המשך הסיפור! :X

[Goggle Girl]

המשך הסיפור! :X

בגלל שאני לא רוצה שליסטה תכעס עלי :X ואנשים אחרים נצלשו את השרשור ההוא והכתימו אותו >< אז... פרק.... 6? :X ~זה בסדר... אני כבר רגיל לזה.~ ארבעת הילדים בהו במה שהם יכלו לתאר רק כרוחו של ידידם. קואיצ'י עדיין חייך, אבל נימת העצבות הייתה ברורה בעיניו. "קו, קואיצ'י..." אף אחד לא יכל להגיד יותר. זה היה בעצם נס שג'ונפי הצליח למלמל כל כך הרבה. ~אולי נדבר במקום אחר... זה לא יראה טוב אם ארבעתכם תדברו עם דבר שלא קיים עבור אחרים.~ הייתה לו נקודה מעניינת. הקבוצה הייתה בגן בו טומוקי נהג לשחק. הם ישבו במעין מעגל מוזר וקואיצ'י ישב במרכז כך שזה לא יראה שוב כאילו הם דיברו עם מישהו שלא שם. ככה הם פשוט ישבו בדממה הרבה זמן מקשיבים למשהו לא קיים. "קדימה קואיצ'י, הגיע הזמן לספר לנו מה הולך כאן. מה לכלכ הרוחות קרה?!" קואיצ'י בהה בקרקע וניראה מתוסכל מאוד. ~אני... לא ממש זוכר. אני רק יודע שזה משהו רע...~ "משום מה..." טאקויה מלמל. ~...ושגם קוג'י היה מעורב.~ "טוב, ברור שמשהו היה חייב לקרות. אנשים לא סתם משתנים ככה..." איזומי טענה. ~אבל זאת לא אשמתו!~ קואיצ'י כמעט צעק, רועד. ~זאת אשמתי... הכל אשמתי...~ "הייתי מכניסה לך סטירה אם הייתי יכולה! זאת לא אשמתך! אמרת בעצמך שאתה לא זוכר!" ~אז אני גם לא יודע שאני לא אשם, נכון?~ היא הכניסה לו סטירה. או לפחות ניסתה. כמה ילדים צחקו על הילדה שהרביצה לאוויר. אפילו טאקויה גיחך כשהיד של איזומי נשארה באמצע הפרצוף של קואיצ'י. ~אם, איזומי? אני לא מתכוון להעליב אבל את לא ממש טעימה.~ היא הסמיקה ומשכה את ידה לקול צחוקם של ג'ונפי וטומוקי. טאקויה עדיין ניראה מהורהר, למרות גיחוכו הקודם. "אבל... אנחנו עדיין לא יודעים כלום בעצם..." הצחוק פסק. "וקוג'י עדיין בגדר נעלם" (נציב אותו במשוואה, נמצא אותו

). קואיצ'י נראה אפילו עוד יותר מדוכא, עד כמה בלתי אפשרי שזה יראה. "אז לשבת כאן גם לא עוזר לנו. אנחנו חייבים למצוא אותו." טאקויה הכריז. "אבל איפה כבר אנחנו יכולים לחפש?" טומוקי שאל בעצב. "לאן עוד יכול בחור אדום עיניים מכונף ללכת ושלא ישימו לב מלבד לעולם הדיגיטלי?" הוא נראה מאוד מרוצה מעצמו. "אבל איך נגיע לשם?" איזומי פקפקה מעט. "דרך תחנת הרכבת, כמובן!" ~אני לא חושב שאני אוכל לבוא אתכם~ כולם פנו לקואיצ'י. "למה?!" ~אני לא יודע עד כמה אני יכול להתרחק מהגוף שלי במצב הזה. והעולם הדיגיטלי, הוא... טוב, הוא עולם אחר.~ "זה בסדר. אנחנו מבינים." איזומי אמרה ברכות וניסתה לשים יד על כתפו, אבל רק עברה דרכו. "זה ממש מתחיל להרגיז!" כולם צחקו שוב. "תסמוך עלינו, קואיצ'י! אנחנו נברר מה קרה ונחזיר את האח הזה שלך! רק עוד תראה!" הפעם, הוא חייך באמת. ~תודה.~ -מה תעשה כשהם יבואו? אתה הרי יודע שהם יבואו- הצללית שאלה. קוג'י עמד על צוק מביט החוצה על הים ולקח עוד שאיפה מהסיגריה שלו. "מה אני אעשה? ..." הגלים התנפצו תחתיו. "אכריח אותם לחזור. לא משנה מה." -כנפיים שחורות מתאימות לך.- "מה שתגיד..." קצר, אני יודעת

עוד תגובות יעודדו אותי להמשיך

 

[star_female]

*מגיבה*

זה מעודד אותך להמשיך?

