טומויו האחת
New member
המשך לפיק שלי....
החלום השעה הייתה עשרה ל7 .השעון המעורר עדיין לא צלצל אבל סאקורה בכל זאת התעוררה מתנשפת ומתנשמת. מה קרה? שאל קרו בעודו יוצא מהמגירה שלו, שוב חלמת את החלום הזה? כן אמרה סאקורה, קרו וסוקורה ישבו שניהם בלי להוציא הגה, אפשר היה לראות לפי הבעת הפני שלהם שהם היו מודאגים מאוד, אחרי הכל זו כבר לא הייתה הפעם הראשונה שסאקורה חלמה את החלום הזה החלום הזה תמיד התחלק לשני חלקים: בחלק הראשון סאקורה ראתה סלע בוער ענקי מתקרב במהירות לכדור הארץ, היא רואה את הסלע מתרסק במדבר כלשהוא וממנו יוצאים יצורים אפלים שמתחילים לפזר איזשהוא עשן שחור סאקורה פחדה מאוד מהיצורים האלה... כל פעם שהיא ראתה אותם או חשבה עליהם היא הייתה מקבלת הרגשה ממש איומה כאילו שאותו העשן השחור אוכל אותה מבפנים ולאט לאט קורע אותה לגזרים. בעוד היא הייתה רואה את האופל לאט לאט מתפזר היה מופיע הבזק אור וסאקרוה הייתה מוצאת את עצמה ברחוב לו מוכר. זה מה שהיווה את חלקו השני של החלום: היא הייתה רואה את עצמה פוסעת ברחוב הזה כאשר מסביב שוכבות מאות גופות חסרות חיים, הבניינים ברחוב הזה נראו שוממים ומאיימים להתפורר עם רק ידעו בהם, היא הייתה פוסעת ברחוב ההוא תקופה שניראתה לה כמו נצח. היא הסתובבה שם בין כל האנשים המתים האלו עם הרגשה צורבת שאיכשהוא זה הכל קרה באשמתה בילבד. תגיד קרו..... אמרה סאקורה בהיסוס אתה זוכר ש... שפעם אמרת לי שחלק מהחלומות שלי יהיו נבואיים? אני זוכר אמר קרו, גם אני חשבתי על זה בעצמי, האמת היא שהעניין הזה מדאיג אותי מאוד קרו....אמרה סאקורה והקול שלה רעד, אם החלום הזה מראה את העתיד אז זה אומר ש.... זה....... זה אומר ש..... אומר שמה סאקורה?!?!?!?! שאל קרו זה אומר ש.... סוף העולם קרו היסתכל עליה כאילו היא הייתה רוח רפאים. על תדברי ככה סאקורה!!! הוא צעק, יש לך יותר מדי צרות מכדי שתתני כל כך הרבה חשיבות לסתם איזה חלום רע. ואל תשכחי שהיום זה בכלל היום האחרון שלך בטומודה לפני הנסיעה לארצות הברית!!! עדיף שתבלי אותו בפרידה מהחברים שלך מאשר בדאגה לאיזה חלום טיפשי שחלמת אחרי הכל את לא תראי אותם עוד הרבה זמן... והוא צדק, הפעם הגיעה תורה של סאקורה להיות תלמידה חלופית ומחר היא וריי סוריו מהכיתה המקבילה אמורות לנסוע לניו יורק למשך חצי השנה האחרונה של כיתה ז'. אני יודעת אמרה סאקורה, אתה צודק, טוב אני יורדת לאכול. היא אמרה את המלים האלה ויצאה מהחדר והשאירה את קרו לבד. הוא פשוט ניסה להרגיע אותה אבל הוא ידע שהיא לא האמינה לא והוא גם ידע שהיא צודקת. אם החלום הזה מראה באמת את העתיד הוא אמר, אז זה הסוף שלנו. בדרך לבית הספר סאקורה יצאה מהבית בדרך אל בית הספר, היא נזכרה שוב בחלום שהטריד אותה כבר ימים רבים, האם באמת הסוף מגיעה? הירהרה לעצמה... בראשה הופיע הצלם