הנה זה בא

[babe10]

הנה זה בא

The worst way to miss someone is to be sitting right beside them knowing you can´t have them. אז מה אתם אומרים? הקשר נגמר. לא מסתדרים כבני זוג מאיזו סיבה שלא תהיה. אבל החברות טובה. עמוקה. אמיצה. המון כבוד והערכה לבנאדם. אבל גם רגשות, שעדיין לא נעלמו ולא בטוח שיעשו כך בקרוב. הקשר נגמר. להשאר או לא להשאר ידידים - בהנחה שצד אחד (לפחות) עדיין מעוניין ובסתר לבו מקווה שהכל יחזור לקדמותו ביום מן הימים. השבת הגיעה. אלפי חיילים בדרך הביתה. וביניהם חייל יחיד ומיוחד...

 

[dianah]

זה כואב...

אם צד אחד עדיין מעוניין ומקווה ומתפלל....אז בשביל הצד הזה זה נ-ו-ר-א קשה להמשיך להישאר בקשר הדוק. אולי לא צריך לנתק את כל הקשרים (שלום/חגים/יומולדת.....), אבל לשמור על קשר הדוק כשצד אחד רוצה וצד שני לא, אין מתסכל מזה.... (ובוקר טוב, בייב

)

 

[אלדד26]

אני מסכים עם דיאנה

לא צריך להגזים לשום כיוון. צריך להמשיך לחיות את החיים כהרגלם, בלי לפנטז כל הזמן על הצד השני, אבל לא לנתק את הקשר לגמרי. הרי גם הידידות היא דבר שווה, ולכן אין סיבה לנתקה.

 

[babe10]

בוקר טוב גם לך! ../images/Emo140.gif

מקווה שהלילה שלך עבר לפחות כמו שלי.

מתסכל. זה בטוח. מצד שני - קשה לוותר על בנאדם שכל כך קרוב אלייך, ומכיר אותך כל כך טוב. מצד שלישי... ידידות אמיתית היא כנות מוחלטת. ואני לא רואה את עצמי יושבת ושומעת על החברה החדשה שלו בלי לבכות אחרי זה יומיים... אוווף. למה החיים כל כך מסובכים?...

 

[dianah]

מסובכים? ....

אוי, אם הם לא היו מסובכים, אז הם גם לא היו יוצאים מעניינים ומרתקים ומאתגרים כל כך. וחוצמזה, אם הם לא היו מסובכים, אז גם לא היה צורך בפורום ולא היינו מכירות

 

[אלדד26]

איזה יופי את מציגה את זה ../images/Emo6.gif

אני חושב שכשמתגברים על האיפולסים הראשוניים שלנו, ונותנים לכל הדברים לשקוע ולהירגע, אפשר לחשוב עליהם בהגיון ולהבין מה נכון עבורנו ומה לא נכון עבורנו... לא? ואז הכל נעשה הרבה פחות מסובך, והרבה יותר ברור.

 

[dianah]

לחשוב בהגיון....אולי....

אולי לא הבנתי אותך, אלדד, אבל לטעמי דווקא ברגע שחושבים יותר מדיי בהיגיון (וזו הבעיה העקבית שלי) העניינים יותר מסובכים

אבל, שוב, זה כנראה הכיף שבכל העניין..שמגלים אותו (את הכיף) רק בסוף

 

[אלדד26]

למה?

