המשפט הראשון בהספד לאמא היה:

[מאי 282]

המשפט הראשון בהספד לאמא היה:

"כמה אהבת את החורף,מה היה הגשם עבורך..."
והנה הגיע החורף,הגשם הראשון ששוטף והיא לא פה
לראות,להריח,לגעת,לצעוק לכולנו לצאת החוצה מהר...
היא לא פה להוציא את סיר המרק הגדול ולמלא את הבית בריח מרק העוף המפורסם שלה
היא לא פה מהקיץ,היא לא פה גם עכשיו כשהגיע החורף
וטיפות הגשם הגדולות היורדות מהשמיים מזכירות את הטיפות הקטנות היורדות מעיניי
ואני תוהה איך היום המאושר של הגשם הראשון הפך ליום כה עצוב עבורי.

 

[mykal]

כן, הרגשתי את החסר שלך, הרחתי את ריח המרק שלך,
אני שותפה לאהבת החורף, כן, מה כתבת על אמא שלי? עלי?
אז בואי נשים רק מילה אחת אחרת בכל שכתבת,
בשורה האחרונה:"איך היום המאושר של הגשם הראשון הפך ליום כה עצוב עבורי. "
ובמקומה נשים 'משמעותי'
יום של זכרון, שנהפוך אותו להיות שלנו,
נשים סיר מרק עוף, יהיה לריח זכרון (כי זה לא יהיה אותו הריח.
ננשום את ריח האדמה, כדי לספוג עוד זכרון של חויה,
ונבכה, כדי לקבל כח להמשיך.

ככה אני מתגברת, האם זה יכול לעזור לך? אולי תנסי?

 

[מאי 282]

תודה מייקל,בהחלט חומר למחשבה

את משהו!