית מסבירים שהנסיין משפיע על הניסוי תמיד) ב. אם עלה בך הצורך לכתוב את המשפט הזה בהתחלה, אני מעריך שידעת שמה שהולך לצאת (או מה שכתבת לפני זה) עלול להתפס אצל רבים כמישהו שכותב מתוך גישה פסימית כלפי החיים) - וזו אכן התגובה שקיבלת מאריק ואולי גם קצת מאחרים. ב NLP יש הנחת יסוד שאומרת, המשמעות של דבריך היא בתגובה שאת מקבלת... לדעתי, שווה לך לבחון שוב את המקום הזה. "תוך כדי התבוננות בעצמי ובאחרים שמתי לב שלאדם יש נטייה ליפול לדברים השליליים של החיים, כלומר, כוחו של הרוע קטלני וחזק פי כמה וכמה מכוחו של הטוב." על זה אומרים , תאמרי לי מי הם חבריים ואומר לך מי את - למה אני מתכוון, אם את מסתובבת בסביבה של אנשים שאין להם את הכוח, הידע ו/או המיומנות להתמודד עם רוע (כפי שאת מכנה אותו) אזי אני לא מתפלא שאלו הם הדברים שאת רואה. אני מסתובב בחברה של אנשים שדווקא כל מילה שלילית שתגידי להם, הם יעשו את ההיפך כדי להוכיח אותך עד כמה את טועה... לדוגמה: אנשים שאמרו להם שהם לא יצליחו, החליטו להוכיח שיצליחו מעבר לכל הציפיות גם בלי תואר או אפילו תעודת בגרות. אנשים שאמרו להם שהם לא יצליחו ללכת, ישארו נכים, הוכיחו את הרופאים על השטויות שהם אמרו להם, בזה שהם צעדו החוצה מבית החולים (ולא חסרות דוגמאות) לגבי ""ובכלל תסתכלו על כל האנשים סביבכם, כל אותם הפרצופים החמוצים שפועלים מתוך ההרגלים הישנים כמו רובוטים חסרי חיים שמתוכנתים לקום בבוקר, לנסוע באוטובוס לעבודה, לעבוד 8 שעות ביום, לסיים עבודה, לחזור הבייתה (למשפחה - למי שיש), לצפות מעט בטלויזיה, לאכול וללכת לישון, להתעורר יום למחרת, לנסוע באוטובוס, להתחיל יום עבודה נוסף והגלגל מסתובב סביב עצמו שוב. שגרה מגעילה ומעצבנת, נראה כאילו האנשים מאבדים מעצמם והכל כזה אוטומטי וחוזר על עצמו שלא שמים לב איך החיים נמרחים ואז מגיעה הזיקנה."" נכון, אנשים למדו להיות פסיבים, אנשים למדו להיות נשלטים ע"י התרבות, הממשלה ובעיקר הפחדים שלהם ושל אחרים.. למה? בשביל זה כדאי לך לקרוא את הספר שהמלצתי לך בהתחלה. עדיין, זהו לא מצב מחייב ויש אלפי אנשים שחיים אחרת, בכלל לאחרונה יש התעוררות לכיוון השני. ואנשים מתחילים לצבוע את החיים שלהם בצבעים הרבה יותר עזים מאפור. (זו הסיבה שעולם הקואצ'ינג מתפתח כל כך מהר) ""אפילו שישנם סיטואציות יוצאי דופן בהם קורים דברים חדשים שמעוררים מעט את הנפש וגורמים לעליה במצב רוח, התלהבות והשראה, אך במהרה, המצב חוזר לקדמותו והמזג האפל שוב פעם משתלט על התודעה "" מוזר אצלי זה בדיוק הפוך. אני בד"כ שמח ועולץ ולפעמים יש סיטואציות שבהן קורה דבר מה שקצת מאפיל על החיוביות והחיוניות שבי, ובד"כ תוך שעה עד שלוש, אני חוזר לעצמי ולאופטימיות שלי למה, כי ככה למדתי לחיות! ככה למדתי להתמודד עם הדברים שבדרך. ""למה תמיד הצד השלילי, הפסימי של החיים הוא הדומיננטי?"" הצד השלילי הוא לא ממש דומיננטי - כמו שהחושך הוא לא דומיננטי. מספיק נר אחד קטן שמגרש את כל החושך ומעלים אותו... בגלל זה עוד לא הצליחו למצוא פנס אחד שיוצר חושך - אך יש כל כך הרבה מקורות של אור! ""ובכלל, איך זה שמרבית האנשים אינם מוצאים את עצמם מבחינת הקריירה ומונעים ע"י הלחץ החברתי בלי להפעיל שיקול דעת משל עצמם (אינסטינקט העדר)?"" זהו סיפור אחר, היות ורוב האנשים גודלו מתוך תרבות אחת והעולם ממשיך ומתקדם, לא כולם מוכנים להתאים את עצמם לתרבות שמשתנה, מפחד, וזה כי לימדו אותם לפחד ולתת לפחד לשלוט בהם - מכיוון שההורים שלהם לא ידעו דרך אחרת לשלוט בילדים אלא דרך הפחד "אם לא תאכל יבוא שוטר ויקח אותך" "אם לא תלך לישון, מחר לא תלך לשחק כדורגל" "אם לא תכיו שיעורי בית, לא תצא במשך שבוע מהבית" וכד'... ""הרי אם מסתכלים ועורכים השוואה בין החיובי לשלילי בחיי היום יום - הרוע תמיד תופס את החלק המירבי, כלומר תמיד תיהיה הנטייה להתפס ולהמשך לצדדים הפחות יפים של השגרה ולהתעלם מהצדדים היפים של החיים..."" אם מסתכלים ועורכים השוואה בין החיובי לשלילי בחיי היום יום של מי??? למי תמיד תהיה הנטייה להתפס ולהמשך לצדדים הפחות יפים של השגרה...