הנבואה! תהנו.
כמה מכם חשבו ואמרו לעצמם מה הלאה? , לאן אני הולך מפה?. עשיתי את זה , יש לי את זה, ומה עכשיו? אתה מתחיל אחרי שסיימת בית ספר, בלגאן בבית אתה חייב לעבוד ולהביא כסף, אתה מתוסכל מחפש עבודות לא מוצא נכנס לתיסכול עוד יותר אולי אין לי מזל? אולי זה סימן משמיים? אתה נכנס לדיכאון, פתאום משמיים נופלת עלייך עבודה אתה שמח מתחיל לעבוד חודש חודשיים שנה שנתיים ומה הלאה? אני אהיה תקוע בעבודה הזאת כל החיים שלי? פתאום זה שאתה עובד לא מספק לך את מה שחיפשת, זה נהיה אקט מכני כמו רובוט, קם בבוקר עובד חוזר הבייתה נח אוכל וישן, אתה נהיה מתוסכל עוד פעם,,החיים ריקים לי, משעמם לי אני מחפש בילויים, אתה יוצא מבלה שמח שותה מתמסטל שבוע שבועיים חודש חודשיים ומה הלאה? נמאס לצאת, נמאס לבלות, אותה מוסיקה אותה אווירה אותם אנשים, אותה הרגשה, אתה מחפש לעשות משהו עם עצמך, למה אני בנוי? במה אני טוב? ואתה יודע שאם תקח על עצמך אחריות וכמה שיעורים במה שמעניין אותך אתה תצליח ותהיה הטוב ביותר בתחום כי אתה מאמין בעצמך, אבל אין חשק להתחיל, אוף להתחיל לחפש דרכים, ולהתחיל ללמוד, זה קשה גם לעבוד וגם ללמוד ומה עם הכסף? זה עוד הוצאות!!! ואיך אני אחסוך לעתיד אם יש כל כך הוצאות על אוכל על שתיה חשמל מים ארנונה טלפון אינטרנט ועכשיו גם להתחיל ללמוד אוף מעצבן, אז אתה מרים ידיים, וחוזר לאותו מסלול של החיים שלך, עבודה בית ולצאת פעם בכמה שבועות לבלות, מה הלאה? מה אני אמור לעשות פה לעזאזל? רק מחשבה רק מחשבה לא רוצה להשתעמם, בא לי לצאת לבלות משעמם לי בבית אני מתלבש מתגלח מתייפיף יוצא קורץ לבחורות יוצא החוצה ו,,,אותה הרגשה של שיעמום, משום מה אין מה שימלא את המוח בחומר חדש, הראש נהיה ריק, החיים ריקים, אמרו לי תצא תבלה תיסע תלך למקומות חדשים, תכיר אנשים, בסדר ,,,,יצאתי ביליתי נסעתי הלכתי למקומות חדשים הכרתי אנשים מה הלאה? מה יש עוד לעשות? עליתי על ההר הכי גבוה כבשתי אותו מה הלאה? לעלות על עוד הר? הרי ההרגשה תהי אותה הרגשה , אותה הרגשה של נצחון וכיבוש אז למה לעלות עוד פעם? הייתי שם ניסיתי את זה מה הלאההההה? הקצב האיטי הזה של החיים משגע אותי, בסדר אני יוצא אני יוזם דברים אני מכיר אנשים אני מתבודד גם עם עצמי בישביל הרגיעה שלי אבל זאת כל מטרת החיים? להתרוצץ כמו נמלה ? להיות עוד חוליה בשלד הזה שנקרא החיים? תסלחו לי אבל חייב להיות משהו יותר גדול ויותר ענק מזה, משהו שישחרר אותך מהאזיקים האלה שיש לך על הידיים ואתה אפילו לא יודע איך הם הגיעו לשם, חשבתם על זה ש95 אחוז מהבעיות שלכם הם בכלל לא שלכם הם של אנשים אחרים שאיך שהוא נכנסתם לתוכם? למה? לפתור אותם? אז ישבתי פתרתי אותם מה הלאה עוד בעיות ועוד תיסבוכים ? עוד זה אמר לזה וההוא לא מבסוט מזה? ואתה מוצא את עצמך בתוך מערבולת ענקית שרק סוחפת וסוחטת אותך , אתה משתחרר מזה בסוף , מוצא את עצמך עם עצמך חושב מה עכשיו? אני מוכן עוד מלידה לדבר הגדול שיקרה ואני מרגיש שזה עומד לקרות אבל מתי? מה אני אמור לעשות בינתיים? להשתזף ולבלות ולעבוד? כנראה שכן, בהחלט הגעתי לאמונה שלמה שאנחנו רק ניצבים בשולחן שחמט גדול לא זזים , נשארים במקום שלנו ועושים את המוטל עלינו עד שיד אחת גדולה וענקית מושיטה את