מעניין האם יש קשר בין צמצום הרישום
והקיפוח בפתיחות אותיות ש', פ' לבין ההזדקרות לגובה ( ש ) ולמטה ( פ ) שבאו בעקבותיהם. מה מצומצם כאן ? הנפח, הקשת, הקער והרחבות. יש להניח שלגבי האלמנטים המצומצמים הוא פחות ער, רגיש ומודע לכך, לא מבחין, מקדיש ועוסק בכך, לא זקוק למנות נדיבות בהקשרים אלה ( כסף/רגש ) עד כדי עיוורון ? וגם יכולתו להבין ולתת בהקשרים אלה חסרה. אי לכך עשוי מישהו לחשוב שהוא אדיש ולא מבין בנושאים אלה, כגון צרכי אדם להנאה ורווחה, צרכי אשה ? בעוד הוא מחסר מעצמו וזולתו ולא מבין מעבר לצרכי הרוח ? המגמות המודגשות בגובה ובעומק יעידו על היפוך הנ"ל במגמות אלה ( למעלה/למטה ). ניקח עוד זוית ראיה: כאשר מטפסים ומתמקמים בכזה גובה יש להניח שמגבהים אלה אחרים כמעט תמיד נראים לוקים בחסר ונמוכים יותר, גם אם גובהם ( נניח גובה ה ש' ) שלהם הוא סביר לכל הדעות, אלא שבבואו לשפוט הוא משווה זאת לגובהו שלו. לאיזה גובה ? נניח שהדגישו לו את נושאי ההשגיות בלימודים, שמירת סייגים וערכים, הצורך להיות אדם מחונך ותרבותי, שקורא ומתמצא, שיודע להתנהג ולכבד. הנמיכות ובעקבותיה הבקורת כלפי הסביבה היא בדיוק בהקשרים של אי יכולתה של הסביבה לטפס לדרגה שתשביע את רצונו בהקשרים אלה. כיצד הוא יתמודד עם בקורת ? אפשר שממרום רמתו הוא לא יבין איך חגבי הבנה וידע כגון אלה בכלל מרשים לעצמו להשיג על השקפתו ומסקנותיו. כיצד יוכל להתייחס ברצינות שגם אלה מגלים כזו בורות ? כעצד תתבטא מגמת השקיעה ? נשאיר לחברינו. בהנחה שהוא גדל בסביבה שדרשה שלמות מבחינת רצינות והשקעה בלמודים, הקפידה וראתה בומרה חריגות, אך לא סיפקה את מלוא המיטען הרגשי והפיזי. וכיצד מבינים את המציאות ממרומי האנליזה ? בראש ובראשונה מגדירים ומסווגים תופעות לכאן או לכאן, אך המרחק - כשעור הגובה של 'הראש' יוצר נתוק מסויים כך שאנליזה, למרות העמקות וההגיון, לא בהכרח מתיישבת עם המציאותי והסביר. אין בכל כדי לגרוע מיכולות וכשרונות ואבחנות מחודדות, ונסוחים קולעים ושנונים שמתמצתים בשפה מועטה היקף נרחב. ועוד. עד כאן התרשמויות.