לא לחשוב רק בהגיון - לשלב את ההגיון עם הרגש ולתת לשניהם את האיזון הראוי ביניהם. לא צריך לחשוב יותר מדי בהגיון. צריך לתת להגיון את המשקל הראוי לו, כדי לא לאבד את הראש ולא להיסחף לתוך מערכת יחסים שאין לה שום סיכוי, למשל. אם ההגיון דופק לנו מאחורה בראש ואומר שזה לא זה, אז בסוף הוא יגבר על הרגש. אם זה יהיה אחרי הרבה זמן, אז הכאב פשוט יהיה יותר גדול. ולכן כדאי וצריך לזרום עם הרגש, אבל לא להתעלם מההגיון. אני דווקא חושב שכשנוקטים בהגיון, אז התשובה היא תמיד ברורה מאוד, אבל אנחנו פשוט לא תמיד "מסכימים" איתה, מבחינת הרגש. ניתוק קשר, למשל, גם אם מבחינה הגיונית הוא מאוד מתבקש, עשוי לקחת זמן רב כי הוא מתנגש עם הרגש שלנו, שלא נותן לנו לבצע את זה.

 

[לולה!]

בייב יקירה...

דוקא אני, שאחד האקסים שלי נשאר אחד החברים הכי טובים שלי (אני הולכת עוד מספר דקות לקנות לו מתנה ליום הולדתו), שאני מדברת איתו כמעט כל יום, שאין לי בעייה לישון אצלו בלילה... אומרת לך - לא ! אם צד אחד מעוניין בסתר ליבו... זה מתכן בדוק לכאב לב, לדריכה במקום, ללא להמשיך הלאה, לקנאה קשה במקרה שהצד הלא מעוניין יתחיל קשר, לנסיונות (גם אם לא במודע) לסכל קשרים כאלה... בקיצור, לדעתי - כל עוד אין השלמה שהקשר נגמר, סגור ומסוגר, שני האנשים יוצאים לדרך חדשה מבחינה זוגית ומשאירים את מה שהיה מאחור - לא לעשות את זה. גם אם זה מאוד מאוד מאוד מאוד מפתה...

וסתם הערת ביניים - בנוגע לידידים באמת : היום בבוקר מישהו מאוד מאוד מיוחד הרטיט לי את הלב. חבר שלי. חבר אמת. הזכיר לי שיש חברות אפלטונית בין גבר לאישה, שהיא נפלאה, מרגשת וחשובה הרבה פעמים הרבה יותר מכל קשר רומנטי כזה או אחר. עשה לי את היום את השבוע מילא אותי אופטימיות ואושר. הוא לא יקרא את מה שכתבתי. אבל הייתי חייבת להודות לו. לליאור. החבר הכי הכי שיש. תודה שאתה מה שהנך.

 

[deyulia]

אני חושבת

שזה ענין אינדיבידואלי או יותר נכון דואלי לכל קשר וקשר, אם עדיין יש אהבה ושני הצדדים מעוניינים להישאר ידידים אז למה לא, אבל יש לקחת גם את ההשלכות של כך בחשבון. מניסיוני האישי אפשר להישאר ידידים למרות שזה קשה ולפעמים צריך להיזהר במה שמספרים על גברים/ נשים אחרים, אבל העניין אפשרי ואולי גם הקשר הידידותי משתבח עם הזמן.

 

[לא חולמת]

חוסר איזון כעילה לפסילה

מנסיוני הלא רב, תמיד כשהקשר לא מאוזן, משמע צד אחד רוצה או אוהב יותר, סיום הקשר הוא בלתי נמנע. אם כבר החלטת שזהו, מיצית וסיימת את הקשר, והוא נגמר בתחושה שהצד השני עדיין רוצה אותך, לא כדאי להמשיך בקשר ידידותי של עסקים כרגיל. ברור גם לך וגם לו, שמבחינתו את לא סתם ידידה, אלא מישהי שהוא ממשיך לקוות כל הזמן שתחזור אליו. זה כנראה לא יקרה, לכן כאב הלב שיגרם לו יותר מאוחר (כשתתחילי שוב לצאת עם אחרים) לדעתי הוא סיבה מספיק טובה לא להמשיך קשר ידידותי. ברור שלך חבל לוותר על האדם הזה כידיד, כי הוא מכיר אותך טוב ויש ולכם שפה משותפת, משהו שקשה למצוא סתם כך. אבל ככל שהקשר ביניכם היה יותר עמוק ורציני, הפגיעה בו בכל פעם שתצאי עם מישהו, או בכלל, כשתהיי שוב בקשר רציני, תהיה קשה מאוד, ואני מאמינה שאז הוא מיוזמתו יתרחק ממך או ינתק את הקשר לחלוטין. אני הייתי חותכת, בהסבר שאני צריכה את הלבד והשקט, נותנת לזמן לעבור, נותנת לו להבין שנגמר סופית ואני מסתדרת מצויין בלעדיו, ואחרי מספיק זמן, אם את עדיין רוצה, (ומוכנה לקחת בחשבון שיכול להיות שהוא בקשר עם מישהי אחרת), אפשר להרים טלפון לשיחה ידידותית אמיתית.

