אוריאל מעוז
New member
המשך זעקתי האילמת
לא ישן בלילות והדמעות יבשו ורק קול זעקה במוחי: זעקה אבינו שבשמיים, למה? למה? זוהי השאלה שחוזרת ללא הפסק במוחי. למה? אם אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, למה כל הכאב הזה? מדוע כל התלאות? היש סיבה? דיברת אל אבותינו פנים מול פנים, היום אתה שותק. אבל זכותי לדבר, לזעוק ולשאול: למה? מדוע לקחת את תהילה אחותי? למה אחותי מילכה שנותרה צריכה להיות עדה לזוועות הפיגוע ברחוב הנביאים, ולזוועות הפיגועים ברחוב בן יהודה ירושלים? מה אתה מנסה לומר? ואולי... לא נותר לך מה לומר? כאלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור... אולי ריבון העולמים יועיל בטובו לרדת לרגע קט בעיניך לארצנו הזועקת? אולי כבודו מלא עולם יביט דרך עינינו ולו לשניה אחת, דרך עיני הפצועים, פיזית ונפשית, הסובלים כל רגע כנצח? דרך הנביאים אמרת שאתה: ארך אפיים ורב חסד, מה דעתך על שלנו? בארך אפיים שרדנו שלושה גלויות שנמשכו שעות, ימים, חודשים, שנים, דורות, יובלות במושגי הזמן שלנו! נצח של זמן חיינו על אדמות זרים, מפורדים ומפוזרים בין עמים אשר לא נבין לשונם. שם גורשנו, נרדפנו, נהרגנו, נהרגים בפוגרומים, שואה. דיינו! זה הספיק! היינו זמן רב בעלי ארך אפיים. מתוך יאוש כמעט הלכנו לאוגנדה אבל חזרנו לארצנו – ארץ ישראל. סמכנו על ההבטחות, סוף המסעות, חזרנו לארץ המובטחת. במקום ארץ זבת חלב ודבש מצאנו ארץ הרס, חורבן, מבודדת, מלאה ביצות ומחלות. על מנת להגשים את ההבטחה, שינסנו מותניים וככתוב בזיעת אפיך תאכל לחם, הפרחנו שממה ומדבר הפך לחממות פרחים והשמות ישראל, יפו, כרמל נמצאים על רוב שווקי העולם. בנינו כוורות, גידלנו את מיטב פרות העולם לתוצרת חלב. גדולי תורה וגדולי עבודה יצאו מארצנו ושלא ישמע שחצני אבל גם מיטב ההמצאות הטכנולוגיות בעולם יצאו מזיעת הנוירונים במוחנו. מה עוד הנך מצפה ? זו לא השתדלות? שמך ידוע בכל העמים, על שטרות, שגור בפי כולם. אבינו שבשמיים, אנו משתדלים להיות ראויים, אולי הגיע הזמן שתראה לעולם שהנך ראוי להיות גם אבינו שבארץ? ראוי, מזווית עיני הארצית והמוגבלת, אתה ממש לא משתדל. "ממך מצפים ליותר" כמו שהמורים היו אומרים לי, כך אני אומר לך היום: ממך, ריבונו של עולם, מצפים ליותר. אמרת שאינך זקוק לקורבנות, מדוע דם ילדיך נשפכים כמים ברחובות ירושלים, תל אביב, חיפה, עפולה, חדרה וכו... ובכל צדי הדרכים? ומה עם ילדיך בכל העולם שמתים במלחמות, רעב, מחלות? כיצד הנך שומר דלתות ישראל כאשר דרך אותה דלת נכנסים מחבלים שהורגים בנו באוטובוסים, דיסקוטקים, מסעדות? עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, כאן צריך להגיד אמן, אבל אני זועק איפה השלום הזה שאנו מתפללים וכמהים אליו מזה זמן כה רב? "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" עד מתי נגדל ונקדש שמך רק מול קברים טריים של ילדינו, אחינו שלא הספיקו לחיות? כיצד אפשר לומר "אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" כאשר פי נפתח בבכי תמרורים, והתהילה היחידה שיוצאת מפי היא תהילה אחותי? אייה תהילתך? למה? חנוכה מתקרב, חג האורים, נדליק נרות ונברך "שעשית ניסים לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה" אני, העני ממעש, דורש ממש היום, כאן ועכשיו, עשה ניסים גלויים בזמן הזה! משה כבר אמר לך: למה יחרה אפך בעמך...למה יאמרו מצריים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים לכלותם מעל פני האדמה. אז אני שואל, מתחנן וזועק למה? למה יאמרו הגויים ברעה הוציאם מהגלות להרוג אותם ולכלותם מעל פני האדמה בארצם המובטחת? עד מתי רשעים יעלוזו, על הגגות, ברחובות למשמע צעקות הפצועים וזעקות השבר של המשפחות השכולות? ואולי ריבונו של עולם, הגיע הזמן לזמן אותך לדין על אי מניעת פשע וגרימת מוות ברשלנות? ברית כרתת עם אבותינו "וארבה את זרעכם כחול אשר על שפת הים וככוכבים אין ספור" בינתיים, החול הוא קברינו, ויקירנו נמצאים אי שם מעבר לכוכבים, לא לפרשנות הזאת קיווינו. אתה הראת לדעת כי אדוני