הנה כתב

[אלעד2]

הנה כתב

לא ביקשנו את רשותו אז יש להיזהר

 

[אודי בן יעקב]

כרגיל, אלעד מביא כתבים מענינים

הכל ברור לו ? אין אצלו סימני שאלה ? נראה לי חד, מוגדר, מאבחן ושופט במונחים החלטיים, מעגן קביעותיו על נתונים, אולי מחקר, ופחות מוצא ענין לתת לכך תיקוף ראליסטי מן המציאות וההוויה עצמם. שימו לב לאלפיסות צרות ויפות, כתב מופרד, עלי מודגש, כתב עפי"ר כתב, תחתון מודגש - זויות - שלדיות - כתב צר צמצום קשתיות וקערות - חדות - התגדלות אחת/שתים עד כאן.

 

[אודי בן יעקב]

כתב = קטן. אלפיסות=אליפסות

 

[מילה1]

אכן כתב מעניין!

אני ממש חסרת זמן לאחרונה, אבל אני מדפיסה לי את הכתב הזה.. בינתיים מה שאני רואה זה שאיפה להיות רציונלי, החלטי וענייני, ואם זאת מציקה לו הרגשת חוסר יציבות ואף התנתקות מהמציאות מעין תחושת "משענת קנה רצוץ"- כאילו נופל וקם. כל השיר כתוב כפירמידה הפוכה- הולך ומצטרר, שוליים נסוגים, האזור העילי באותיות רבות מכביד על האמצעי, אותיות "ל" רבות נופלות-מתנדנדות, מילים רבות כרעפים יורדים. אותיות קופצות מעלה ואחרות שוקעות מטה, זוית תנודית, גודל אות תנודי, לחץ לא יציב ועוד... שימו לב גם לצורת השונות של חציית-המחיצה באותיות "ש"... זהו בינתיים, כי אני בלחץ. בקרוב אתפנה יותר אני מקווה. ביי.

 

[אודי בן יעקב]

מעניין האם יש קשר בין צמצום הרישום

והקיפוח בפתיחות אותיות ש', פ' לבין ההזדקרות לגובה ( ש ) ולמטה ( פ ) שבאו בעקבותיהם. מה מצומצם כאן ? הנפח, הקשת, הקער והרחבות. יש להניח שלגבי האלמנטים המצומצמים הוא פחות ער, רגיש ומודע לכך, לא מבחין, מקדיש ועוסק בכך, לא זקוק למנות נדיבות בהקשרים אלה ( כסף/רגש ) עד כדי עיוורון ? וגם יכולתו להבין ולתת בהקשרים אלה חסרה. אי לכך עשוי מישהו לחשוב שהוא אדיש ולא מבין בנושאים אלה, כגון צרכי אדם להנאה ורווחה, צרכי אשה ? בעוד הוא מחסר מעצמו וזולתו ולא מבין מעבר לצרכי הרוח ? המגמות המודגשות בגובה ובעומק יעידו על היפוך הנ"ל במגמות אלה ( למעלה/למטה ). ניקח עוד זוית ראיה: כאשר מטפסים ומתמקמים בכזה גובה יש להניח שמגבהים אלה אחרים כמעט תמיד נראים לוקים בחסר ונמוכים יותר, גם אם גובהם ( נניח גובה ה ש' ) שלהם הוא סביר לכל הדעות, אלא שבבואו לשפוט הוא משווה זאת לגובהו שלו. לאיזה גובה ? נניח שהדגישו לו את נושאי ההשגיות בלימודים, שמירת סייגים וערכים, הצורך להיות אדם מחונך ותרבותי, שקורא ומתמצא, שיודע להתנהג ולכבד. הנמיכות ובעקבותיה הבקורת כלפי הסביבה היא בדיוק בהקשרים של אי יכולתה של הסביבה לטפס לדרגה שתשביע את רצונו בהקשרים אלה. כיצד הוא יתמודד עם בקורת ? אפשר שממרום רמתו הוא לא יבין איך חגבי הבנה וידע כגון אלה בכלל מרשים לעצמו להשיג על השקפתו ומסקנותיו. כיצד יוכל להתייחס ברצינות שגם אלה מגלים כזו בורות ? כעצד תתבטא מגמת השקיעה ? נשאיר לחברינו. בהנחה שהוא גדל בסביבה שדרשה שלמות מבחינת רצינות והשקעה בלמודים, הקפידה וראתה בומרה חריגות, אך לא סיפקה את מלוא המיטען הרגשי והפיזי. וכיצד מבינים את המציאות ממרומי האנליזה ? בראש ובראשונה מגדירים ומסווגים תופעות לכאן או לכאן, אך המרחק - כשעור הגובה של 'הראש' יוצר נתוק מסויים כך שאנליזה, למרות העמקות וההגיון, לא בהכרח מתיישבת עם המציאותי והסביר. אין בכל כדי לגרוע מיכולות וכשרונות ואבחנות מחודדות, ונסוחים קולעים ושנונים שמתמצתים בשפה מועטה היקף נרחב. ועוד. עד כאן התרשמויות.