אצבעותיה אלינו מחזיקה אותה ומעבירה אותנו למקום אחר ואנחנו כמו ילדים קטנים שקיבלו צעצוע חדש מתחילים את המעגל הזה עוד פעם עד שהשאלה הגורלית עולה עוד פעם על הפרק, לפעמים בא לי לצעוק תעזבו אותי בשקט, די תנו לי לחיות את החיים שלי בעצמי אבל תמיד אתה מוצא את עצמך כפוף למשהו בין אם זה לבוס בעבודה בין אם זה בבית להורים, בין אם זה לחוקים המטופשים של המדינה הזאת, אז בא לי לנסוע במהירות 300 קמש ברחוב פתוח? הרגתי מישהו? פגעתי ברגשות הזקן שהסתכל עלי ואמר לעצמו אחחח כשהייתי בגילו עשיתי יותר גרוע ומסתכל עלייך ואומר יא פושטק איך אתה נוסע או שניידת משטרה פותחת סירנה ורודפת אחרייך, אז בא לי לצאת החוצה עם תחתונים ולרוץ פגעתי במישהו? העלבתי מישהו? הרגתי מישהו? נראה שיש משהו בפנים שרוצה להתפרץ אבל כל פעם יוצא לך מישהו או משהו שאומר לא לא לא אדוני אתה לא תעשה את זה ושם לך עוד אזיקים לרגליים בנוסף לאזיקים שיש לך על הידיים, ואז אתה נהיה יותר מורד, אני מדמיין עכשיו ציפור לבנה עם כנפיים פתוחות שמלאה באזיקים מכף רגל ועד ראש, והיה נאבקת בהם ומשתחררת אט אט מכל אזיק ואזיק, אבל כנראה זה לוקח זמן, ואנחנו על הזמן לא שולטים, לפעמים הוא טס ולפעמים הוא זז לאט כמו צב, לכל אחד יש מזל בחיים ולכל אחד יש עליות וירידות, כנראה שלאנשים זה בא יותר מהר מאנשים אחרים אבל הקצב שזה בא לך יבוא לאחר בקצב שונה אבל אותו דבר בסוף כולנו מגיעים לקצה ההר אבל כל אחד בדרך אחרת שונה ומשונה לפי מה שהכתיב הגורל, יש כאלה שמגיעים למעלה עם יד שבורה, יש כאלה שמגיעים עם נכות, יש כאלה שמגיעים עיוורים, יש כאלה שמגיעים כשהם איבדו כבר אחד מבני המשפחה או את כולם, וכמובן שכולנו מקווים להגיע לשם לאותה פיסגת הר במלוא הדרנו שלמים עם עצמנו ועם מה שאנחנו על כל מחשבותינו, על כל מאבקינו, על כל חולשותינו, אנחנו נגיע, לא משנה באיזה דרך לא משנה מה קרה ולא משנה אם הגענו בלי אף אחד , ולא משנה אם קיבלנו חבטות או ליטופים הרי כל זה יהיה שולי, לא נזכור את האכזבות לא נזכור את הדכאונות, לא נזכור את העצבות, הכל היה חלק מהדרך שלנו , פתאום אנחנו נשמח בעצבות, אנחנו נבכה על שניות האושר שנפלו בחלקנו, אנחנו נסלח למי שנתן לנו סתירת לחי, נדע שכל מי שאיבדנו גאה בנו , נרצה לחלוק את האושר שהגענו אליו עם אלה שפגענו בהם, נחבק את כל אלה שהגיעו איתנו לפיסגת ההר וביחד איתם נסלול את הדרך לבאים אחרינו שתהי להם קלה יותר ומוארת יותר בפינות החשוכות עם מילה טובה שהכל יהיה בסדר, זה לא כל כך גרוע כמו שאתה חושב שזה, זה יעבור אתה תראה, הזמן הוא האבא של המתנות, החיים שלך הם הדרך המיוחדת שבחרת בה בישביל להגיע לפיסגה, כל עוד הראש מכוון למטרה הדרך היא שולית כשקשת מכוון חץ הוא מסתכל על התפוח, אבל עד אז? מה הלאה? חיים, עובדים, רבים, שמחים, בוכים, מבלים, מדברים, צוחקים, מעבירים את הזמן בהפכפכות החיים, וכשיגיע הזמן שלך לפרוץ, העיניים שלך יפתחו, הנפש שלך תשתחרר, הלב שלך יפעום חזק, אתה תרגיש חופשי ומאושר יותר ממך אין, ורק אז אתה תדע מה יש לך לתרום מי אתה מה אתה ומה מיוחד בך, אתה עוד תדע את זה , בינתיים תוריד את האזיקים שיש עלייך, תנשום, תרגע, וקח את הזמן שלך בכל דבר, אל תמהר, זה עוד יבוא אלייך לבד.