וכו' ??? זוהי רק נקודת מבט סובייקטיבית לחלוטין. ""וכל המרירירות, הרוע, הסבל האנושי, הייאוש והתסכול - מהי מטרת קיומם בעולמנו??"" שתלמדי להנות, להיות חיובית, להיות חזקה, להיות מדהימה ומופלאה! זוהי מטרתם. "" הם אכן תופסים חלק נכבד בחיים ואני מניחה שאצל הטיפוס הלוחם הם מהווים טריגר להשתחרר מכל העוול , אך מה לגבי האנשים הממוצעים?"" בחיים של מי? כתבת כאן הכללה. שלא תמיד נכונה. ולגבי האנשים הממוצעים.. זו ההזדמנות שלהם לצאת מהממוצעות שלהם.... בשביל זה הם קיבלו את זה - כי הם ממוצעים (ברשותך אשתמש במילה אחרת, הם בינוניים!!!) והם חיים חיים בינוניים, ומפחדים לגעת בעוצמה האמיתית של עצמם ולצאת מהבינוניות האפרורית של חייהם. אך תמיד קיימת דרך נוספת, דרך אחרת, שונה, שתיקח אותם אל עבר המקום שבו נמצאים הרבה אנשים אחרים, כאלו שמרגישים שהעולם מדהים!! שרואים את כל הטוב שבו, שממצים את החיים שלהם, שחיים את החיים באמת! ""למה הם נבלעים בתוך כל המערבולת הזאת?"" - כי כל עוד הם לא למדו את השיעור, הוא ימשיך להידפק על דלתותיהם עד שהם ילמדו (או ימותו, ואז יחזרו לכאן שוב בגוף אחר ללמוד את אותו השיעור שוב) ""ואיפה נכנס הרציונאל כאן בכל הסיפור?"" לא הבנתי את השאלה.. שיהיה יום נפלא מיקי
תוך כדי התבוננות בעצמי ובאחרים שמתי לב שלאדם יש נטייה ליפול לדברים השליליים של החיים, כלומר, כוחו של הרוע קטלני וחזק פי כמה וכמה מכוחו של הטוב. לדוגמה, מספיק מילה שלילית אחת בשביל לדרדר את מצבו של חולה סופני לפסימיות גמורה ולגרום לו לאבד תקווה..
או שמספיק מעידה קטנה בשביל לשבור את האדם ולהוציא ממנו את כל החשק לעשייה ולחיפוש אחר פיתרון. מאיפה מגיעה כל הפסימיות הזאת? ובכלל תסתכלו על כל האנשים סביבכם, כל אותם הפרצופים החמוצים שפועלים מתוך ההרגלים הישנים כמו רובוטים חסרי חיים שמתוכנתים לקום בבוקר, לנסוע באוטובוס לעבודה, לעבוד 8 שעות ביום, לסיים עבודה, לחזור הבייתה (למשפחה - למי שיש), לצפות מעט בטלויזיה, לאכול וללכת לישון, להתעורר יום למחרת, לנסוע באוטובוס, להתחיל יום עבודה נוסף והגלגל מסתובב סביב עצמו שוב. שגרה מגעילה ומעצבנת, נראה כאילו האנשים מאבדים מעצמם והכל כזה אוטומטי וחוזר על עצמו שלא שמים לב איך החיים נמרחים ואז מגיעה הזיקנה...
לא פלא שהפסיכולוגים זוכים ללקוחות קבועים וממורמרים שלא מוצאים חיים ורק יודעים להתלונן עד כמה החיים שלהם איבדו משמעות וחוסר המוטיבציה מביא בסופו של דבר לדיכאון שיכול להגמר באסון. אפילו שישנם סיטואציות יוצאי דופן בהם קורים דברים חדשים שמעוררים מעט את הנפש וגורמים לעליה במצב רוח, התלהבות והשראה, אך במהרה, המצב חוזר לקדמותו והמזג האפל שוב פעם משתלט על התודעה
למה תמיד הצד השלילי, הפסימי של החיים הוא הדומיננטי? ובכלל, איך זה שמרבית האנשים אינם מוצאים את עצמם מבחינת הקריירה ומונעים ע"י הלחץ החברתי בלי להפעיל שיקול דעת משל עצמם (אינסטינקט העדר)? הרי אם מסתכלים ועורכים השוואה בין החיובי לשלילי בחיי היום יום - הרוע תמיד תופס את החלק המירבי, כלומר תמיד תיהיה הנטייה להתפס ולהמשך לצדדים הפחות יפים של השגרה ולהתעלם מהצדדים היפים של החיים... וכל המרירירות, הרוע, הסבל האנושי, הייאוש והתסכול - מהי מטרת קיומם בעולמנו?? הם אכן תופסים חלק נכבד בחיים ואני מניחה שאצל הטיפוס הלוחם הם מהווים טריגר להשתחרר מכל העוול , אך מה לגבי האנשים הממוצעים? למה הם נבלעים בתוך כל המערבולת הזאת? ואיפה נכנס הרציונאל כאן בכל הסיפור?