של יצורי האופל מהחלום שלה והיא שוב קיבלה את ההרגשה ההיא כאילו היא נקרעת לגזרים מבפנים. המלים של קרו הידהדו באוזניה: " עדיף שתבלי את היום בפרידה מהחברים שלך מאשר בדאגה לאיזה חלום טיפשי שחלמת..." ואז פיתאום שם לא צפוי הופיע במחשבותיה וסירב לעזוב, לא שהיא רצתה שהוא יעזוב... שאורן... חשהב סאקורה, הלוואי והיית כאן עכשיו... אני זקוקה לך כל כך, הלוואי והייתי יכולה לשתף אותך בכל מה שקורה עכשיו. היא אהבה אותו, היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר ועכשיו היא הייתה צריכה אותו לצידה . -ביתו של שאורן בהונג קונג- שאורן ישב על המעקה של המרפסת ובהה באוויר, ניתן היה לראות שהוא מהרהר במשהוא. בימים האחרונים הוא לא יכל להפסיק לחשוב על סאקורה, זה לא שהוא לא חשב עליה הרבה גם ככה... להפך , הדבר הראשון שהוא חשב עליו כל בוקר היה האם הוא יראה אותה היום שוב. אבל בזמן האחרון זה היה אחרת, בימים האחרונים הוא הרגיש שסאקורה צריכה אותו ושהוא צריך להיות שם בישבילה. הוא התגעגע אליה כל כך כל הזמן הזה ועכשיו כשהוא הרגיש שהיא זקוקה לו הוא פשוט ישב על המרפסת ובהה באויר. הוא הרגיש נורא, הוא חשב על עצמו: איך אני יכול להגיד שאני אוהב אותה אם אני אפילו לא יכול להיות שם בישבילה כשהיא צריכה אותי! אבל מצד שני אולי אני סתם מדמיין הכל, אולי היא מאושרת ואפילו לא חושבת עליי בכללוחוץ מזה יש לה הרי עוד מעט את הנסיעה לארצות הברית. אני מניח שאם משהוא רציני היה קורא לה היא כבר הייתה מודיעה לי. שאורן פתר את המחשבה על נסיעה מראשו אבל ההרגשה שסאקורה זקוקה לו סרבה לעשוב אותו. -סאקורה בדרך לבית הספר- סאקורה המשיכה להחליק במורד הרחוב אם אותם המחשבות מרצדות במוחה עד שלפתע הבחינה שמעבר לפינה עומד יוקיטו. שלום סאקורה (הוא נופף אליה בחיבה) שלום ענתה סאקורה. את נראית מוטרדת הוא אמר. לא.... אני פשוט חושבת על החלום שחלמתי הלילה. פתאום יוקיטו התחיל לזהור וצמחו לו כנפיים, מעגל הקסם הופיע ויוקיטו הפף ליואה. שלום יואה אמרה סאקורה, היא לא הייתה מופתעת והיא די ידעה שזה עומד לקראת... בזמן האחרון סאקורה לפעמים הייתה יודעת דברים לפני שהם קוראים, היא הניחה שפיתחה איזשהוא חוש שישי בגלל כוחות הקסם שלה... משהוא מפחיד אותך... הוא אמר בקרירות האופיינית לו. נכון... היא ענתה והוא הופתע לגלות שבקולה נשמעה אותה הקרירות. הוא פתאום הבין שסאקורה הילדה הקטנה והתמימה שהוא היה צריך לשפוט לפני שנתיים כבר השתנתה מאוד היא כבר לא הייתה עליזה כמו פעם התמימות החלה לאט לאט להעלם ממנה. וכעת בפעם הראשונה מחשבה חדשה עברה במוחו... הוא הבין שמתקרב היום בו סאקורה כבר לא תיזדקק לו יותר. הוא כנראה לא יגלה זאת לאיש לעולם אבל סאקורה הייתה יותר חשובה לו ממה שהוא הראה. הוא עדיין הרגיש שהיא לא תוכל למלא את מקומו של