לא, סתם. תמשיכי!!! אני רוצה עוד ;; (ואה, אם זה יהיה אחרי שאני אלך אז תשימי לינק בפרק שאחרי זה או משהו. ^^; )

 

[Ray girl]

להמשיך!

עם את לא תמשיכי, אני אשסה בך את ריי!

 

[Goggle Girl]

רק לא הוא שוב -_-;;;

מחר המשך, לא לדאוג. ואם רואים קצת פחות מקוג'י, אז... להבין :X

 

[ווילו רוזנברג]

פריטי *-*

אני רוצה המשך!!!!!!!!!!!!!^.^ וכן,אני אנדנד לך עד שתתני לי את ההמשך ^______^ קואיצ'י:כן!המשך!!אני לא רוצה להישאר רוח!>.< עכשיו,אני רוצה את ההמשך ^_____^

 

[Goggle Girl]

הוא ישאר רוח עד שאני אחליט!

קוג'י: ואני אשאר הרשע בסיפור? לא, הרשע הוא הכלב P: קוג'י: >.< אל תערבי את הכלב!

 

[ווילו רוזנברג]

;_;

קואיצ'י:;_; לא רוצה קואיצ'י רוח ;_; קואיצ'י:לא רוצה אני רוח ;_;

 

[Digi Lista]

מתי כעסתי עליך?...

אני לא כועסת בדרך כלל,אני סתם לא מבינה לפעמים אבל זה לא אישי אני פשוט

ית...

אני מכניסה כרגע את כול הפרקים(מהממים!) למאמרים,שלא יעלמו בין דפי הפורום

 

[יאקומו]

כעסת (כאילו כעסת) כשאמרת שהיא סתם

דוחפת את זה באיזה שירשור במקום לפתוח שירשור חדש............ או שאני טועה?

 

[Digi Lista]

אהה,יכול להיות...

אבל לא כעסתי,לפחות לא ברצינות...העיקר שהמסר הועבר-לפעמים לא צריך לשרשר(ולנצל שרשורים זה לא טוב אף פעם,יש להם רגשות!)

 

[Goggle Girl]

תאשימי את סבטה! ../images/Emo3.gif

 

[Goggle Girl]

אה, והכלב עדיין צריך שם :X

הוא הרי גם הגיבור וגם הרשע הראשי

 

[meytar]

האמת שלא הבנתי בדיוק אם הוא שייך

לקוג'י או לטאקויה. כלומר נראה לי שזה קוג'י אבל אני לא סגורה על זה... בכל מקרה, אם הוא של קוג'י אפשר לקרוא לו דָארק, כאילו אופל (כן ממש)

 

[Goggle Girl]

דארק... די אן איינג'ל... *_*

והוא של קוג'י, פשוט בגלל שקוג'י כרגע לא במצב מתאים לטפל בו, אז טאקויה דואג לו

 

[Leemon]

אולי שם יפני יתאים יותר,

אבל זאת רק דעתי. ואני לא יודעת יפנית.

 

[Leemon]

יפה! להמשיך! *_*

אין לי שום רעיון לשם לכלב...

 

[אורנית לנצח]

יפה!תמשיכי בבקשה!

 

[יאקומו]

בדיוק! תמשיכי!!!

 

[יאקומו]

רקסי? ../images/Emo6.gif

לא יודעת... אמממ... אני לא מכירה שמות יפניים שמתאימים לכלבים... ברנדי? (מ'המטארו') זה גם מתאים ל'אני' החדש של קוג'י.........

 

[Goggle Girl]

פרק 7!!!