 

[אודי בן יעקב]

בומרה=בחומרה

 

[מילה1]

אכן יש דגש על המימד האנכי ...

כאשר העילי דומיננטי- כלומר הדגש על ה"עצמי", על הייחוד האישי הנובע מהאינטלקט והרוח; על חשבון המימד האופקי (הקשרים החברתיים, הרווחה החומרית) ועל חשבון נפח (רגש) גם כאשר יש יציאות אופקיות-שמאלה- גם הן במגמה אנכית בעיקרה- מלמעלה למטה - למשל בחיבורי אותיות "ש" לאותיות שאחריהן ("שנים", "שפתיו")- מין הנחתה של ידע מוחלט ודעה נחרצת - כלפי מטה אל העומד מולו, בתקווה שהזולת יבין את דבריו, כי אין לו סבלנות למי שאינו מבין מיד (ומסכים כמובן). הוא אמנם מאד בטוח בחוכמתו, אך כנראה גם רגוז על כך שרבים כל כך אינם מבינים אותו ואינם מגיעים לרמתו, אלא עוסקים בשטויות קטנות.

 

[אודי בן יעקב]

מאד יפה ההבחנה הזו בסיומים האנכיים

ואפשר כנראה לראות בכך חיזוק לשיח ושיג מול עצמו, ללא תלות בהשפעות חוץ. כלומר, להשפיע ולשכנע אותו לשנות דעתו רק במדה שנתוניו שלו מורים זאת. לפעמים זה מעצבן לא ? אומרים לו: אחי, תיפתח ואז תראה שאני צודק, והוא כבר קודם לכן חרץ ופסק שזה מועיל, ההוא שולי או מיותר. ההיתקעות האנכית משולה במדת מה להיתקעות על ההווה, שאו טו טו הוא כבר 'עבר', משמע הוא עשוי לדון על תמונת מציאות מצולמת בראשו למרות שבפועל חלו כבר שינויים במצב. בהכללה גסה שלא תמיד תופסת אפשר לראות את מגביהי ונתקעי הגובה באותיות ש' כמפתחי אינטלקט רוח וידע שלא אוזן די הצורך באינטלגנציה רגשית, שנוטים לניתוח אנליטי גם של בעיות שפתרונן הרבה יותר פשוט. ניתקלתי פעם במהנדס מלומד שעמד ליד בור שהיה צורך למדוד את עומקו. ישב והתחיל לחשב: אורך הציוד שהיה כאן כזה וכזה, המרחק מתחתית הציוד לבור אמור להיות אחוז מסויים מהאורך, וכך הלאה. עד שזה שלידו איבד סבלנות, לקח חבל וקשר בקצהה משקולת, ותוך דקות ידע מה העומק.