הערך "מנדעים"מופיע
באינצקלופדיה העברית, שהיא אגב מקור ידע העולה על ויקיפדיה עשרת מונים. הן מבחינת ההיקף והן מבחינת העומק. בסוף הערך מופיעה רשימה ביבליוגרפית למי שרוצה להרחיב את ידיעותיו בנושא. רוב המקורות המצויינים מצויים בספריית אוניברסיטת תל אביב. אני עיינתי בהם לא פעם, ויש להניח שהם מצויים גם בסיפריות של אוניברסיטות נוספות. גם במקורות האלה יש רשימות ביבליוגרפיות עשירות. כמו כן בערך "יוחנן המטביל" יש הפנייה למקורות נוספים, באנגלית ובשפות אחרות. עיון בערכים "כת מדבר יהודה" "גנוסיס" "דמיורגוס" באותה אינצקלופדיה יפיק קרוב לודאי אינפורמציה נוספת. באתר אינטרנט מומלץ ביותר החושף ספרות גנוסטית עשירה שנתגלתה בנאג' חמאדי ב 1944 אפשר לעיין באונגליונים גנוסטיים שקרוב לודאי חוברו על ידי כיתות וזרמים שהתקיימו באותה עת ונרדפו ע"י הנצרות הרישמית. קריאה בחלק מן האונגליונים האלה מעלה שאלות מסקרנות מאד לגבי מהותה של הנצרות הקדומה ויחסה אל הגנוסיס. אפשר להניח בזהירות כי אחד מן הכתבים האלה, הקרוי "האוונגליון של תומא" הוא למעשה מקור המימרות המפורסם שחוקרי הברית החדשה כה התאמצו לחלץ מן הטכסט הקנוני. לא מוזכרים בו כלל אירועים, מעשים,עשיית ניסים, גניאולוגיה או מעשה הצליבה. כל כולו דיאלוגים בין השליחים לבין ישוע, ובין השליחים לבין עצמם. הדבר מוכיח לדעתי כי מקור המימרות היו ידוע למחברי הברית החדשה: הן הגנוסטים, הן היהודים, הן הפאולינים, והן אלה שבאו מקרב תלמידי יוחנן. מה שקרה במציאות הוא שכל מחבר - או מחברים - הוסיפו לטכסט המקורי עלילה שתאמה את השקפת עולמם הדתית, או שארגו את מקור המימרות אל תוך עלילה ששיקפה את האג'נדה שלהם. כך קיבלנו מגוון עצום של אבנגליונים שיש להם גרעין משותף מצד אחד, ושונות רבה מצד שני. חיבור האונגליונים הוא ללא ספק אחד מן הנושאים המרתקים ביותר במחקר הדתות, ומן הראוי היה לפתוח דיון בפורום על הנושא הזה.