המשך עלילותי

[מרי האחת]

המשך עלילותי

היי זאת מרי האחת הצתרפתי אליכם לאחרונה.למי שזוכר הייתי בהליכים והבעל גר איתי ומנהל רומן.בקיצור זהו השבוע חתמנו הסכם גירושים ובאותו יום אמרתי לו שלום ולא להתראות זאת אומרת הוא יצא מהבית.הרגשתי הקלה למחרת עצבות מוזר.אבל לאט לאט חשבתי שהכל קשור אלי להסתגלות שלי אבל המציאות תפחה לי בפנים הגדולה בת 13 לא מקבלת את זה שאבא שלה לא זמין לה כל יום ונכנסת לדכאונות.כמובן יש הסדרי ראיה פעמיים בשבוע אך היא לא מקבלת את העיניין היא רוצה לראות אותו כל יום.האמת אתמול התעצבנתי עליו כי היא התקשרה אליו שהיא רוצה לראות אותו והוא אמר שהוא לא יכול נשבר לי הלב על הילדה.אני מרגישה שהגירושים הם גם מהילדים בעצם.מה לעשות איך להתמודד האם הכעס שלי כלפיו מוצדק?בעצם שום דבר עוד לא נגמר ההתמודדות רק מתחילה

 

[ערסlight]

הכעס

את כועסת על הגרוש שלך כי הכי קל לך. זה כנראה הרפלקס האוטומטי שלל לא מעט בני זוג לשעבר, עם נטיה לשליטה, שלא מפנימים שאין להם "ממלכה" יותר. אני מציע שלא תתערבי בין בתך לאבא שלה כלל ושתיכן צריכות להתחיל לחיות את זה שבאמת החיים יהיו אחרים

 

[ש כ נ ה ח ד ש ה]

עוד יהיו ימים כאלה וגם כאלה........

שלום לך מרי, כן תתכונני לימים של עליות, הנה הגיע החופש .... השתחררת מהעול, את חופשיה לעשות ככול ןמתי שחפצה נפשך,וימים של ירידות, פתאום דברים לא ברורים, מזה השקט הזה בבית, בתך נערה מתבגרת, ויותר ויותר שעות מבלה עם חברותיה בחוץ, מאשר בבית, ואין כול- כך למי לטרוח, לבשל, ואין למי לצפות,,,,,,,, תחושות של לבד, בצעד עם ההחלטה שכך היה נכון מבחינתך לעשות, אולי אף ורצוי, לנתח את החיים, מה היה שם?למה זה נגמר? האם אפשר היה לסלוח? בהנחה שהיתה זו מעידה ראשונה........, כן תקופה לא קלה, שכולם עוברים אותה, קחי לך את הזמן, תכעסי על היכן שאת היום, תכעסי על האבא , כן מרי הכי טוב להוציא הכול, אך השתדלי לא בנוכחות הילדה, את לא יכולה לפתור את האכזבות שלה, היא אמורה להתמודד, את לא צד בעיניין, אין לך ורצוי שלא תדברי על כך עם האבא, היא בהחלט בוגרת, לומר לו את דעתה עליו, את יכולה להיות שם בשבילה, להזמין אותה אלייך, קרוב קרוב ולתת חיבוק הכי גדול, ולומר לה, שאף לך המצב הוא חדש, וכואב (וכמובן אני בתקוה, שאיננה יודעת על מה ולמה, גורש אביה מהבית) וביחד שניכם תלמדו לחיות את המצב החדש, וביחד תלמדו איך לנהל את הבית מאתה ואילך, ואת זקוקה לה "לילדה הבוגרת החכמה של אמא", לא להכפיש את האב, לא להצדיק את כעסה, עם כול הכאב, לנשוך שפתיים, ולומר "שבטח היה עסוק"........... בתך בגיל ההתבגרות, הכול מבולגן לה גם כך, ועכשיו הבית המשענת הבטוחה מתפרקת לה, נסי לעזור לה, היי לה למשענת, אף את תזדקקי למשענת בתקןפה הקרובה, אך אנו האמהות לא יכולות להתפרק לילדים שלנו, פשוט לא יכולות...........עוד יגיעו ימים טובים מאלו.............

