הנוסחא הבטוחה

[שמנה נקודה]

הנוסחא הבטוחה

יוריקה, מצאתי, גיליתי את הנוסחה מה הופך אדם למוקצה מחמת מיאוס, פרסונה נון גרטה בעולמך שלך. 150 קלוגרמים גבירותיי ורבותיי, 150 קילוגרמים מייצרים מבטי בוז מנשים "איך היא מרשה לעצמה זה נורא" ומבטי בהלה מהגברים "במקל לא הייתי נוגע בה" ומשפטי תהייה מילדים "אמא למה האישה הזאת כל כך שמנה". ואני, מביטה בנשים בהערכה, בגברים בערגה ובילדים בתקווה (כל-כך הייתי רוצה כמה). אולם מתוך מסך הקילוגרמים, כזכוכית עכורה, אני שם כלואה בלתי נראית אבל רואה כי עיניכם מצליחות לקלוט רק צללית מעוותת ולא אמינה. את חשה מוגבלת, אך קצת קשה להרגיש נכה כשאף ארגון לא מכיר בך. להרגיש בזויה, כשכולם מחייכים אלייך לכאורה, מבטי נימוס ומרמה כאילו את באמת חלק מהחברה. הכל מראית עין, הצגה, בדיוק כמו אותם 150 קילוגרמים של מסכה. שחוצצים ביני ובין כל מה שאני רוצה. ויש פתרון, יש גאולה, וכולם חשים מאד בנוח לשתף אותך בבשורה... זה פשוט וקל, רק תרדי במשקל!!! הו אז העולם יאהב אותך חזרה. אם זה כל-כך פשוט וקל אז ענו לי רק על שאלה אחת קטנה, למה אני עדיין הולכת לישון כל לילה בוכייה ובודדה?

 

[הנכרי]

את פרסונה מאד גרטה ! ../images/Emo13.gif

קודם כל - קבלי חיבוק ! אני סבור שיש חלק קטן מהאנשים שאכן מביטים בך בצורה כזו, אבל אני גם חושב שאת המבטים של שאר האנשים אנחנו נוטים לפרש בצורה הגרועה ביותר. מבטים הם קשים לתרגום. זה כמו שפה זרה שמדוברת לידינו. אנחנו בטוחים שמדברים עלינו, אבל מה הסיכוי שזה כך באמת ? ו-150 ק"ג בעיני אדם אחד הם לא מה שהם בעיני אדם אחר. אני חושב שאשה במשקל שלך יכולה להיות יפהפיה !!!

 

[רונה כאן1]

אני אוהבת אותך!../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif|חיבוק

זה כ"כ עצוב ונכון מה שכתבת

 

[עופר 123]

דרך אחרת ל-150 קילו

150 ק"ג לא צריכים להפוך אותך לפרסונה נון גראטה. 150 ק"ג לא הופכים אותך למישהי פחות טובה, יהיו מבטיהם של האנשים אשר יהיו. אולי יש שם עוד מבטים שאינך רואה? חלקם חיוביים, חלקם סתם ניטרליים, וחלקם, למעשה רובם - כעל אשה ככל הנשים, בלי קשר להיותך שמנה. לא כולם מביטים בך במבטים שכאלו, ואם רק תסתכלי לרגע לצדדים, תראי שלא כל דמותך מסתכמת במשקלך או בהיבטים שליליים שבו. הפתרון הוא לא ירידה במשקל. עובדה היא שיש גם אנשים שמרגישים לא בנוח גם במשקל נמוך יותר. הפתרון למבטים, הפתרון לבכי הלילי נמצא בך. ברגע שתביני שהמשקל שלך לא צריך לחצוץ בינך לבין אושר והערכה מצד אחרים, אז תראי איך מבטי האחרים נעלמים כלא היו, ואיך הלילות הופכים לבודדים הרבה פחות. איני בטוח שמצאת את הנוסחה להפוך אדם למוקצה, אבל אני בהחלט בטוח שתוכלי למצוא פה בית. זה הרבה יותר טוב מכל הנוסחאות שבעולם. ברוכה הבאה לפורום הכי עגול ברשת

עופר

 

[polegra]

