האגודה למלחמה בשפיות
New member
הנה זה בא...
בקושי שלושה שבועות החזיקה מסכת הסבא מעמד. 21 יום נשמרה ההבעה החסודה, אך ביום ה-22 החלו הניבים לבצבץ. עתה, משנסדה התחפושת, לא יידרשו ימים רבים עד אשר היא תתפורר לחלוטין, תיעלם לבלי שוב, ואריק שוב יהיה איתנו. אריק הישן והטוב. אריק המאושר שוב להתכרבל באלמנט האהוב עליו מכל: מפציץ מן האוויר, בועט מן הקרקע. כמעט היה אפשר לשמוע את חריקת האבן הגדולה אשר נגולה מעל ליבו. לא הפתעה גדולה במיוחד. ראש הממשלה אפילו לא המתין עד אשר ברית הבריונית המקיפה אותו (גנדי-ליברמן, לנדאו-לבנת, פואד-מופז, ריבלין-אולמרט) תפעיל עליו לחץ פיזי מתון. בשקיקה ובצייתנות הוא מיהר להתמסר לעשיית רצונם של הטרוריסטים ושולחיהם, והחל להתפרע. ביום שלישי הוא עוד אמר ``הבלגה היא כוח``, וביום רביעי הוא כבר מיחזר את הגאונות הברקית והפציץ את רמאללה. בנתיים נילווית אל מסוקי הקרב גם הודעות שמנוניות על המשך ההקלות לאוכלוסיה האזרחית, עוד מעט-קט וגם הבלוף הזה יתאדה אריק שרון יספק לכל אוהדיו את הסחורה המיוחלת. את הסחורה היחידה שהוא יודע לספק. את הנאבוט. כמעט מעליב עד כמה צפוי התרחיש המתרחש לנגד העיניים: כמה רוצחים מנוולים מבצעים את זממם, וממשלת ישראל הממושמעת מבינה את הרמז ופועלת בטימטום אלים כמתבקש. האלימות הזאת גודשת את לשכות המתאבדים של החמאס, אחד מהם גורר עמו אל הקבר מספר נורא של חפים מפשע, שרון מורה על ביצוע מעשה תועבה גדול מן הרגיל, והאיזור כולו מתחיל לבעבע. תוך זמן קצר, וממשלת ישראל וארגוני הטרור יהיו שקועים בתחרות נלהבת מי יותר ברוטאלי, מי יותר טיפש, מי יותר עקשן. וכתום שנות שלטונו של שרון ייראה המרחה כמו תל-חורבות אכול שינאה, מדנים ודם. ככל שתתארך מלכותו, כן יעמיק הבוץ. מלאכת ההיחלצות מן המדמנה תיפול, כרגיל, על הבא אחריו, ומר שרון יהיה משוכנע ששוב נעשה לו עוול. הלא במלאכת ההרס החל אהוד ברק, ואת היגיון המעשים ניסח לתלפיות שמעון פרס (שגם הסביר אותם בצרפתית רהוטה), ובכלל - הרי בידיו של אריק מצוי פתק מפורש מלמד כי פואד היה זה אשר יזם הכל. כמה צפוי. כמה משעמם. (מתוך מאמר של ב. מיכאל במוסף השבת של ידיעות אחרונות)
בקושי שלושה שבועות החזיקה מסכת הסבא מעמד. 21 יום נשמרה ההבעה החסודה, אך ביום ה-22 החלו הניבים לבצבץ. עתה, משנסדה התחפושת, לא יידרשו ימים רבים עד אשר היא תתפורר לחלוטין, תיעלם לבלי שוב, ואריק שוב יהיה איתנו. אריק הישן והטוב. אריק המאושר שוב להתכרבל באלמנט האהוב עליו מכל: מפציץ מן האוויר, בועט מן הקרקע. כמעט היה אפשר לשמוע את חריקת האבן הגדולה אשר נגולה מעל ליבו. לא הפתעה גדולה במיוחד. ראש הממשלה אפילו לא המתין עד אשר ברית הבריונית המקיפה אותו (גנדי-ליברמן, לנדאו-לבנת, פואד-מופז, ריבלין-אולמרט) תפעיל עליו לחץ פיזי מתון. בשקיקה ובצייתנות הוא מיהר להתמסר לעשיית רצונם של הטרוריסטים ושולחיהם, והחל להתפרע. ביום שלישי הוא עוד אמר ``הבלגה היא כוח``, וביום רביעי הוא כבר מיחזר את הגאונות הברקית והפציץ את רמאללה. בנתיים נילווית אל מסוקי הקרב גם הודעות שמנוניות על המשך ההקלות לאוכלוסיה האזרחית, עוד מעט-קט וגם הבלוף הזה יתאדה אריק שרון יספק לכל אוהדיו את הסחורה המיוחלת. את הסחורה היחידה שהוא יודע לספק. את הנאבוט. כמעט מעליב עד כמה צפוי התרחיש המתרחש לנגד העיניים: כמה רוצחים מנוולים מבצעים את זממם, וממשלת ישראל הממושמעת מבינה את הרמז ופועלת בטימטום אלים כמתבקש. האלימות הזאת גודשת את לשכות המתאבדים של החמאס, אחד מהם גורר עמו אל הקבר מספר נורא של חפים מפשע, שרון מורה על ביצוע מעשה תועבה גדול מן הרגיל, והאיזור כולו מתחיל לבעבע. תוך זמן קצר, וממשלת ישראל וארגוני הטרור יהיו שקועים בתחרות נלהבת מי יותר ברוטאלי, מי יותר טיפש, מי יותר עקשן. וכתום שנות שלטונו של שרון ייראה המרחה כמו תל-חורבות אכול שינאה, מדנים ודם. ככל שתתארך מלכותו, כן יעמיק הבוץ. מלאכת ההיחלצות מן המדמנה תיפול, כרגיל, על הבא אחריו, ומר שרון יהיה משוכנע ששוב נעשה לו עוול. הלא במלאכת ההרס החל אהוד ברק, ואת היגיון המעשים ניסח לתלפיות שמעון פרס (שגם הסביר אותם בצרפתית רהוטה), ובכלל - הרי בידיו של אריק מצוי פתק מפורש מלמד כי פואד היה זה אשר יזם הכל. כמה צפוי. כמה משעמם. (מתוך מאמר של ב. מיכאל במוסף השבת של ידיעות אחרונות)