הוא האלוהים אין עוד מלבדו. יהי אדוני אלוהינו עימנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבינו ואל יטשינו. הושיעה את עמך! ראה איזה שם אני נושא: אוריאל מעוז. האור שלך בשמי ועוזך בשם משפחתי כיצד ניתן לשאת שם כזה כאשר לא רואים את אורך ועוזך? וכיעקב אבינו אשר כרת עמך ברית, כורת אני ברית עמך ובריתי כבר כתובה ב תהלים פרק לא´: בך יהוה חסיתי, אל אבושה לעולם, בצדקתך פלטני: הטה אלי אוזנך, מהרה הצילני, היה לי לצור מעוז, לבית מצודות להושיעני: כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני:תוציאני מרשת זו טמנו לי, כי אתה מעוזי: בידך אפקיד רוחי, פדית אותי יהוה, אל אמת: שנאתי השמרים הבלי שווא ואני אל יהוה בטחתי: אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי: ולא הסגרתני ביד אויב, העמדת במרחב רגלי: חונני יהוה כי צר לי, עששה בכעס עיני, נפשי ובטני: כי כלו ביגון חיי ושנותיי באנחה, כשל בעוני כוחי ועצמי עששו:מכל צררי הייתי חרפה ולשכני מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני: נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אבד: כי שמעתי דבת רבים, מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, לקחת נפשי זממו: ואני עליך בטחתי, יהוה אמרתי, אלהי אתה: בידך עתתי, הצילני מיד אויבי ומרדפי: האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך: יהוה אל אבושה כי קראתיך, יבשו רשעים ידמו לשאול: ואם כך תעשה אני אוכל לשאת בגאון את שמך ולהמשיך את פרק התהילים ככתוב: תאלמנה שפתי שקר, הדברות על צדיק עתק, בגאוה ובוז: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך, נגד בני אדם: תסתירם בסתר פניך מרכסי איש, תצפנם בסכה מריב לשנות: ברוך יהוה כי הפליא חסדו לי, בעיר מצור: ואני אמרתי בחופזי, נגרזתי מנגד עיניך, אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך: אהבו את יהוה כל חסידיו, אמונים נצר יהוה ומשלם על יתר עשה גאווה: חזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים ליהוה: אוריאל מעוז
לא ישן בלילות והדמעות יבשו ורק קול זעקה במוחי: זעקה אבינו שבשמיים, למה? למה? זוהי השאלה שחוזרת ללא הפסק במוחי. למה? אם אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, למה כל הכאב הזה? מדוע כל התלאות? היש סיבה? דיברת אל אבותינו פנים מול פנים, היום אתה שותק. אבל זכותי לדבר, לזעוק ולשאול: למה? מדוע לקחת את תהילה אחותי? למה אחותי מילכה שנותרה צריכה להיות עדה לזוועות הפיגוע ברחוב הנביאים, ולזוועות הפיגועים ברחוב בן יהודה ירושלים? מה אתה מנסה לומר? ואולי... לא נותר לך מה לומר? כאלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור... אולי ריבון העולמים יועיל בטובו לרדת לרגע קט בעיניך לארצנו הזועקת? אולי כבודו מלא עולם יביט דרך עינינו ולו לשניה אחת, דרך עיני הפצועים, פיזית ונפשית, הסובלים כל רגע כנצח? דרך הנביאים אמרת שאתה: ארך אפיים ורב חסד, מה דעתך על שלנו? בארך אפיים שרדנו שלושה גלויות שנמשכו שעות, ימים, חודשים, שנים, דורות, יובלות במושגי הזמן שלנו! נצח של זמן חיינו על אדמות זרים, מפורדים ומפוזרים בין עמים אשר לא נבין לשונם. שם גורשנו, נרדפנו, נהרגנו, נהרגים בפוגרומים, שואה. דיינו! זה הספיק! היינו זמן רב בעלי ארך אפיים. מתוך יאוש כמעט הלכנו לאוגנדה אבל חזרנו לארצנו – ארץ ישראל. סמכנו על ההבטחות, סוף המסעות, חזרנו לארץ המובטחת. במקום ארץ זבת חלב ודבש מצאנו ארץ הרס, חורבן, מבודדת, מלאה ביצות ומחלות. על מנת להגשים את ההבטחה, שינסנו מותניים וככתוב בזיעת אפיך תאכל לחם, הפרחנו שממה ומדבר הפך לחממות פרחים והשמות ישראל, יפו, כרמל נמצאים על רוב שווקי העולם. בנינו כוורות, גידלנו את מיטב פרות העולם לתוצרת חלב. גדולי תורה וגדולי עבודה יצאו מארצנו ושלא ישמע שחצני אבל גם מיטב ההמצאות הטכנולוגיות בעולם יצאו מזיעת הנוירונים במוחנו. מה עוד הנך מצפה ? זו לא השתדלות? שמך ידוע בכל העמים, על שטרות, שגור בפי כולם. אבינו שבשמיים, אנו משתדלים