הנדנדה.
מתאורר, שומע נקישה קלה על עדן החלון. ודמות קופצנית מעברה. מסתכל על השעון, 2 בלילה, 'מי ער בשעות כאלה', מהרהר לעצמי. אוסף כוח, הקול לא דואך, קורא, "נו בוא כבר". מתארגן, מותח את הג'ינס שזרוק בפינה, ממלמל, "מגיע, מגיע", פותח את החלון, לפני שמספיק לברר מי זה, נשיקה חדה עוטפת את שפתי. מזהה אותה, הבחורה שרק אתמול הכרתי, אמרה שיש לה שריטות בראש, אבל לא האמנתי, עכשיו כנראה אשקול הכל מחדש. מושכת אותי מעבר לחלון, לא מתנגד, קופץ מהחלון לריצפה. היא נדבקת אלי. עוטפת בזרועותיה, מרים אותה טיפה. נחבקים בנשיקה ארוכה. איברי מתעורר, היא כבר מרגישה זאת, גונח טיפה אך לא מרפה מהנשיקה, מגבירה את הקצב. שניות הפכו לדקות. ונראה שאין סוף. הנשיקה כבר מזמן הסתיימה, סתם עומד שם המום. מרגיש שנמשך, לא מתנגד, בוטח בה לחלוטין, 'מצחיק כל כך, רק אתמול הקרנו, ואין דבר יותר נפלא ממנה'. מסתרך מאחוריה, מנסה לשמור על קצב. מתענג מהמגע של שערה הארוך על פני. מעביר את ידי השניה על צווארה, מטה, מלטף, ואוחז. בשדה הזקור. עוד גניחה נשמעת מפיע, לא מתעכב ממשיך בדרכי. היא ממשיכה למשוך אותי, ואפילו לא מתעניין לאין, שומר על הקצב, וממשיך ללטף את גופה הפריך. רעידות עוברות בגופי, לא מצליח להתאפק. מסיג אותה בצעד אחד גדול ותופס בשתי ידי, מרים לאוויר, מצמיד לגופי, כולה גונחת, מתענגת מכל שניה. עוד נשיקה ארוכה אוטפת את גופינו. לא מסתפק מתחיל לנשק את צווארה, לא פוסח על שום נקודה. גונחת, ומתחקשת בגופי, מרגיש את הרטיבות דרך שימלתה הקצרה, שולח יד לעברה, אובר על ישבה המוצק, מלטף ובנגיעה רכה מרגיש את מי החיים. צמרמורות עוברות בגופה, לא מתאפקת, גונחת בקול. "עוד שניה וכל השכונה תתעורר" לוחש לעברה. נדבקת לגופי בחוזקה. תופסת את שרירי ומתחילה לסרוט בפרעות בבשרי שמתחת ללולצה. ממשיך ללטף אותה. מכין אצבע ובעדינות מחליק לתוכה. ככה נמשך עוד שניות אחדות. עד שרעד חזק חוצה את גופה והיא נשמטת לידי. מחזיק אותה מלפול. היא מתייצבת לאחר שניות. מסתכלת לעברי, פני מלאך כאלו, תמימים מושלמים. "למה לא התאפקת" וממשיעה בריצה, מושכת אותי אחריה. לא מתנגד, חיוך לא יורד משפתי. הובילה אותי אל הפארק, לחשה לאוזני "שב" התישבתי על הנדנדה הקרובה. נצמדת אלי, שני עופריה עוטפים את פני, מרגיש איך הם מזדקרים שוב. כה צעירים וחטובים. חופנת את ראשי ומדביקה אותו לחקה. גונחת בלחישה. מרפה, מהחיזה ומתחילה להחליק מטה. מחליקה את ידיה על ידי. עוברת לחזה, מורידה את החולצה, ומנשקת כל נקודה, מבחינה בסריטות שגרמה להן קודם לכן. מסתכלת בפנים מתנצלים, מעבירה את לשונה לאורכם, תוך כדי ממשיכה לרדת. איברי עדיין לא הספיק להרדם וכבר הוא נמתח עוד יותר ממקודם. פותחת את מכנסי. והוא נפלט החוצה, מזדקר בכל קומתו, רק מהמראה רעד עובר בגופה, מרגיש כיצד היא רוצה בו. מורידה את ראשה, ברכות