כמה מכם חשבו ואמרו לעצמם מה הלאה? , לאן אני הולך מפה?. עשיתי את זה , יש לי את זה, ומה עכשיו? אתה מתחיל אחרי שסיימת בית ספר, בלגאן בבית אתה חייב לעבוד ולהביא כסף, אתה מתוסכל מחפש עבודות לא מוצא נכנס לתיסכול עוד יותר אולי אין לי מזל? אולי זה סימן משמיים? אתה נכנס לדיכאון, פתאום משמיים נופלת עלייך עבודה אתה שמח מתחיל לעבוד חודש חודשיים שנה שנתיים ומה הלאה? אני אהיה תקוע בעבודה הזאת כל החיים שלי? פתאום זה שאתה עובד לא מספק לך את מה שחיפשת, זה נהיה אקט מכני כמו רובוט, קם בבוקר עובד חוזר הבייתה נח אוכל וישן, אתה נהיה מתוסכל עוד פעם,,החיים ריקים לי, משעמם לי אני מחפש בילויים, אתה יוצא מבלה שמח שותה מתמסטל שבוע שבועיים חודש חודשיים ומה הלאה? נמאס לצאת, נמאס לבלות, אותה מוסיקה אותה אווירה אותם אנשים, אותה הרגשה, אתה מחפש לעשות משהו עם עצמך, למה אני בנוי? במה אני טוב? ואתה יודע שאם תקח על עצמך אחריות וכמה שיעורים במה שמעניין אותך אתה תצליח ותהיה הטוב ביותר בתחום כי אתה מאמין בעצמך, אבל אין חשק להתחיל, אוף להתחיל לחפש דרכים, ולהתחיל ללמוד, זה קשה גם לעבוד וגם ללמוד ומה עם הכסף? זה עוד הוצאות!!! ואיך אני אחסוך לעתיד אם יש כל כך הוצאות על אוכל על שתיה חשמל מים ארנונה טלפון אינטרנט ועכשיו גם להתחיל ללמוד אוף מעצבן, אז אתה מרים ידיים, וחוזר לאותו מסלול של החיים שלך, עבודה בית ולצאת פעם בכמה שבועות לבלות, מה הלאה? מה אני אמור לעשות פה לעזאזל? רק מחשבה רק מחשבה לא רוצה להשתעמם, בא לי לצאת לבלות משעמם לי בבית אני מתלבש מתגלח מתייפיף יוצא קורץ לבחורות יוצא החוצה ו,,,אותה הרגשה של שיעמום, משום מה אין מה שימלא את המוח בחומר חדש, הראש נהיה ריק, החיים ריקים, אמרו לי תצא תבלה תיסע תלך למקומות חדשים, תכיר אנשים, בסדר ,,,,יצאתי ביליתי נסעתי הלכתי למקומות חדשים הכרתי אנשים מה הלאה? מה יש עוד לעשות? עליתי על ההר הכי גבוה כבשתי אותו מה הלאה? לעלות על עוד הר? הרי ההרגשה תהי אותה הרגשה , אותה הרגשה של נצחון וכיבוש אז למה לעלות עוד פעם? הייתי שם ניסיתי את זה מה הלאההההה? הקצב האיטי הזה של החיים משגע אותי, בסדר אני יוצא אני יוזם דברים אני מכיר אנשים אני מתבודד גם עם עצמי בישביל הרגיעה שלי אבל זאת כל מטרת החיים? להתרוצץ כמו נמלה ? להיות עוד חוליה בשלד הזה שנקרא החיים? תסלחו לי אבל חייב להיות משהו יותר גדול ויותר ענק מזה, משהו שישחרר אותך מהאזיקים האלה שיש לך על הידיים ואתה אפילו לא יודע איך הם הגיעו לשם, חשבתם על זה ש95 אחוז מהבעיות שלכם הם בכלל לא שלכם הם של אנשים אחרים שאיך שהוא נכנסתם לתוכם? למה? לפתור אותם? אז ישבתי פתרתי אותם מה הלאה עוד בעיות ועוד תיסבוכים ? עוד זה אמר לזה וההוא לא מבסוט מזה? ואתה מוצא את עצמך בתוך מערבולת ענקית שרק סוחפת וסוחטת אותך , אתה משתחרר מזה בסוף , מוצא את עצמך עם עצמך חושב מה עכשיו? אני מוכן עוד מלידה לדבר הגדול שיקרה ואני מרגיש שזה עומד לקרות אבל מתי? מה אני אמור לעשות בינתיים? להשתזף ולבלות ולעבוד? כנראה שכן, בהחלט הגעתי לאמונה שלמה שאנחנו רק ניצבים בשולחן שחמט גדול לא זזים , נשארים במקום שלנו ועושים את המוטל עלינו עד שיד אחת גדולה וענקית מושיטה את אצבעותיה