ראיה סוביקטיבית והפנית אצבע מאשימה
הרבה פעמים אני נוטה לשאול בתגובה להודעות המתארות מצב של משבר ומפנות את האצבע המאשימה אל בן הזוג, איפה ומה היה חלקו של המודיע בהיווצרות המשבר והאם הוא מספר את כל העובדות. בתגובתי האחרונה לקיתי באותו סוג של טעות והפניתי אצבע מאשימה אל אשתי כשאמרתי: " אשתי ניתקה את עצמה בשלב מסוים ממשפחתי (שתמכה בו באותו אופן, גם אם פסיבי - אי נקיטת עמדה כמוה כנקיטת עמדה לפעמים), דבר שהעמיד אותי עוד יותר בין הפטיש לסדן. אשתי ניתקה את עצמה בשלב מסוים ממשפחתי (שתמכה בו באותו אופן, גם אם פסיבי - אי נקיטת עמדה כמוה כנקיטת עמדה לפעמים), דבר שהעמיד אותי עוד יותר בין הפטיש לסדן". עוד אמרתי: "אחת הטעויות הגדולות שאשתי עשתה (עד היום היא לא מודעת לגודל הטעות), היא שבשלב מסוים החליטה (בגיבוי משפחתה) שאם אני לא נותן לה את הגיבוי והיא מנותקת ממשפחתי, אזי מן הראוי שאני אהיה מנותק ממשפחתה, לצורך ה´איזון´". לגבי שני פסוקים אלו ברצוני להבהיר, במיוחד בגלל שההיסטוריה של המשבר כואבת ורגישה עד היום (למעלה מעשר שנים) ומפני שאנחנו מעבדים היום את טעויות העבר ומנסים לנקות אותן, את הדברים הבאים: תהליך ההתנתקות מהמשפחות ארך זמן רב. את תחושת ההשפלה אשתי הרגישה מאבי לאורך הרבה שנות נישואין (אולי 10 או יותר) עד שלאחר ויכוח ביניהם אבי החליט לנתק איתה קשר וביקש שאודיע לה שאיננה רצויה. עם אחותי ניתקה את הקשר לאחר שזו נקטה עמדה לצד אבי ולא שמרה על נייטרליות. הפיצוץ שגרם לה לנתק את הקשר שלי עם משפחתה היה כשנתיים וחצי אחרכך, כשאני נגררתי ונקטתי עמדה משלי ומנעתי קשר שלה עם אחי , שבא לביקור מחו"ל ולא היה מעורב מלכתחילה בסיפור, כשאמרתי לה שאני לא מעונין שיפגשו וניפגשתי איתו בלעדיה (עד כדי כך הייתי שבוי בתלות באבי ומושפע ממנה). רק אז החליטה על ניתוק ביני לבין משפחתה ("למה שאני ארגיש לא רצויה ואתה תרגיש מלך?"). משפחתה גיבתה אותה כתמיכה בה בעת שהיתה במשבר עמוק והרגישה בודדה מאד ותמיכה זו חיזקה אותה והעמידה אותה במידה רבה על רגליה. גם לגבי ההתנגדות לסדנאות, זה משהו שאני חשתי והייתי רגיש לו, אולי יותר תגובה שלי לשלילתן על ידה ופחות התנגדות אקטיבית של ממש מצידה (למעט אחת שם היה פיצוץ רציני ולא אפרט כאן, דבר שהעמיק את הקרע בינה לבין אחותי). מכל מקום, היו סדנאות מרתוניות שהודעתי לה עליהן רק ברגע האחרון, כולל אחת אליה הצטרפתי מיד לאחר שירות מילואים בו נעדרתי שלשה שבועות מן הבית. עד היום אשתי מרגישה פגועה מכך. הבהרות אלו כאן נועדו כדי לאפשר את ניקוי המשקעים הכואבים מאותה פרשיה של משבר ממושך, שהיתדרדר כפי שהיתדרדר בהתחילו מחולשה ותלות שלי, תגובות של אישתי שאני חשתי מאוים מהן (מאותו מקום בו הייתי אז), נקיטת עמדה אקטיבית שלי כתוצאה מכך ותגובה עוד יותר אקטיבית מצידה בהמשך. לגבי תגובתי למיזו, יתכן וההבהרה תועיל לה, יתכן שתבלבל אותה. מכל מקום מתואר כאן סיפור של השתלשלות בלתי רצויה, שיתכן אולי שאילו היינו מבינים אז את מנגנוני ההפעלה שלנו (כל אחד את של עצמו ושל בן זוגו) ומבינים את ההשלכות והתוצאות, היינו אולי נוהגים אחרת, בעצמנו או בעזרת יעוץ, ונמנעים מהתוצאות הכואבות אליהן הגענו. במובן זה היתה לנו סדרה ארוכה של טעויות, כל אחד בחלקו, מבלי לשפוט ומבלי להפנות אצבע מאשימה. כאמור, הבהרה זו היא חלק מתהליך שאני ואשתי עוברים כעת לזיהוי, ניתוח ותיקון טעויות מן העבר.