מנשק את הקיפה. צמרמורות עוברות בגופי, והיא ממשיכה, לנשק את כולו, מלמלה למטה ומשם בחזרה. מרגיש כיצד אתפוצץ עוד שניה. אוחז בראשה, ברקות, מעביר את ידי דרך שערה, מלטף. הנה שוב היא מנשקת את הקיפה, אך הפעם פותחת את פיה ומתחילה להחליק מטה, מכניסה אותו אליה. רעד חוצה את גופי. מרימה את ראשה, מבחינה בטיפה הראשונה, מנשקת פעם נוספת אוספת לפיה. מרים אותה כלפי מנשק בשפתיה, נשיקה ארוכה, ללא סוף. היא מטרוממת טיפה. מעבירה רגל אחת מעבר הנדנדה, עוזר לה בידי, עם הרגל השניה. מחבקת אותי, ואני אותה, לאט בעדינות היא מתחילה בירידה, תוך כדי נמשכת הנשיקה. מרגיש כיצד מיציה מטפטפים על איברי, הוא מחליק לתוכה, רועדת כולה. מתחילה לגנוח בקול. מחזיקה בראשי, אני בגופה, עוזר לה בתנועותיה. מעלה ומוריד, מגביר את הקצב. לוחשת לעוזני. "תתנדנד" לא מרפה ממנה, דוחב עם רגלי, נכנס לתוכה עוד טיפה ומתחילים בתנועה, היא גונחת, לא עוזבת את ראשי. מחזיק בשרשראות הנדנדה, בכדי להתייצב, ומגביר את הקצב. היא גם מגבירה, הגניחות הפכו לצרחות. נדבקת אלי בנשיקה, שואבת את חלל פי, מרגיש כיצד אתפוצץ לתוכה, עוזב יד אחת ועוטף את גופה, מצמיד אותה בחוזקה, משחרר את הזרע לתוכה. מרגיש כיצד רעד חודר את גופה, צורחת, גומרת. סורטת עד דם. ולבסוף לוחשת. "תודה אהובי" השכנים יוצאים מבתיהם ונשמעת סירנה של משטרה. קמים, לובש את החולצה, סוגר כפתורים. ובורחים משם בריצה.
מתאורר, שומע נקישה קלה על עדן החלון. ודמות קופצנית מעברה. מסתכל על השעון, 2 בלילה, 'מי ער בשעות כאלה', מהרהר לעצמי. אוסף כוח, הקול לא דואך, קורא, "נו בוא כבר". מתארגן, מותח את הג'ינס שזרוק בפינה, ממלמל, "מגיע, מגיע", פותח את החלון, לפני שמספיק לברר מי זה, נשיקה חדה עוטפת את שפתי. מזהה אותה, הבחורה שרק אתמול הכרתי, אמרה שיש לה שריטות בראש, אבל לא האמנתי, עכשיו כנראה אשקול הכל מחדש. מושכת אותי מעבר לחלון, לא מתנגד, קופץ מהחלון לריצפה. היא נדבקת אלי. עוטפת בזרועותיה, מרים אותה טיפה. נחבקים בנשיקה ארוכה. איברי מתעורר, היא כבר מרגישה זאת, גונח טיפה אך לא מרפה מהנשיקה, מגבירה את הקצב. שניות הפכו לדקות. ונראה שאין סוף. הנשיקה כבר מזמן הסתיימה, סתם עומד שם המום. מרגיש שנמשך, לא מתנגד, בוטח בה לחלוטין, 'מצחיק כל כך, רק אתמול הקרנו, ואין דבר יותר נפלא ממנה'. מסתרך מאחוריה, מנסה לשמור על קצב. מתענג מהמגע של שערה הארוך על פני. מעביר את ידי השניה על צווארה, מטה, מלטף, ואוחז. בשדה הזקור. עוד גניחה נשמעת מפיע, לא מתעכב ממשיך בדרכי. היא ממשיכה למשוך אותי, ואפילו לא מתעניין לאין, שומר על הקצב, וממשיך ללטף את גופה הפריך. רעידות עוברות בגופי, לא מצליח להתאפק. מסיג אותה בצעד אחד גדול ותופס בשתי ידי, מרים לאוויר, מצמיד לגופי, כולה גונחת, מתענגת מכל שניה. עוד נשיקה ארוכה אוטפת את גופינו. לא מסתפק