הוספה למפתח השמות: באקהמון - באקה ביפנית - טיפש. אז טיפש-מון. ככה בוקומון קורא לנימון. הם תפסו את הרכבת הלילית. כולם היו ארוזים ומצויידים, בניגוד לפעם הראשונה בה הגיעו לעולם הדיגיטלי. הם לא היו צריכים עוד כלום. הכרטיסים חיכו להם מבלי לשלם, והמעלית ירדה אפילו מבלי שלחצו על כפתור. התחנה הפעם הייתה ריקה מילדים ורק טריילמון אחד חיכה להם שם, כאילו יודע שהם יגיעו. "אמרת שבוקומון ונימון יחכו לנו כשנגיע?" איזומי שאלה, מדחיקה פיהוק. טומוקי נמנם על ג'ונפי שניסה לשמור על עירנות. כולם החזיקו בדיג'יכלים כמו בגלגלי הצלה באמצע ים סוער. "זה מה שאמר האימייל שקיבלתי. אפשר רק לשער שזה מה שיקרה." "היי, אולי לבוקומון כתוב משהו בספר שלו על מה שקרה לקוג'י!" ג'ונפי פתאום פלט, התקווה מורגשת בקולו ובהבעתו. "זה גם מה שאני חשבתי." אמר טאקויה והתיישב ליד איזומי, ג'ונפי וטומוקי מצידו השני של הקרון. "ואולי גם הוא מכיר דרך לעזור לקואיצ'י... לעזור לו להזכר במה שקרה, לפחות." "ואם לא?" מישהו היה חייב לשאול. איזומי התנדבה. "אז אנחנו לא לקחנו כרטיס עם תאריך חזרה למחר. נשאר כמה שזה ייקח." "אבל כמה זמן קואיצ'י יוכל להחזיק מעמד?" שוב, קול הפסימיות, שמך הוא איזומי. לאף אחד לא הייתה תשובה. "בואו נניח שהוא יחזיק מעמד מספיק זמן, אבל לא יותר מדי." ג'ונפי ניסה לאזן את האוירה, לא רק בגלל שהוא התחיל להיות מדוכא מדי, אלא בגלל שטאקויה התחיל לשלוח מבטי רצח אל איזומי. טומוקי רק זז קצת וחזר לנמנם. "נניח שיש לנו מספיק זמן למצוא תשובות, אבל לא נתעכב בהנחה שעוד יום לא יהרוג אף אחד." שני הצעירים ממנו הסכימו, למרות שאף אחד לא אהב את המחשבה שבנוסף לכול, הם גם ייצטרכו להלחם נגד השעון. "העולם הדיגיטלי, אני חוזר, תחנת העולם הדיגיטלי, תחנה ראשונה בעוד כחמש דקות." הטריילמון הודיע לנוסעיו. כולם קמו ולקחו את הציוד שלהם, למרות שלקח קצת זמן להעיר שוב את טומוקי. "סתם שאלה, איפה בדיוק אנחנו נישן בזמן שאנחנו כאן?" הנערה היחידה בקבוצה שאלה. "טוב... הכי גרוע שיהיה, נישן בחוץ. זה לא יהיה כמו בפעם הקודמת, שלא היה לנו כלום חוץ ממה שמצאנו. הפעם באנו מוכנים." טאקויה אמר, והצביע על תיקו העמוס לעייפה. "קדימה. נימון ובוקומון בטח מחכים לנו כבר." החבורה ירדה מהקרון והביטה סביבה. דיג'ימונים רבים רצו מפה לשם וכמה הביטו בפליאה בחבורה של ילדים בני אנוש, אבל לא יותר מזה. לאחר כעשר דקות של הסתובבות... "באקהמון! תסתכל איך אתה מחזיק את השלט!" הם הסתובבו ולא יכלו להמנע מלחייך. נימון החזיק שלט ברכה צהוב שעליו היה כתוב בגדול "הלוחמים האגדיים" והוא רץ במעגלים, מנסה להתחמק מבוקומון שניסה לפגוע בו עם הספר. "טוב לראות שכמה דברים אף פעם לא משתנים, הא?" כולם היו חייבים להסכים. "אההה, הנה הם!" נימון נעצר פתאום, מה שגרם לבוקומון להתקע בו. הדיג'ימון הצהוב רץ אל הילדים, מנופף בשלט כמו ציפור שמנסה לעוף. "הגעתם, הגעתם!" הוא רץ סביבם במעגלים, עדיין מנופף בשלט. "ברוכים השבים!" בוקומון בירך אותם. "טוב לחזור." איזומי אמרה עם חיוך. "הלוואי רק שתחת נסיבות שמחות יותר." שני הדיג'ימונים מצמצו בפליאה והביטו אחד בשני. "מה קרה?" "טאקויה לא סיפר לכם?" ג'ונפי התפלא. "לא היה לי זמן. רציתי לארוז ולהגיע לכאן כמה שיותר מהר. להסביר להם היה לוקח יותר מדי זמן, וכבר הסכמנו שזה משהו שאין לנו." טאקויה הסביר את עצמו. "נשמע כמו משהו שקוג'י היה אומר." איזומי אמרה כחצי בדיחה, חצי הזכרות עצובה. "מה שמזכיר לי באמת, איפה קוג'י-האן?" (האן זו תוספת שבוקומון מוסיף במקום סאן לדוגמא). מצב הרוח שהתרומם מעט עקב הפגישה ביצע נחיתת חרום כנגד צוק סלעים. "קוג'י הוא בערך הסיבה למה אנחנו כאן." טאקויה אמר בקול שקט. שני הדיג'ימונים מצמצו שוב. "אולי כדאי שתספרו לנו על זה במקום אחר." והחבורה הלכה למצוא מקום ראוי לשיחה, מבלי לשים לב לדמות בצללים שעקבה אחרי כל תנועה שלהם. עוד פרק קצר D:<