הנוער של היום ../images/Emo6.gif
אוחחחחחחחחח...... האהבות הראשונות, המתוקות והכואבות......... מה שבטוח, הן לא בדיוק כמו האהבות הראשונות שאני חוויתי . אז, הייתה תמימות, כשהוא נטל את ידי בפעם הראשונה, חשתי התרגשות עצומה, חששתי לנשום... שלא לדבר על שלבים מאוחרים יותר במערכת היחסים..... למשל, הנשיקה הראשונה
... וואוווווווווו.........ה-
חישב להתפוצץ! הייתה זו האהבה המתוקה מכולן. וודאי תשאלו מדוע ניזכרתי בה, ובכן אספר. בני בן ה-18- מאוהבבב
, לא חברות ילדותית כמו שחווה עד עתה, אלא אהבה של ממש, עם הפרפרים שבבטן, זוכרים? אותם פרפרים, אותם כולם מחפשים כל חייהם, משתדלים להחזיר לעצמם את התחושה, במסגרת הזוגיות או מחוצה לה. התאהב לו הנער בבת שהייתה איתו בקורס, התקשתה בלימודים הגבוהים, ניכשלה במבחנים ונשרה, וכל זאת, למרות תמיכתו של בני, עזרתו לה בלימודים ובהכנת השיעורים. הם התחילו לצאת, רק לאחר שהיא נשרה מהקורס, התכיפות ראוייה לציון- כל יום, כשהוא סיים את לימודיו בעשר ושלושים, המתינה לו ליד הבית, או לחילופין, נסע הוא עד לעירה כדי להביאה לכאן, בחמישי שישי שבת, אף נהגו לבלות בחוץ. שעות הם ישבו בחדרו הסגור, אוהבים, עד לשעות הקטנות של הלילה, ולעיתים רק לפנות בוקר, החזיר הוא את אהובתו לביתה. הימים חלפו כשעיניו נוצצות וחיוך קבוע נח על פניו של בני. בין לבין הפגישות, היו שיחות טלפון ארוכות, עם ציחקוקים נבוכים, ולחישות....אוהב/ת אותך..... מתגעגע/ת ועוד........ בפסח, שהינו כל המשפחה באילת, הורי הנערה לא הסכימו שתצטרף אלינו, כי רצו בחברתה במסגרת המשפחה. בכל יום ניהלו שיחות של שעות!!!, אם ביום, או בלילות. דיברו על חוויות משותפות, רגשות, ותוכניות לעתיד. ברגעים שהבן לא דיבר איתה בנייד, טרח לספר לכל אשר פגש, על אהובתו, געגועיו, ואושרו כי רב. בגלל מחוייבות להתייצב ביום א' מוקדם בבוקר, היה בני אמור לצאת בטיסה לכיוון ת"א ביום א' בטיסה הראשונה, אך הגעגועים הכריעו אותו,והוא ביקש להקדים את הטיסה למוצ"ש, לאחר ששוחח איתה. אין דבר העומד בפני האהבה, לפחות כך אומרים, הטיסה הוקדמה, ובני צלצל לנערה. משום מה, שמחתה לא הייתה גדולה כפי שחשב, אך בכל זאת הבטיחה לו להמתין לו ולאסוף אותו משדה התעופה. לאחר 3 שעות לערך, קיבלתי ממנו טלפון- הוא בבית, היא שהתה קצרות והלכה, משהו לא נראה לו כשורה. חלפו עוד יומיים בהם פתאום הייתה עייפה או עסוקה, (להזכירכם, הנערה בחופשה עד לתאריך הגיוס, עקב הנשירה מהקורס), וכבר הגיע ובא החג הבא- חג שני של פסח. בדרך חזרה מהבסיס(בו הקורס), צלצל הנער שהוא מתעכב ונוסע לאסוף את הנערה. למה לא לנוח, שאלנו, הן יש לכם עתה לפחות יממה? מסתבר שבערב הגברת עסוקה, והואילה להיפגש איתו רק בצהריים בקצרה. אנחנו כבר משבת קראנו את המפה, אך הוא המסכן, עוד שרוי כעיוור באהבה. למחרת, פתאום הגברת נעלמה, לא זמינה, לא משיבה להודעה, והוא, יושב בבית, לא זז, עד שישוחח עם הגבירה. רק אחה"צ הצליח איתה לדבר, לא חלילה שהיא צלצלה, אך בתום שיחה של כשעה, ישב הנער בהבעה קפואה. עד היום, לא ברורה לי החידה- היא איתו, כך אמר, גמרה !!! לא יכולה להיות לו חברה, לא יכולה להיות לו אהובה, ולמה? היא אותו מאוד אוהבת, אפילו, הודתה(שומו שמיים), נמשכת. הוא יפה, הוא חכם, רגיש ספונטני עם חוש הומור, ועוד כמה מעלות, שלא כאן נספר, אבל, מה שמפריע לה נורא, הוא שהיא קודם כל הייתה לו ידידה, וכך היא ממש לא יכולה, אצלה חברות, באה רק עם בליינד דייט כפגישה ראשונה, ובכלל, אוהבת, נמשכת, מתגעגעת, אבל...טוענת שאין קליק (בפגישה הבאה הוא הביא לה חטיף קליק שלא יחסר לה, זה לא הועיל במאומה). אז זהו, הם לא חברים, ובני מסתובב עם האף באדמה, והיא, חסרת הקליק, כאילו דבר לא קרה, מתייצבת בביתנו הלא קט, כל יום בקפידה, אלא שעתה, רק מדברים, צופים בסרטים, לא נוגעים.................... כן, הדלת סגורה. אהבת נעורים, מה רב העונג, אך גם הכאב שעימה.
אוחחחחחחחחח...... האהבות הראשונות, המתוקות והכואבות......... מה שבטוח, הן לא בדיוק כמו האהבות הראשונות שאני חוויתי . אז, הייתה תמימות, כשהוא נטל את ידי בפעם הראשונה, חשתי התרגשות עצומה, חששתי לנשום... שלא לדבר על שלבים מאוחרים יותר במערכת היחסים..... למשל, הנשיקה הראשונה
