תרשה לי
לא פעם, לא פעמיים ולא עשר (אלא יותר, כנראה) יצא לי לכתוב בפורומים דעות שהיו מנוגדות לדעות באותו נושא שכתבתי בתקופה מוקדמת יותר. באופן צפוי ועקבי תמיד היה מישהו שהרים גבה בסגנון "ואללה, מה קרה שפתאום אתה ככה וככה?". ובכן, אחת מהתופעות שפעם היו מדברים עליהם (והיום פשוט לא. מפליא ביותר) בפורומים היא שרוק מתקדם, גם בהכללה על המוסיקאים וגם על המאזינים, הוא טעם נרכש, וניתן לקבל כמה רשמים שונים ואף מנוגדים עד שהמאזין נסגר על דעה או חוויה מסוימת שהוא חווה עם המוסיקה, ואפילו זה יכול להשתנות מקצה אל קצה אחר לאחר פרקי זמן ארוכים יחסית. במקרה הזה זה נראה לי קצת תמוה כשלמישהו אחר זה נראה תמוה שלוקח יותר מהופעה אחת או שתיים להבין מה בדיוק הולך בראש של מי שמופיע. ככה קרה לי עם טרספס. מרחוק זה באמת נראה קצת כמו אי אל פי, אבל מקרוב אין שום קשר חוץ מהאסתטיקה. לטרספס יש סגנון הלחנה מוזר ויוצא דופן, וזה מספיק לי גם כדי לומר שזה מעניין ויפה. כן, מדובר בטכניקות שמבוססות על פיתוחי מוטיבים בצורות שונות, על אלתור, ועל מבנים שהאלמנטים שלהם ידועים ונעשו בהם שימושים בעבר. אבל המבנים שטרספס בונים עם האלמנטים האלה הם מאוד מיוחדים. לדעתי יש במוסיקה שלהם טבע שקל לפספס אותו. כמו שבמשך שנים ארוכות אני הייתי נרדם באופן אוטומטי בכל פעם שהייתי שומע באך, ככה אפשר לשבת שעה וחצי בהופעה של טרספס ולא לשים לב לכל מה שקורה שם. זו תופעה פסיכולוגית, אקוסטית, ואולי פסיכו-אקוסטית, שאני יכול לנסות ולאפיין אותה, אבל לא אעשה את זה בהודעה הזו. ובכל זאת, אני די בטוח שזה נגזר איפשהו מהמרקם של המוסיקה. ואני לא חושב שזה משהו שלילי. זו תופעה שאחת מההשלכות שלה היא לעתים חוסר קוהרנטיות בשלבים מוקדמים של ההאזנה. בלה בלה בלה, לשאלתך רמי, אני מאוד מעריך את המוסיקה של טרספס. וכן, אין נביא בעירו. זה עוד מקרה קלאסי. מצד שני, מדובר בהשלכת לוואי של "אין נביא בעירו" בהקשר של רוק מתקדם בכלל בארץ. אבל אני חושב שמתוך אלו שכן מודעים לרוק מתקדם ואוהבים את המוסיקה, לא מעט מעריכים את טרספס.