קלאו ריד אבל כעת הוא ידע גם שקלאו ריד עצמו לא יוכל למלאת את מקומה שלה היום שבו גם סאקורה תצטרך לעזוב את העולם והוא שוב יצטרך לבחור שליט חדש הדאיג אותו לא קצת. ממה את מפחדת סאקורה? הוא שאל מהדברים שאני רואה יואה... מהעתיד את ראית את העתיד? הוא שאל יכול להיות... היא אמרה ואז גיכחה כי הבינה כמה מטופשת היא נשמעת מכל האנשים בעולם לא את צריכה לפחד ממה שהעתיד צופן אמר יואה סאקורה הסתכלה עליו במבט שואל יואה קלט את המבט שלה והסביר: לאדם שיכול לראות את העתיד יש גם את הכוח לשנות אותו... אתה אומר לי שהעתיד הוא לא קבוע מראש היא שאלה יואה הנהן לחיוב. חיוך הופיעה בזוית פיה של סאקורה, סוף סוף חדשות טובות היא חשבה, אפילא אם החלום שלי מראה את העתיד עדיין יש סיכוי לשפר את המצב. תודה יואה היא אמרה ובקולה ניכרה מידה של סיפוק. מעגל הקסם שוב הופיע ויואה הפך בחזרה ליוקיטו. יוקיטו הסתכל על סאקורה ואמר: אני לא יודע מה יואה אמר לך אבל נראה שזה עזר... סאקורה חייכה אל יוקיטו, זה לא היה חיוך של שימחה אלא חיוך של סיפוק ויחד אם המבט הזה היא אמרה בשקט: כן... בהחלט עזר... יוקיטו הסתכל עליה באחד מהמבטים השמחים שלו ואמר, טוב כדאי שתתחילי לזוז.... את הרי לא רוצה לאחר לבית הספר... להתראות אמרה סאקורה והמשיכה להחליק בדרך חבית הספר. מצב רוחה של סאקורה השתנה לטוב ובמחשבותיה נצרבו כעת 3 מלים. המלים האלה היו: "עוד יש תקווה...
החלום השעה הייתה עשרה ל7 .השעון המעורר עדיין לא צלצל אבל סאקורה בכל זאת התעוררה מתנשפת ומתנשמת. מה קרה? שאל קרו בעודו יוצא מהמגירה שלו, שוב חלמת את החלום הזה? כן אמרה סאקורה, קרו וסוקורה ישבו שניהם בלי להוציא הגה, אפשר היה לראות לפי הבעת הפני שלהם שהם היו מודאגים מאוד, אחרי הכל זו כבר לא הייתה הפעם הראשונה שסאקורה חלמה את החלום הזה החלום הזה תמיד התחלק לשני חלקים: בחלק הראשון סאקורה ראתה סלע בוער ענקי מתקרב במהירות לכדור הארץ, היא רואה את הסלע מתרסק במדבר כלשהוא וממנו יוצאים יצורים אפלים שמתחילים לפזר איזשהוא עשן שחור סאקורה פחדה מאוד מהיצורים האלה... כל פעם שהיא ראתה אותם או חשבה עליהם היא הייתה מקבלת הרגשה ממש איומה כאילו שאותו העשן השחור אוכל אותה מבפנים ולאט לאט קורע אותה לגזרים. בעוד היא הייתה רואה את האופל לאט לאט מתפזר היה מופיע הבזק אור וסאקרוה הייתה מוצאת את עצמה ברחוב לו מוכר. זה מה שהיווה את חלקו השני של החלום: היא הייתה רואה את עצמה פוסעת ברחוב הזה כאשר מסביב שוכבות מאות גופות חסרות חיים, הבניינים ברחוב הזה נראו שוממים ומאיימים להתפורר עם רק ידעו בהם, היא הייתה פוסעת ברחוב ההוא תקופה שניראתה לה כמו נצח. היא הסתובבה שם בין כל האנשים המתים האלו עם הרגשה צורבת שאיכשהוא זה הכל קרה באשמתה בילבד. תגיד קרו..... אמרה סאקורה בהיסוס אתה זוכר ש... שפעם אמרת לי שחלק מהחלומות שלי יהיו נבואיים? אני זוכר אמר קרו, גם אני חשבתי על זה בעצמי, האמת היא שהעניין הזה מדאיג אותי מאוד קרו....