המשמעות של החיים
נובה, את כותבת:
החיים הם חלק מקיום שלא ברור לנו במלואו...
איך אפשר לדעת את המשמעות של חלק
ללא היחס שלו לשאר החלקים?
ועל כן לדעתך, כל תשובה שהאדם ייתן לנו
תגיע מנקודת מבט סובייקטיבית, כמו:
אמונה , דת, מחשבה , רגש, תחושה וכו'
את ממשיכה ואומרת שאפשרי שנקודת המבט הסובייקטיבית שלנו,
לא עושה עמנו חסד וההפך
עושה נזק נויירוטי...
ומסכמת בתובנה:
יש מצב להחליף אותה (=את נקודת המבט) עד אין סוף,
עד אשר האדם יבין
החיים כשלעצמם הם המשמעות!
השאלות העולות מדבריך:
האם העובדה שאי אפשר לדעת
את המשמעות של חלק ללא היחס שלו לשאר החלקים,
מאפילה על חיפוש המשמעות בתוך החלק שלנו, בתוך החיים שלנו ?
ומדוע לדעתך, זה אפשרי שמציאת משמעות סובייקטיבית
לא עושה איתנו חסד, ולהיפך עושה נזק נויירוטי?
(האם אין זה כך שדווקא מצב נויירוטי (וקשיי התמודדות)
מוליד שאלות משמעות שאין להן תשובות אובייקטיביות,
ושעל כן רק מגבירות את הבילבול ואת הייאוש מהחיים?)
מי שיש לו קשיים נפשיים שמפריעים לו להתמודד עם הבעיות שבחייו,
נוטה לא פעם "לברוח" מההתמודדות עם הבעיות המעשיות והנפשיות שבחייו
לבעיית המשמעות הפילוסופית של חייו..
משפט מפתח בשערי בית המשפט העליון, יכול להיות:
יכנס לכאן מי שמבקש את הצדק היחסי מתוך החיים
ולא את הצדק האבסולוטי שמחוץ לחיים.
באופן דומה, משפט מפתח בפתח הקליניקה של פרוייד, אבי הפסיכואנליזה
יכול להיות:
יכנס לכאן מי שמבקש להתמודד עם הבעיות שבתוך החיים
ולא עם המשמעות האבסולוטית שמעל החיים.
ומכאן לשאלה האם החיים כשלעצמם הם המשמעות?
לדעתי, לחיים כשלעצמם יש ערך עליון, הם קדושים,
כפי שספר תורה הוא קדוש. אך הוא קדוש בגלל מה שכתוב בתוכו.
הגווילים כשלעצמם הם סתם עורות..
ומי שמחבק ומנשק ורוקד עם ספר תורה כשהוא מעניק לספר כשלעצמו
משמעות שמנותקת מהמשמעות שהספר נושא בקרבו,
הרי הוא כמו זה שמעניק משמעות
ורוקד סביב עגל הזהב...
לא כה רחוק מכך, הוא זה המעניק משמעות למכונת החיים כשלעצמה,
למרות הפלא הבלתי מפוענח של החיים המפכים מהגוף,
עדיין הגוף הוא סוג של מכונה, מכונה שמייצרת חיים.
החיים כשלעצמם הם ההזמנה הגדולה וההזדמנות הענקית
לכתוב בתוכם את המשמעות בכל כוונה ובכל מעשה,
בכל שעה ובכל יום מחדש.
פרי מגדים
נובה, את כותבת:
החיים הם חלק מקיום שלא ברור לנו במלואו...
איך אפשר לדעת את המשמעות של חלק
ללא היחס שלו לשאר החלקים?
ועל כן לדעתך, כל תשובה שהאדם ייתן לנו
תגיע מנקודת מבט סובייקטיבית, כמו:
אמונה , דת, מחשבה , רגש, תחושה וכו'
את ממשיכה ואומרת שאפשרי שנקודת המבט הסובייקטיבית שלנו,
לא עושה עמנו חסד וההפך
עושה נזק נויירוטי...
ומסכמת בתובנה:
יש מצב להחליף אותה (=את נקודת המבט) עד אין סוף,
עד אשר האדם יבין
החיים כשלעצמם הם המשמעות!
השאלות העולות מדבריך:
האם העובדה שאי אפשר לדעת
את המשמעות של חלק ללא היחס שלו לשאר החלקים,
מאפילה על חיפוש המשמעות בתוך החלק שלנו, בתוך החיים שלנו ?
ומדוע לדעתך, זה אפשרי שמציאת משמעות סובייקטיבית
לא עושה איתנו חסד, ולהיפך עושה נזק נויירוטי?
(האם אין זה כך שדווקא מצב נויירוטי (וקשיי התמודדות)
מוליד שאלות משמעות שאין להן תשובות אובייקטיביות,
ושעל כן רק מגבירות את הבילבול ואת הייאוש מהחיים?)
מי שיש לו קשיים נפשיים שמפריעים לו להתמודד עם הבעיות שבחייו,
נוטה לא פעם "לברוח" מההתמודדות עם הבעיות המעשיות והנפשיות שבחייו
לבעיית המשמעות הפילוסופית של חייו..
משפט מפתח בשערי בית המשפט העליון, יכול להיות:
יכנס לכאן מי שמבקש את הצדק היחסי מתוך החיים
ולא את הצדק האבסולוטי שמחוץ לחיים.
באופן דומה, משפט מפתח בפתח הקליניקה של פרוייד, אבי הפסיכואנליזה
יכול להיות:
יכנס לכאן מי שמבקש להתמודד עם הבעיות שבתוך החיים
ולא עם המשמעות האבסולוטית שמעל החיים.
ומכאן לשאלה האם החיים כשלעצמם הם המשמעות?
לדעתי, לחיים כשלעצמם יש ערך עליון, הם קדושים,
כפי שספר תורה הוא קדוש. אך הוא קדוש בגלל מה שכתוב בתוכו.
הגווילים כשלעצמם הם סתם עורות..
ומי שמחבק ומנשק ורוקד עם ספר תורה כשהוא מעניק לספר כשלעצמו
משמעות שמנותקת מהמשמעות שהספר נושא בקרבו,
הרי הוא כמו זה שמעניק משמעות
ורוקד סביב עגל הזהב...
לא כה רחוק מכך, הוא זה המעניק משמעות למכונת החיים כשלעצמה,
למרות הפלא הבלתי מפוענח של החיים המפכים מהגוף,
עדיין הגוף הוא סוג של מכונה, מכונה שמייצרת חיים.
החיים כשלעצמם הם ההזמנה הגדולה וההזדמנות הענקית
לכתוב בתוכם את המשמעות בכל כוונה ובכל מעשה,
בכל שעה ובכל יום מחדש.
פרי מגדים