להיות ראויים, אולי הגיע הזמן שתראה לעולם שהנך ראוי להיות גם אבינו שבארץ? ראוי, מזווית עיני הארצית והמוגבלת, אתה ממש לא משתדל. "ממך מצפים ליותר" כמו שהמורים היו אומרים לי, כך אני אומר לך היום: ממך, ריבונו של עולם, מצפים ליותר. אמרת שאינך זקוק לקורבנות, מדוע דם ילדיך נשפכים כמים ברחובות ירושלים, תל אביב, חיפה, עפולה, חדרה וכו... ובכל צדי הדרכים? ומה עם ילדיך בכל העולם שמתים במלחמות, רעב, מחלות? כיצד הנך שומר דלתות ישראל כאשר דרך אותה דלת נכנסים מחבלים שהורגים בנו באוטובוסים, דיסקוטקים, מסעדות? עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, כאן צריך להגיד אמן, אבל אני זועק איפה השלום הזה שאנו מתפללים וכמהים אליו מזה זמן כה רב? "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" עד מתי נגדל ונקדש שמך רק מול קברים טריים של ילדינו, אחינו שלא הספיקו לחיות? כיצד אפשר לומר "אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" כאשר פי נפתח בבכי תמרורים, והתהילה היחידה שיוצאת מפי היא תהילה אחותי? אייה תהילתך? למה? חנוכה מתקרב, חג האורים, נדליק נרות ונברך "שעשית ניסים לאבותינו בימים ההם, בזמן הזה" אני, העני ממעש, דורש ממש היום, כאן ועכשיו, עשה ניסים גלויים בזמן הזה! משה כבר אמר לך: למה יחרה אפך בעמך...למה יאמרו מצריים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים לכלותם מעל פני האדמה. אז אני שואל, מתחנן וזועק למה? למה יאמרו הגויים ברעה הוציאם מהגלות להרוג אותם ולכלותם מעל פני האדמה בארצם המובטחת? עד מתי רשעים יעלוזו, על הגגות, ברחובות למשמע צעקות הפצועים וזעקות השבר של המשפחות השכולות? ואולי ריבונו של עולם, הגיע הזמן לזמן אותך לדין על אי מניעת פשע וגרימת מוות ברשלנות? ברית כרתת עם אבותינו "וארבה את זרעכם כחול אשר על שפת הים וככוכבים אין ספור" בינתיים, החול הוא קברינו, ויקירנו נמצאים אי שם מעבר לכוכבים, לא לפרשנות הזאת קיווינו. אתה הראת לדעת כי אדוני הוא האלוהים אין עוד מלבדו. יהי אדוני אלוהינו עימנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבינו ואל יטשינו. הושיעה את עמך! ראה איזה שם אני נושא: אוריאל מעוז. האור שלך בשמי ועוזך בשם משפחתי כיצד ניתן לשאת שם כזה כאשר לא רואים את אורך ועוזך? וכיעקב אבינו אשר כרת עמך ברית, כורת אני ברית עמך ובריתי כבר כתובה ב תהלים פרק לא´: בך יהוה חסיתי, אל אבושה לעולם, בצדקתך פלטני: הטה אלי אוזנך, מהרה הצילני, היה לי לצור מעוז, לבית מצודות להושיעני: כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שמך תנחני ותנהלני:תוציאני מרשת זו טמנו לי, כי אתה מעוזי: בידך אפקיד רוחי, פדית אותי יהוה, אל אמת: שנאתי השמרים הבלי שווא ואני אל יהוה בטחתי: אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי: ולא הסגרתני ביד אויב, העמדת במרחב רגלי: חונני יהוה כי צר לי, עששה בכעס עיני, נפשי ובטני: כי כלו ביגון חיי ושנותיי באנחה, כשל בעוני כוחי ועצמי עששו:מכל צררי הייתי חרפה ולשכני מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני: נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אבד: כי שמעתי דבת רבים, מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, לקחת נפשי זממו: ואני עליך בטחתי, יהוה אמרתי, אלהי אתה: בידך עתתי, הצילני מיד אויבי ומרדפי: האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך: יהוה אל אבושה כי קראתיך, יבשו רשעים ידמו לשאול: ואם כך תעשה אני אוכל לשאת בגאון את שמך ולהמשיך את פרק התהילים ככתוב: תאלמנה שפתי שקר, הדברות על צדיק עתק, בגאוה ובוז: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך, נגד בני אדם: תסתירם בסתר פניך מרכסי איש, תצפנם בסכה מריב לשנות: ברוך יהוה כי הפליא חסדו לי, בעיר מצור: ואני אמרתי בחופזי, נגרזתי מנגד עיניך, אכן שמעת קול תחנוני בשועי אליך: אהבו את יהוה כל חסידיו, אמונים נצר יהוה ומשלם על יתר עשה גאווה: חזקו ויאמץ לבבכם, כל המייחלים ליהוה: אוריאל מעוז