אמרה סאקורה והקול שלה רעד, אם החלום הזה מראה את העתיד אז זה אומר ש.... זה....... זה אומר ש..... אומר שמה סאקורה?!?!?!?! שאל קרו זה אומר ש.... סוף העולם קרו היסתכל עליה כאילו היא הייתה רוח רפאים. על תדברי ככה סאקורה!!! הוא צעק, יש לך יותר מדי צרות מכדי שתתני כל כך הרבה חשיבות לסתם איזה חלום רע. ואל תשכחי שהיום זה בכלל היום האחרון שלך בטומודה לפני הנסיעה לארצות הברית!!! עדיף שתבלי אותו בפרידה מהחברים שלך מאשר בדאגה לאיזה חלום טיפשי שחלמת אחרי הכל את לא תראי אותם עוד הרבה זמן... והוא צדק, הפעם הגיעה תורה של סאקורה להיות תלמידה חלופית ומחר היא וריי סוריו מהכיתה המקבילה אמורות לנסוע לניו יורק למשך חצי השנה האחרונה של כיתה ז'. אני יודעת אמרה סאקורה, אתה צודק, טוב אני יורדת לאכול. היא אמרה את המלים האלה ויצאה מהחדר והשאירה את קרו לבד. הוא פשוט ניסה להרגיע אותה אבל הוא ידע שהיא לא האמינה לא והוא גם ידע שהיא צודקת. אם החלום הזה מראה באמת את העתיד הוא אמר, אז זה הסוף שלנו. בדרך לבית הספר סאקורה יצאה מהבית בדרך אל בית הספר, היא נזכרה שוב בחלום שהטריד אותה כבר ימים רבים, האם באמת הסוף מגיעה? הירהרה לעצמה... בראשה הופיע הצלם של יצורי האופל מהחלום שלה והיא שוב קיבלה את ההרגשה ההיא כאילו היא נקרעת לגזרים מבפנים. המלים של קרו הידהדו באוזניה: " עדיף שתבלי את היום בפרידה מהחברים שלך מאשר בדאגה לאיזה חלום טיפשי שחלמת..." ואז פיתאום שם לא צפוי הופיע במחשבותיה וסירב לעזוב, לא שהיא רצתה שהוא יעזוב... שאורן... חשהב סאקורה, הלוואי והיית כאן עכשיו... אני זקוקה לך כל כך, הלוואי והייתי יכולה לשתף אותך בכל מה שקורה עכשיו. היא אהבה אותו, היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר ועכשיו היא הייתה צריכה אותו לצידה . -ביתו של שאורן בהונג קונג- שאורן ישב על המעקה של המרפסת ובהה באוויר, ניתן היה לראות שהוא מהרהר במשהוא. בימים האחרונים הוא לא יכל להפסיק לחשוב על סאקורה, זה לא שהוא לא חשב עליה הרבה גם ככה... להפך , הדבר הראשון שהוא חשב עליו כל בוקר היה האם הוא יראה אותה היום שוב. אבל בזמן האחרון זה היה אחרת, בימים האחרונים הוא הרגיש שסאקורה צריכה אותו ושהוא צריך להיות שם בישבילה. הוא התגעגע אליה כל כך כל הזמן הזה ועכשיו כשהוא הרגיש שהיא זקוקה לו הוא פשוט ישב על המרפסת ובהה באויר. הוא הרגיש נורא, הוא חשב על עצמו: איך אני יכול להגיד שאני אוהב אותה אם אני אפילו לא יכול להיות שם בישבילה כשהיא צריכה אותי! אבל מצד שני אולי אני סתם מדמיין הכל, אולי היא מאושרת ואפילו לא חושבת עליי בכללוחוץ מזה יש לה הרי עוד מעט את הנסיעה