המשך

המשך

אחת ממטורפות הפורום (הכי לא בריאה שבהן) הכריחה אותי לעיין בשירי ביאליק ואתם כבר יודעים שעיון כזה אינו דבר של מה בכך אצלי, אלא ישן במיטתי, אוכל מצלחתי ומתפרץ לפורומי. אז הנה אחת הפנינים בהן נתקלתי ואני מקדישה אותה לשני התפואחים של הפורום: זריתי לרוח אנחתי זריתי לרוח אנחתי וירוה החול דמעת עיני; הרוח! אם תמצא את-אחי אמור-לו - אוד עשֶן הנני. אמור-לו: בי נבע מקור אורה - וייבש נטפים נטפים; בלבבי שלהבת יקדה - ותדעך רשפים רשפים. ועתה מַעיָני כמו פצע: רק שותת ומטפטף לפעמים; ולבבי עוד יעשן במסתר מגוֹלָל באפר ובדמים -
 
החיים קשים, אה?

הגשם יורד על הבלוקון, אין חנות בשיכון וכל מה שנשאר זה אחת משתיים: הצגה ראשונה באוריון או להקדיש לבני רשף שירי פוגרום. אוי, טינטן.
 
לא נורא

לא יודעת למה התכוונו החטא והשופטת, אבל אם לרשפים יש בעיה עם זה, הרי לכם איזון ממקור (אולי) לא צפוי. כה אמר האיש המיוסר: "כי אדם לעמל יוּלָּד ובני רשף יגביהו עוּף" (איוב ה,ז)
 
למעלה