sunrise of love
New member
המשך סיפור קוזו
טוב, אחרי המכתב הזה שבו משהו אחר ענה לי במקום קוזו והמכתב כבר לא היה באותה צורה וכתב היד שונה וההתנסחות שונה......אמא ואני נבהלנו. אמא לא הרשת לי יותר להתכתב וזה היה ממש קשה בשבילי. המתנתי כמה חודשים טובים כשאני כליום מסתכלת בתיבת הדואר 70 פעם אולי אני אראה את הבולים הנפלאים שהוא הי שולח מבצבצים מהתיבה. תמיד שהמכתב היה מגיע הדוואר היה שם אותו כך שהבולים היו מבצבצים החוצה וכל הילדים בשכונה היו גם מודיעים לי על המכתב. אז, זהו לא התכתבנו כמעט שנה ואני החלטתי יום אחד לעשות מעשה. אמרתי כמובן לאמא. ואמא הסכימה. (אגב, למרות שאמא איננה איתי כבר הרבה שנים, אני לא יכולה לכתוב את ראשי התיבות הידועות ליד שמה. זה כאילו אני מבינה שהיא הלכה לי ....וזה משהו שעדיין לא קיבלתי......) אני כתבתי שוב מכתב לביתו של קוזו ביפן-להורים שלו . למרות שידעתי שהם לא יודעים אנגלית אבל.....חשבתי שאולי יתנו למשהו את המכתב ויקשרו אותי איתו שוב. ואכן כעבור חודש היגיע מכתב מבן משפחה שלו שהודיע לי שהוא יודע מי אני, ושהוא שלח את המכתב לדרום אמריקה - לקוזו. עברו עוד כמה חודשים וקוזו שלח מכתב. וואוו איזה התרגשות.... אני כבר גדולה יותר, הוא גדול ממני בשנים. המכתב היה מאוד מתומצת וקטן. כבר לא כמו שהייתי רגילה וציפיתי. עניתי לו. עדכנתי אותו הפרטי חיי וכך גם הוא. הוא סיפר שהוא ממשיך לבקר בבתי כנסת יהודיים, לומד עם כמה שפות ועיתונאות. שלח תמונות מעודכנות. קוזו הפך מנער לגבר. כבר היה מעורה יותר במה שקורה במדינה שלנו עם מטעני הנפץ שהתחילו אז בירושלים. ובקשר ל"מרגל,??? לא יודעת. גם כשכתבתי באופן מפורש ושאלתי אותו, מעולם לא התייחס לדברים אלה..... אין לי תשובה. כתבנו עוד כמה מכתבים "יבשים" אחד לשני ....וזהו. אני עדיין מתגעגעת למכתבים המדהימים שלו.לכן הם כל הזמן אצלי במקום שאני יכולה לשלוף אותם מתי שארצה.
טוב, אחרי המכתב הזה שבו משהו אחר ענה לי במקום קוזו והמכתב כבר לא היה באותה צורה וכתב היד שונה וההתנסחות שונה......אמא ואני נבהלנו. אמא לא הרשת לי יותר להתכתב וזה היה ממש קשה בשבילי. המתנתי כמה חודשים טובים כשאני כליום מסתכלת בתיבת הדואר 70 פעם אולי אני אראה את הבולים הנפלאים שהוא הי שולח מבצבצים מהתיבה. תמיד שהמכתב היה מגיע הדוואר היה שם אותו כך שהבולים היו מבצבצים החוצה וכל הילדים בשכונה היו גם מודיעים לי על המכתב. אז, זהו לא התכתבנו כמעט שנה ואני החלטתי יום אחד לעשות מעשה. אמרתי כמובן לאמא. ואמא הסכימה. (אגב, למרות שאמא איננה איתי כבר הרבה שנים, אני לא יכולה לכתוב את ראשי התיבות הידועות ליד שמה. זה כאילו אני מבינה שהיא הלכה לי ....וזה משהו שעדיין לא קיבלתי......) אני כתבתי שוב מכתב לביתו של קוזו ביפן-להורים שלו . למרות שידעתי שהם לא יודעים אנגלית אבל.....חשבתי שאולי יתנו למשהו את המכתב ויקשרו אותי איתו שוב. ואכן כעבור חודש היגיע מכתב מבן משפחה שלו שהודיע לי שהוא יודע מי אני, ושהוא שלח את המכתב לדרום אמריקה - לקוזו. עברו עוד כמה חודשים וקוזו שלח מכתב. וואוו איזה התרגשות.... אני כבר גדולה יותר, הוא גדול ממני בשנים. המכתב היה מאוד מתומצת וקטן. כבר לא כמו שהייתי רגילה וציפיתי. עניתי לו. עדכנתי אותו הפרטי חיי וכך גם הוא. הוא סיפר שהוא ממשיך לבקר בבתי כנסת יהודיים, לומד עם כמה שפות ועיתונאות. שלח תמונות מעודכנות. קוזו הפך מנער לגבר. כבר היה מעורה יותר במה שקורה במדינה שלנו עם מטעני הנפץ שהתחילו אז בירושלים. ובקשר ל"מרגל,??? לא יודעת. גם כשכתבתי באופן מפורש ושאלתי אותו, מעולם לא התייחס לדברים אלה..... אין לי תשובה. כתבנו עוד כמה מכתבים "יבשים" אחד לשני ....וזהו. אני עדיין מתגעגעת למכתבים המדהימים שלו.לכן הם כל הזמן אצלי במקום שאני יכולה לשלוף אותם מתי שארצה.