 

[אלדד26]

המממ... שאלה באותו הקשר,

מה לגבי שמירה על קשר עם אקסים/אקסיות?

 

[לא חולמת]

תקופת צינון - כמה חודשים או נצח

המצב היחיד שנראה לי אפשרי לשמור על קשר רציף עם אקס/ית, זה כשהקשר לא היה עמוק מדי, הסתיים בצורה הדדית וטובה, ובלי משקעים רעים אצל שום צד. מכיוון שמה שתיארתי כאן זה או חזון אחרית הימים או סטוצון חסר משמעות, אני לא רואה את זה קורה הרבה. למרות שאני לא אוהבת לתת דוגמאות אישיות, אני יכולה להגיד שיש לי דוגמאות לשני הסוגים. הראשון, היה קשר רציני וחזק מאוד, שהסתיים מיוזמתי, ושמרתי (מהמון סיבות שגויות) על קשר עם האקס. זה מנע ממני להמשיך בחיי לתקופה ארוכה, זה מנע ממנו להמשיך בחייו. ההתקדמות שלי בחיים באה רק אחרי תקופת ניתוק, או "דילול שמירת הקשר", שלאחריה אותו אקס נפגע מאוד מעצם זה שהמשכתי בחיי. כל תקופת הסבל הארוכה הזו הייתה יכולה להיות הרבה יותר קצרה, אם מיד לאחר הפרידה לא היינו שומרים על קשר, לפחות לתקופה. מן הצד השני, הייתי בקשר די קצר, שגם אותו סיימתי, אך שם רמת המעורבות הרגשית לא הייתה כל כך גבוהה. מה גם שהבחור היה "אחד מהחבר´ה", וניתוק מוחלט של הקשר היה בלתי אפשרי. אני הצעתי מעבר לפאזת הידידים בלבד, הוא אמר שזה יהיה לו קשה, והעדיף גם כן להתרחק ממני לתקופת מה. כעבור אי אלו חודשים, הוא יצא עם מישהי אחרת, והבין שהעולם לא חרב, ופחות או יותר חזרנו להיות בקשר ידידותי. אני לא יכולה לדמיין את זה קורה גם בעוד 10 שנים עם הבחור הראשון. הכאב אף פעם לא ממש עובר באהבות גדולות. גם אם אני ארצה לאחל לו מזל טוב ביומולדת או חג שמח, זה פשוט יראה לי מהלך אגואיסטי מדי מצדי.

 

[אלדד26]

אבל כמו שאמרת,

אחרי כמה חודשים באמת אפשר להבין שהעולם לא חרב ואפשר להמשיך בקשר תקין פחות או יותר, לא? אני חושב שמייד עם סיום הקשר צריך לצנן בניתוק מוחלט, ואח"כ אפשר לחזור בהדרגתיות ליחסים תקינים. הרי בסה"כ אם יצאנו זמן ממושך, מדובר בשני אנשים שנהנים לדבר, נהנים להיות ביחד, וכו´. זה לא חייב להיות על בסיס רומנטי.