 

[מרי האחת]

למה לי להגן עליו

את צודקת אני צריכה להיות חזקה מולה אבל לא מסכימה אם זה שאני צריכה לחפות על ההתנהגות שלו עשיתי את זה כל שנות הנישואים.הגיע הזמן שיוציאו עליו את הכעסים שיש להם כלפיו הילדים שלי מדברים רק איתי על הרגשות שלהם ופעם שאלתי אותם אם איתו הם גם עושים שיחות נפש והם ענו לי שרק איתי הם פתוחים וקצת חוששים מתגובותיו כאילו אני מבינה אותם יותר. שורה תחתונה שהיא כועסת עליו אני צריכה להיות מחוץ לתמונה ואז אולי היא תאמר לו מה היא מרגישה מה דעתך?

 

[noam weissman]

שלום מרי

אני לא מומחה רק אבא שאיכפת לו. הצעתי היא שלמרות הכעסים שיש לך לגרושך הפרידי את דעותייך כלפיו ממה שאת מדברת עם ילדייך. היי להם כתף משענת ..... אם תכעסי עליו ותפרקי את כעסייך כלפיו בפני ילדייך הם יכולים כצעד מגונן לצאת כנגדך. שוב ושוב היי להם אם הטובה ביותר שאת יכולה ועשי הפרדה בין אהבתך להם ולכעסייך כלפי הגרוש. לילדיינו יש חושים מפותחים וכאשר יתבגרו יבינו לבד מי אשם ומי פגע בתא המשפחתי. לא להתבייש ללכת ליעוץ/טיפול מקצועי. גם עבורך וכנראה גם לילדייך. הכעסים ההמשקעים אינם נעלמים סתם ככה וללא טיפול מתאים יכולים לעשות נזק לעתיד. היי חזקה. הזמן יעשה את שלו. בברכה, נועם.

 

[ש כ נ ה ח ד ש ה]

את צריכה להגן על ילדייך

לא עליו, אל דאגה ברבות הימים הם ידעו, וכבר עכשיו, ילדתך הבכורה יודעת לזהות מי לא בסדר בכול הסיפור, כן, לנו האמהות מספרים הכול, סתם דוגמא אולי מפגרת, כמה שירים נכתבו בעבור אמא?............ המון נכון. כמה בעבור אבא? אפשר לספור על כף יד אחת, מה לעשות אלינו האמהות הכי קל להם, ילדנו חשים את הרכות שבנו,(לא המצאתי כלום) למרות שאני קוראת ראשונה בחוצות העיר לשויון ב- 100% , אף לי היו חיים מזוינים, אז מה שתפתי את בכורי? הסתתי אותו מול אביו? למה?מזה יתן? נראה לך שאפילו תוציא ותספרי לבתך את כול הכביסה המלוכלכת החוצה, נראה לך שהיא תתרחק מאביה? אם זו מטרתך? האמיני לי שלא, אולי תכעס עליו כמה ימים, חודש ויותר, וברגע שיציע לה, טיול כלשהו, ויבקש שתסלח היא בריצה תגיע אליו, אל תנסי אפילו לקבל אמפטיה מהילדים, תהיי את האמא הבוגרת, שלוקחת מהמקום הזה, עם האנשים החכמים שפה, את הכלים והעצות הכי טובות, איך לעשות זאת יותר טוב.וכמה שפחות זעזועים לך לילד הקטן בכלל, ולבכורה בכלל, אף לי יש בן בבית בגילה של בתך , ואני כול כך מבינה את הטלטלות הבגרותיות שהם חווים עכשיו, יהיה בסדר מרי, תהיה את האמא העוטפת, שאצלך בבית נעים, בטוח, שמח, ומוגן, ומה שתספר לך על האב, תהיה לה אוזן קשבת, ללא נקיטת עמדה.