אלינו מחזיקה אותה ומעבירה אותנו למקום אחר ואנחנו כמו ילדים קטנים שקיבלו צעצוע חדש מתחילים את המעגל הזה עוד פעם עד שהשאלה הגורלית עולה עוד פעם על הפרק, לפעמים בא לי לצעוק תעזבו אותי בשקט, די תנו לי לחיות את החיים שלי בעצמי אבל תמיד אתה מוצא את עצמך כפוף למשהו בין אם זה לבוס בעבודה בין אם זה בבית להורים, בין אם זה לחוקים המטופשים של המדינה הזאת, אז בא לי לנסוע במהירות 300 קמש ברחוב פתוח? הרגתי מישהו? פגעתי ברגשות הזקן שהסתכל עלי ואמר לעצמו אחחח כשהייתי בגילו עשיתי יותר גרוע ומסתכל עלייך ואומר יא פושטק איך אתה נוסע או שניידת משטרה פותחת סירנה ורודפת אחרייך, אז בא לי לצאת החוצה עם תחתונים ולרוץ פגעתי במישהו? העלבתי מישהו? הרגתי מישהו? נראה שיש משהו בפנים שרוצה להתפרץ אבל כל פעם יוצא לך מישהו או משהו שאומר לא לא לא אדוני אתה לא תעשה את זה ושם לך עוד אזיקים לרגליים בנוסף לאזיקים שיש לך על הידיים, ואז אתה נהיה יותר מורד, אני מדמיין עכשיו ציפור לבנה עם כנפיים פתוחות שמלאה באזיקים מכף רגל ועד ראש, והיה נאבקת בהם ומשתחררת אט אט מכל אזיק ואזיק, אבל כנראה זה לוקח זמן, ואנחנו על הזמן לא שולטים, לפעמים הוא טס ולפעמים הוא זז לאט כמו צב, לכל אחד יש מזל בחיים ולכל אחד יש עליות וירידות, כנראה שלאנשים זה בא יותר מהר מאנשים אחרים אבל הקצב שזה בא לך יבוא לאחר בקצב שונה אבל אותו דבר בסוף כולנו מגיעים לקצה ההר אבל כל אחד בדרך אחרת שונה ומשונה לפי מה שהכתיב הגורל, יש כאלה שמגיעים למעלה עם יד שבורה, יש כאלה שמגיעים עם נכות, יש כאלה שמגיעים עיוורים, יש כאלה שמגיעים כשהם איבדו כבר אחד מבני המשפחה או את כולם, וכמובן שכולנו מקווים להגיע לשם לאותה פיסגת הר במלוא הדרנו שלמים עם עצמנו ועם מה שאנחנו על כל מחשבותינו, על כל מאבקינו, על כל חולשותינו, אנחנו נגיע, לא משנה באיזה דרך לא משנה מה קרה ולא משנה אם הגענו בלי אף אחד , ולא משנה אם קיבלנו חבטות או ליטופים הרי כל זה יהיה שולי, לא נזכור את האכזבות לא נזכור את הדכאונות, לא נזכור את העצבות, הכל היה חלק מהדרך שלנו , פתאום אנחנו נשמח בעצבות, אנחנו נבכה על שניות האושר שנפלו בחלקנו, אנחנו נסלח למי שנתן לנו סתירת לחי, נדע שכל מי שאיבדנו גאה בנו , נרצה לחלוק את האושר שהגענו אליו עם אלה שפגענו בהם, נחבק את כל אלה שהגיעו איתנו לפיסגת ההר וביחד איתם נסלול את הדרך לבאים אחרינו שתהי להם קלה יותר ומוארת יותר בפינות החשוכות עם מילה טובה שהכל יהיה בסדר, זה לא כל כך גרוע כמו שאתה חושב שזה, זה יעבור אתה תראה, הזמן הוא האבא של המתנות, החיים שלך הם הדרך המיוחדת שבחרת בה בישביל להגיע לפיסגה, כל עוד הראש מכוון למטרה הדרך היא שולית כשקשת מכוון חץ הוא מסתכל על התפוח, אבל עד אז? מה הלאה? חיים, עובדים, רבים, שמחים, בוכים, מבלים, מדברים, צוחקים, מעבירים את הזמן בהפכפכות החיים, וכשיגיע הזמן שלך לפרוץ, העיניים שלך יפתחו, הנפש שלך תשתחרר, הלב שלך יפעום חזק, אתה תרגיש חופשי ומאושר יותר ממך אין, ורק אז אתה תדע מה יש לך לתרום מי אתה מה אתה ומה מיוחד בך, אתה עוד תדע את זה , בינתיים תוריד את האזיקים שיש עלייך, תנשום, תרגע, וקח את הזמן שלך בכל דבר, אל תמהר, זה עוד יבוא אלייך לבד.