 

[לא חולמת]

הלוואי

חזרה ליחסים תקינים אפשרית לדעתי רק כאשר הקשר לא היה מאוד חזק רגשית (ממושך או לא, בד"כ זה בא ביחד). אז אפשר באמת אחרי כמה חודשים להנות אחד מחברתה של השניה ולהפך. בקשר שהיה חזק מאוד, אני יודעת שאני אף פעם לא אוכל לקשקש עם אותו האקס על הא ודא, ואיך ההוא שאני בדיוק יוצאת איתו, ומה שלום אישתו לעתיד אם תהיה כזו.

 

[אלדד26]

רגע, בואי נפריד.

תראי, אני מיישם בפועל קשר עם שתי אקסיות. עם שתיהן אני מדבר על היציאות של שנינו. בהתחלה זה היה מוזר ואולי אפילו קצת מביך, אבל אח"כ, עם הזמן, זה נהיה די רגיל וסבבה. אף אחד לא נפגע - או שאולי עדיף שאומר שאני לא נפגע, והן לא עושות רושם של נפגעות. באחד המקרים הפרידה הייתה פחות או יותר הדדית, או אולי יותר נכון לומר ששנינו הסכמנו שהיא במקום, ובמקרה השני אני יזמתי את הפרידה, וחזרנו אחרי חודש וחצי בערך לדבר, והיום אנחנו מדברים על כל דבר. בשני המקרים, הקשרים כן היו חזקים רגשית. בשני המקרים, הקשרים הפכו להיות ידידות ושום דבר מעבר לזה. אני חושב שבמקרים מסוימים, אם לבני הזוג מפריע לדבר על יציאות, אז לא חייבים. יש עוד דברים בחיים חוץ מזה, הרי, ולא רק על זה מדברים. זה אפילו לא העיקר בשיחות. הכל שאלה של - האם הצד השני הבין שהפרידה הייתה במקומה, או לא. בשני המקרים שאני מדבר עליהם, שנינו הסכמנו (גם אם בדיעבד), שהקשרים לא היו "נכונים", וגם אם נהנינו מהם, עדיין לא היה להם עתיד, מסיבות כאלו ואחרות. מרגע שהושגה הסכמה כזו, ואף צד לא רוצה לחזור לקשר בחזרה, אין שום סיבה - לדעתי - להימנע מידידות.

 

[הטמבל שכבש את העולם]

לא מומלץ

אני לא רואה בזה אף יתרון. אני חושב שזה עונש לשני הצדדים להישאר בקשר. ככל שהאהבה הייתה גדולה יותר כך הקשר ה"ידידותי" כביכול הוא מסוכן לבריאות ממש. אמנם כמו שכבר כתבו לפני כל מקרה לגופו ואין הכללות בשום דבר, אבל אני חושב שברוב המקרים זו טעות גדולה. מי כמוני יודע ...

 

[ליאן.]

הקשר נגמר, אבל..

הרגשות עדיין שם. שלא לדבר על משקעים אפשריים שיכול להיות שעדיין קימים במודע או שלא במודע.. חובה להתנתק מהכל. אני לא יודעת אם באמת ניתן להתגבר על הרגשות.. לא בטוח שבאמת יש כזה דבר, אבל.. מאוד קשה להחזיק בקשר חברותי לאחר אהבה, כשהרגשות עדיין שם. אולי בהמשך.. הרבה זמן לאחר תום הקשר, הם משנים צורתם והופכים לאותה חברות אמיצה אמיתית.. בינתים זו התכחשות למצב האמיתי. תמיד אמרתי שקשר בין אקסים לעולם לא יוכל להיות ידידות ממש. אולי רק לאחר שנים. עד אז, שמירה על קשר הדוק, זה סבל. אמרת knowing you can´t have them אם המצב הזה אכן מאתר את המצב אצלך, זה אומר שיש תיסכול וכאב וחוסר השלמה. למה לך ?