מתחיל לנשק את צווארה, לא פוסח על שום נקודה. גונחת, ומתחקשת בגופי, מרגיש את הרטיבות דרך שימלתה הקצרה, שולח יד לעברה, אובר על ישבה המוצק, מלטף ובנגיעה רכה מרגיש את מי החיים. צמרמורות עוברות בגופה, לא מתאפקת, גונחת בקול. "עוד שניה וכל השכונה תתעורר" לוחש לעברה. נדבקת לגופי בחוזקה. תופסת את שרירי ומתחילה לסרוט בפרעות בבשרי שמתחת ללולצה. ממשיך ללטף אותה. מכין אצבע ובעדינות מחליק לתוכה. ככה נמשך עוד שניות אחדות. עד שרעד חזק חוצה את גופה והיא נשמטת לידי. מחזיק אותה מלפול. היא מתייצבת לאחר שניות. מסתכלת לעברי, פני מלאך כאלו, תמימים מושלמים. "למה לא התאפקת" וממשיעה בריצה, מושכת אותי אחריה. לא מתנגד, חיוך לא יורד משפתי. הובילה אותי אל הפארק, לחשה לאוזני "שב" התישבתי על הנדנדה הקרובה. נצמדת אלי, שני עופריה עוטפים את פני, מרגיש איך הם מזדקרים שוב. כה צעירים וחטובים. חופנת את ראשי ומדביקה אותו לחקה. גונחת בלחישה. מרפה, מהחיזה ומתחילה להחליק מטה. מחליקה את ידיה על ידי. עוברת לחזה, מורידה את החולצה, ומנשקת כל נקודה, מבחינה בסריטות שגרמה להן קודם לכן. מסתכלת בפנים מתנצלים, מעבירה את לשונה לאורכם, תוך כדי ממשיכה לרדת. איברי עדיין לא הספיק להרדם וכבר הוא נמתח עוד יותר ממקודם. פותחת את מכנסי. והוא נפלט החוצה, מזדקר בכל קומתו, רק מהמראה רעד עובר בגופה, מרגיש כיצד היא רוצה בו. מורידה את ראשה, ברכות מנשק את הקיפה. צמרמורות עוברות בגופי, והיא ממשיכה, לנשק את כולו, מלמלה למטה ומשם בחזרה. מרגיש כיצד אתפוצץ עוד שניה. אוחז בראשה, ברקות, מעביר את ידי דרך שערה, מלטף. הנה שוב היא מנשקת את הקיפה, אך הפעם פותחת את פיה ומתחילה להחליק מטה, מכניסה אותו אליה. רעד חוצה את גופי. מרימה את ראשה, מבחינה בטיפה הראשונה, מנשקת פעם נוספת אוספת לפיה. מרים אותה כלפי מנשק בשפתיה, נשיקה ארוכה, ללא סוף. היא מטרוממת טיפה. מעבירה רגל אחת מעבר הנדנדה, עוזר לה בידי, עם הרגל השניה. מחבקת אותי, ואני אותה, לאט בעדינות היא מתחילה בירידה, תוך כדי נמשכת הנשיקה. מרגיש כיצד מיציה מטפטפים על איברי, הוא מחליק לתוכה, רועדת כולה. מתחילה לגנוח בקול. מחזיקה בראשי, אני בגופה, עוזר לה בתנועותיה. מעלה ומוריד, מגביר את הקצב. לוחשת לעוזני. "תתנדנד" לא מרפה ממנה, דוחב עם רגלי, נכנס לתוכה עוד טיפה ומתחילים בתנועה, היא גונחת, לא עוזבת את ראשי. מחזיק בשרשראות הנדנדה, בכדי להתייצב, ומגביר את הקצב. היא גם מגבירה, הגניחות הפכו לצרחות. נדבקת אלי בנשיקה, שואבת את חלל פי, מרגיש כיצד אתפוצץ לתוכה, עוזב יד אחת ועוטף את גופה, מצמיד אותה בחוזקה, משחרר את הזרע לתוכה. מרגיש כיצד רעד חודר את גופה, צורחת, גומרת. סורטת עד דם. ולבסוף לוחשת. "תודה אהובי" השכנים יוצאים מבתיהם ונשמעת סירנה של משטרה. קמים, לובש את החולצה, סוגר כפתורים. ובורחים משם בריצה.
