המשפחה של בעלי

Monsheri1

New member
המשפחה של בעלי

מה לעשות, אני ממש לא סובלת אותם.. כשרק הכרנו הייתי ממש נחמדה באתי עם ראש ולב פתוח וחטפתי סטירה אחרי סטירה מהם על כל מני שטויות.. הם רואים בקשר שלי ושל בעלי כאילו הוא צריך לשים אותי על אש קטנה ושהם יהיו במקום הראשון אבל בעלי עושה ההפך ושם אותי תמיד במקום הראשון.. בכל אופן אני הפסקתי להיות הילדה הטובה שהייתי ועכשיו כשאנחנו שם בסופי שבוע אני מכבדת אותם אבל לא נותנת מעצמי בכלל.. לא מדברת ורק מחכה לרגע שנעזוב (זה עקב הרבה דיבורים לא יפים עליי מאחורי הגב וגם ניסיון להרחיק ביני ובעלי). העניין שאוטוטו אני יולדת (עוד פחות מחודש) ונכנסתי לחרדות שמה יהיה עם התינוקת שבדרך להגיע.. ז״א יש לי ממש סלידה מהמשפחה של בעלי ורק המחשבה שהם יגעו בה וירימו אותה ואני כבר בהיסטריה.. ברור לי שזה לא נרמלי אבל יש לי ממש פחד שהם ינסו לחנך אותה שתהיה כמוהם.. זה יוצר אצלי כבר מעכשיו אנטי ורצון להגיד לא על כל דבר שהם ירצו... כל פעם שהם רק שואלים עליה וקוראים בשם שלה זה ממש גורם לי לכעס.. ממש הייתי רוצה להתנתק מהם.. חשוב לציין שאני מאוד אנטי משפחתית עקב כל מני דברים בילדות שלי ולכן בכלל לא מדבר אליי כל העניין המשפחתי הזה..
 

mykal

New member
יש שני דברים

שאת אמורה להפריד,
את העלבון שלך, שעל כך אין בעצם שום שליטה,
לבין 'הסלידה' שלך שיגעו בילדה.--שזה מוגזם, ילדה בת יומה עוד לא מחנכים
להיות כמוהם, וגם מה שתחנכי יהיה לה אופי משל עצמה. אני מקוה בשבילה ובשבילך.
היא לא תגדל איתם, ואתגם לא תגיעי לעיתים כ"כ קרובות.

יש לך רוח גדול שבעלך איתך, ומתנהג אליך בצורה ראויה.
וזו ההזדמנות שלך--לומר לו --"תראה כשנולדים התינוקות-כולם נותנים עיצות , תעשי כך,
תאכילי כך --אני מבקשת ממך--לא אשמע לאף עיצה כחיוב להתנהגות שלי--
שנינו נחליט מה נכוןלנו ולילדה שלנו--את כל העיצות--נשמע--לא נגיב, ונחליט לבד."
אם התקשורת ביניכם טובה--הוא ואת תהיו הקובעים. ולאתצטרכי להתמודד עם המשפחה שלו--
החכמה שלך תהיה במקום לדבר נגדם--להתיחס לאמירות שלהם --כמו עוד עיצה--שלא מתאימה,
בלי ריב.

אגב--איך הם יודעים על השם שלה? למה שיתפתם?
אולי בסוף תחליטו אחרת?
מותר לך וגם לבעלך--להפחית במינון הדיווחים על עצמיכם.
תרגעי--זה הכי חשוב.
ובינתיים מאחלתלך הריון נעים ולידה קלה עם ילדה בריאה.
 
בעלך גדל אצלם, ומסתבר שאת דווקא אוהבת את התוצאה

אז או שהחינוך שלהם לא כל כך גרוע, או ש(וזאת כנראה התשובה הנכונה)למרות כל המאמצים, ילדים יוצאים כמו שהם יוצאים ולא תמיד עם זיקה ישירה לאיך מחנכים אותם...
אז קודם כל תרגעי, ההשפעה שלהם על הבת שלך תהיה די מוגבלת, פעם-פעמיים בשבוע-שבועיים?
חשוב שלא תהפכי את הילדה לקלף מיקוח, אם הם בסך הכל אנשים אחראיים, תחליטי עם בעלך על גבולות ומדיניות, תנו להם להנות מהילדה ומהילדה להנות מהם ותשמרי על פרופורציות.
 

dori78

New member
נראה לי שהבעיה העיקרית שלך

היא היחס שלך לקונספט המשפחה, לצד בעיה של ציפיות שונות בנושא המרחב האישי והמנטלי.
את אומרת שמלכתחילה את לא טיפוס "משפחתי" במיוחד, ואילו המשפחת של בעלך, לפי התיאור שלך, היא משפחה מאוד "דביקה".
אם בעלך באמת שם את המשפחה שלכם במקום הראשון - תסמכי עליו (ותבקשי ממנו, אם יתעורר הצורך) להבהיר למשפחתו שההחלטות בנוגע לחינוך וגידול הילדה הן שלכם ושלכם בלבד.

נקודה נוספת למחשבה:
אם לך אין משפחה - יכול להיות שתזדקקי לעזרה מהמשפחה של בעלך...
 
הגעתי מהראשי

ראשית ליבי ליבי איתך. אני מאד מבינה את דברייך ואת אופן החשיבה. מובן לי שאם את מרגישה שאת לא רוצה להיות חלק מ"העסק" הזה את לא רוצה שיגעו לך בילדה וסיבותייך שלך הן. כנראה שמדובר במשפחה מאד "סבוכה/דביקה" כפי שכבר כתבו לך כאשר כל תוספת "חיצונית" למשפחה כגון-כלה/חתן וכד' הם רק "תוספת" והמשפחה הגרעינית שממנה הגיע בעלך מצפה ממנו שהיא תמשיך להיות במרכז ולא המשפחה שאתם הקמתם לכם. החששות שלך לגבי הילדה מאד מובנים....וזה לא משנה כרגע מה הנסיבות שהובילו לכך מבחינת הרקע האישי שלך. את צריכה לדעתי לבחון את הדברים בצורה ריאלית עם עצמך. את חוששת שיגעו בה ויחנכו אותה להיות כמוהם. מנסיוני מללכת פעם בשבוע-שבועיים לסבא-סבתא לא יפגע כהוא זה בחינוך שביתך תביא מהבית. בניגוד לשאר התגובות כאן אומר שזכותך לחשוב שאופן ההתנהלות של המשפחה לקוי...אך מה שחשוב זה שציינת שבעלך איתך ובסופו של דבר זה מה שקובע. אם הוא שם אותך במקום הראשון זה כבר ממש לא משנה מה המשפחה שלו אומרת/חושבת עלייך. ואגב אם את מרגישה שלא מכבדים אותך ואת רצונותייך את ממש לא חייבת ללכת לאותם מפגשים. קשר משפחתי-לא בכל מחיר.
 
למעלה