אכלת אותה אני שוקלת יותר ממך ../images/Emo3.gif

אני מסכימה ממרומי ה170++++ קילו שלי שיש אנשים שמסתכלים אלינו (השמנות מאוד מאוד) במבט מאוס משהו כאילו עצם קיומינו דוחה אותם פעם...פעם הייתי משפילה מבט וכל היום זוכרת את העניים האלה שננעצו בי היום? היום אני מיישרת מבט חזרה היינו בשיום שישי בבנק ...לא משנה כרגע למה וכמה על ההתחלה הבחורה (מאוד מאוד רזה חסרת ציצים בקיצור...הבנת את התמונה) הסתכלה עלי במבט של פחד משולב בדחייה עזה כל השיחה פנתה לפולני כאילו שאני לא קיימת ואז כשהיא עלתה לי על העצבים בחפירות שלה פשוט לקחתי פיקוד באסרטיביות (אסרטביות חביבה יש לציין) בכמה משפטים קטעתי וסיימתי את השיחה לא חסרים כאלה שישפטו אותך ע"פ המראה אבל זה נכון לגבי כולם רזים ושמנים כאחד חלק יסתכלו על הנעליים חלק על צבע העניים חלק עם השיער חלק על התחת לחלק תהיי שמנה...נכון לחלק...תתפלאי...לא תהיי מספיק שמנה אני מבינה שהשומן עצמו משחק אצלך תפקיד מאוד חשוב הוא נותן לך חומה מגינה מפני העולם מצד אחד את כל כך רוצה לפרוץ את הגבולות וההדבלות ששמת לעצמך את רוצה להיות נאהבת אוהבת חלק מכולם מגובשת ומצד שני כל כך מפחדת השומן הוא האשם והוא הפתרון גם יחד אשם בזה שאת לבד ובודדה ובוכה אבל הוא גם הפתרון שלך שלא להתמודד מול העולם בשל פחד או אני לא יודעת מה הוא זה שנותן לך את הלגיטמציה לא להיום כו כולם בין כולם לחיות הוא לא האשם הוא המסיכה שאת בונה לעצמך הוא התרוץ השומן לא אשם השומן אין לו תכונות אופי הוא לא עושה דווקא הוא לא נדבק הוא לא גדל הוא פשוט קיים את משליכה עליו את מה שנוח לך הרי אחרת לא תוכלי להתנחם שאין לך את כל אלו כי...את שמנה אני לא אומרת את זה בכעס או כפגיעה אני אומרת את זה כי גם אני הייתי שם הייתי? אני עדיין שם לא פעם אבל למדתי לקחת שליטה על חיי להיו תמיד המרכז פעם במסעדות הייתי שקטה ואומרת לאחרים מה להזמין לי היום לוקחת פיקוד מזמינה לכולם מחייכת למלצר..לא מתביישת ואני רואה את כל החיים ככאלה כמסעדה אחת גדולה זה סחר מכר רואה מה אנירוצה להשיג..מוצאת את האדם הנכון מחייכת מזמינה לא מבקשים לא מקבלים את חייבת להפסיק לראות בשומן מעצור אני במשקל גבוה יותר נמאת בזוגיות מאוד ארוכה נמצאת בהריון חודש 6 (חמסה חמסה שום בצל קינמון ולימון) ויש ימים שגם אני בוכה שגם אני אבלה על משקלי אבל יודעת לאסוף את עצמי ולהבין וזה חשוב מאודדדדדדדדדדד שהגאולה היא לא בירידה במשקל הירידה היא רגעית ואף אחד לא מבטיח לנו רזון לנצח הגאולה היא אהבה עצמית וקבלה עצמית עד שלא תביני מהיכן נובע המשקל הזה ממה את מגנה על עצמך למה את מאשימה אותו בכל מה שרע לך עד שלא תביני בדיוק מה עוצר אותך ואז תוכלי לשים בצד את השנאה את ההלקאה ותלמדי שהשומן הוא פשוט שם..הוא קיימם וזו את שנותנת לו כוחות על אנושיים רק שתקבלי את זה תמצאי את הגאולה כפי שאת קוראת לה... ואת יודעת מה דווקא אולי אז כשתחבקי את השומן את הבטן את מי שאת פתאום תראי שירידה במשקל היא פשוט ירידה במששקל ולא תורפת פלא ודווקא מהמקום הזה יהיה לך קל יותר טלי

 

[ילדה של החיים19]

כמה יפה את כותבת ../images/Emo24.gif

אני מאוד מבינה את המקום שהדברים נכתבו ממנו, ולפעמים באמת הכי קל ללכת למקום הזה ולחשוב שאף אחד לעולם לא יראה אותי כשווה בת שווים. אבל העובדות בשטח מוכיחות שתמיד יש את אלו שיסתכלו עלינו בגלל המשקל, למרות המשקל, בזכות המשקל, או מעבר למשקל. קשה להיות שמן בחברה שלנו כיום, שמקדשת את הרזון החולני ורואה בנו אנשים עצלנים שכל מה שעליהם לעשות הוא לסגור את הפה. יחד עם זאת בפורום הזה, כולנו מוצלחים, עובדים, נאהבים, מאושרים (יש ימים שיותר ויש ימים שפחות). כולנו חלק מהחברה ואנו לא מתכוונים ללכת- למעשה אנו רק מתרבים. אני שמחה שהגעת לפורום ואני בטוחה שאם תנסי לחייך לאותו ילד, גבר או אשה, הם עשויים לחייך בחזרה, אולי לא תמיד, אך לעיתים. אני מכירה את הלילות האלו, שכל מה שנשאר זה לחנוק את הדמעות בכרית, אבל הכל מתחיל מהראש שלנו ומשינוי חשיבתי שאנו צריכים לעשות עם עצמינו. לאט לאט גם נשנה את החברה כולה- תשארי לשנות איתנו.