לארצות הברית. אני מניח שאם משהוא רציני היה קורא לה היא כבר הייתה מודיעה לי. שאורן פתר את המחשבה על נסיעה מראשו אבל ההרגשה שסאקורה זקוקה לו סרבה לעשוב אותו. -סאקורה בדרך לבית הספר- סאקורה המשיכה להחליק במורד הרחוב אם אותם המחשבות מרצדות במוחה עד שלפתע הבחינה שמעבר לפינה עומד יוקיטו. שלום סאקורה (הוא נופף אליה בחיבה) שלום ענתה סאקורה. את נראית מוטרדת הוא אמר. לא.... אני פשוט חושבת על החלום שחלמתי הלילה. פתאום יוקיטו התחיל לזהור וצמחו לו כנפיים, מעגל הקסם הופיע ויוקיטו הפף ליואה. שלום יואה אמרה סאקורה, היא לא הייתה מופתעת והיא די ידעה שזה עומד לקראת... בזמן האחרון סאקורה לפעמים הייתה יודעת דברים לפני שהם קוראים, היא הניחה שפיתחה איזשהוא חוש שישי בגלל כוחות הקסם שלה... משהוא מפחיד אותך... הוא אמר בקרירות האופיינית לו. נכון... היא ענתה והוא הופתע לגלות שבקולה נשמעה אותה הקרירות. הוא פתאום הבין שסאקורה הילדה הקטנה והתמימה שהוא היה צריך לשפוט לפני שנתיים כבר השתנתה מאוד היא כבר לא הייתה עליזה כמו פעם התמימות החלה לאט לאט להעלם ממנה. וכעת בפעם הראשונה מחשבה חדשה עברה במוחו... הוא הבין שמתקרב היום בו סאקורה כבר לא תיזדקק לו יותר. הוא כנראה לא יגלה זאת לאיש לעולם אבל סאקורה הייתה יותר חשובה לו ממה שהוא הראה. הוא עדיין הרגיש שהיא לא תוכל למלא את מקומו של קלאו ריד אבל כעת הוא ידע גם שקלאו ריד עצמו לא יוכל למלאת את מקומה שלה היום שבו גם סאקורה תצטרך לעזוב את העולם והוא שוב יצטרך לבחור שליט חדש הדאיג אותו לא קצת. ממה את מפחדת סאקורה? הוא שאל מהדברים שאני רואה יואה... מהעתיד את ראית את העתיד? הוא שאל יכול להיות... היא אמרה ואז גיכחה כי הבינה כמה מטופשת היא נשמעת מכל האנשים בעולם לא את צריכה לפחד ממה שהעתיד צופן אמר יואה סאקורה הסתכלה עליו במבט שואל יואה קלט את המבט שלה והסביר: לאדם שיכול לראות את העתיד יש גם את הכוח לשנות אותו... אתה אומר לי שהעתיד הוא לא קבוע מראש היא שאלה יואה הנהן לחיוב. חיוך הופיעה בזוית פיה של סאקורה, סוף סוף חדשות טובות היא חשבה, אפילא אם החלום שלי מראה את העתיד עדיין יש סיכוי לשפר את המצב. תודה יואה היא אמרה ובקולה ניכרה מידה של סיפוק. מעגל הקסם שוב הופיע ויואה הפך בחזרה ליוקיטו. יוקיטו הסתכל על סאקורה ואמר: אני לא יודע מה יואה אמר לך אבל נראה שזה עזר... סאקורה חייכה אל יוקיטו, זה לא היה חיוך של שימחה אלא חיוך של סיפוק ויחד אם המבט הזה היא אמרה בשקט: כן... בהחלט עזר... יוקיטו הסתכל עליה באחד מהמבטים השמחים שלו ואמר, טוב כדאי שתתחילי לזוז.... את הרי לא רוצה לאחר לבית הספר... להתראות אמרה סאקורה והמשיכה להחליק בדרך חבית הספר. מצב רוחה של סאקורה השתנה לטוב ובמחשבותיה נצרבו כעת 3 מלים. המלים האלה היו: "עוד יש תקווה...