 

[big bride]

שמנה סימן שאלה

עצוב לי לקרוא אותך. הזכרת לי תקופה בצבא שבה הייתי מסוגלת להעביר נסיעות של שעות ברכבת בלי ליצור קשר עין עם אף אחד. אבל זאת הייתה הזכוכית העכורה שלי, התחושה שלי שכל אינטראקציה היא הזדמנות לעלבון. הייתי כבר 120 (ויש סיכוי שעוד אהיה) והרגשתי צלולה יותר ונגישה יותר. אני הייתי צריכה לנקות את הזכוכית בדמעות, והבכי שלך הוא עדות לכך שאת עדיין מחוברת מרגישה וחיה. מקווה שלאט לאט תנסי להישיר מבט ולראות שיש בחוץ מגוון שלם של עולם שמחכה לך ולא רק העולם שמביט אלייך מהזכוכית העכורה

 

[אפרתוש המאמוש]

מילים יפות, נגעת לליבי../images/Emo13.gif

 

[שמנה נקודה]

../images/Emo24.gifתודה רבה!!!../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif

תודה רבה לכולכם אתם מקסימים מעבר לציפיותיי וקבלת הפנים שלכם חיממה לי את הלב. הבנתי מתגובותיכם שאולי פספסתי משהו במונולוג שפצחתי בו בפוסט שלי אייני אדם בודד סגור נחבא אל הכלים מתבייש וחושש להיישיר מבט לעולם וף אייני נוטה לבכות כל הזמן נהפוך הוא אני אדם חברותי ונעים לבריות ובעלת חברים וידידים רבים. אני חיה עם בן זוגי לחיים מזה 12 שנים יחד, בחלקן שנים טובות יותר ובחלקן פחות כמו שאני מניחה שקורה אצל הרבה זוגות אחרים. יחד עם זאת, קשה לי שלא לחוש כי בעולם הזה מקומי מדורג כאזרחית סוג אפילוב' ואפילו פחות מכך סוג ז'. נכון, השומן שלי לא נולד יש מאיין והוא תולדה של רצון להסתתר מהעולם וחברות עמוקה וארוכת שנים עם אוכל כמנחם ומרגיע ושלא מאכזב. אבל, וכאן מגיע אבל לא קטן, המבטים, שם... גם אם אבחר לא לתת להם משקל ההקנטות, ההערות והארות, שם... גם אם מקורם מתוך חרדה לשלומי ובריאותי ואריכות חיי וחנויות הבגדים שם... למרות שאת הבגדים שלי צריך להוציא מהמחסן, והם תמיד רחוקים מלהחמיא לא בגזרה ולא בצבע. וכן הקושי לפעמים מכביד מעבר ליכולתי להכיל, כי בסך הכל אני נתונה בסאגת הלחימה הזו כבר 36 שנים וגם אם אני מצליחה לצאת מהקרבות מנצחת לרגע או אפילו מחייכת, כאב חדירת המילים והמבטים לנשמתי לא פוחת. (ואגב, טלי המקסימה,אני לא חושסבת שבמידה 46 החיים פתאום יראו רק בוורוד בוהק. אבל כמו שאמרה חווה אלברשטיין... "בלונדון אנשים יותר אדיבים כך שהייאוש נעשה יותר נוח אתה מבין? הייאוש נעשה יותר נוח" פשוט יהיה לי קצת יותר נוח

F

 

[מאיוש המקורית]

שמנה נקודה יקרה

מאחורי 150 קילו מסתתרת אישה: אישה שלפי כתיבתה היא אישה רגישה, בעלת לב רחב, אינטילגנטית ועוד... אני לא מבינה למה את נותנת למשקל שלך להביא לך מכשול, תהני מהחיים. תמיד ברחוב ילעגו, תמיד יהיה לאנשים לו משהו- אל תשכחי שאת בישראל והישראלים ידועים כעם שחייב לדבר ותמיד יהיה לו מה לומר. תתיחסי רק לדברים שגורמים לך להרגיש טוב. תחייכי לעולם תרימי ראש ותראי לכולם מה את שווה. אני יכולה לומר לך שאני לא רחוקה בהרבה ממך ואני לא מרגישה את זה. כשאנשים מעירים לי אני מרימה יותר את הראש ומענטזת יותר את הישבן כי אני מרגישה שעד היום הגוף שלי יחד עם השכל הביאו אותי למה שאני ומי שאני. זה ידוע שעולם הילדים הוא עולם אכזר, אבל אני עובדת המון עם ילדים ויכולה לומר שהרושם הראשוני הוא הלם אבל ברגע שאני פותחת את הפה הם פשוט נשארים מרותקים- גישה, זאת המילה הנכונה איתם. תאהבי את גופך ואל תתייחסי לכל הערה. תלמדי לסנן את מי שלא צריך לשמוע (אני פיתחתי סעיף שמיעה חדש

). מאחלת לך המון אושר וכח וקבלי ממני גם

בהצלחה