המשבר הגדול

המשבר הגדול

אני נשואה 7 שנים, שתמיד היו בהן ריבים קטנים ופיוסים. בשנה האחרונה לאחר שפוטרתי מעבודתי ומיד אחר כך נכנסתי להריון, המצב הכלכלי נעשה מאוד גרוע עד למצב שנאלצנו לעבור לקיבוץ ולמכור את הבית. בינתיים ילדתי וכרגע הילד בן 4.5 חודשים ויש לנו עוד ילד בן 4.5 שנים. בגלל המצב הקשה, המצב ביני לבין בעלי נעשה בלתי נסבל. קודם כל תמיד יש מתח באויר, ובמקום לדבר תמיד הוא עונה לי באגרסיביות. לפעמים אפילו בנוכחות הילד הגדול, הוא אומר דברים מאוד קשים. בגלל שזה מאוד בלתי נסבל, אמרתי לא שאף אחד לא מחזיק אותו בכח ואם הוא רוצה הדלת פתוחה. הוא כמובן הודיע שאם הוא הולך זה עם הילדים, ואם לא אז אני ימשיך לסבול בדיוק כמוהו. לא צייתי שבעלי יצא מבית שהיו בו גירושים מאוד קשים כשהיה בן 13.5, ואביו התחתן פעם שניה, ועד היום 18 שנה אחרי, השנאה בין הוריו בלתי נסבלת. אביו לא מוכן לשהות באותו מקום ביחד עם גרושתו גם אם יש שם 800 איש. אמרתי לבעלי שאת הסבל הכי גדול הוא מעביר לילדים שלו, ואני בטוחה שהוא לא רוצה שיקרא להם מה שקרא לו. אני מאוד אוהבת אותו למרות הכל ולא יודעת מה לעשות. מה לדעתכם עלי לעשות כדי שהכל יסתיים בטוב ולא ברע, פשוט הגיעו מים עד נפש.
 

פאולה1

New member
קצת עזרה לאריאל

על פניו וסתם לפי מה שסיפרת נראה ששנייכם טעונים וכועסים על העולם אני חושבת שרצוי שתצאי (לחפש - בכל אופן) לעבוד מה שיכול מאוד לתרום למצב הכלכלי ולמנוע מבעלך תחושה שאינך עושה דבר כדי להציל את המצב, אני גם עברתי תקופות מתח בחיי הנישואין וזה אכן בלתי נסבל אני רוצה ככה להוסיף שמתוך נסיוני (7 שנות נישואין) השתדלתי לבלוע הרבה רוק ולספור עד 100 כדי לא לחמם את האוירה וליפות איפה שאפשר כלומר: בערבים כשהילדים ישנים קצת לדבר, לשתות תה ביחד, לבשל משהו טעים שהוא אוהב, תשומת לב זה מרכיב חשוב במשחק והכי הכי המון לדבר על מצב להשמיע דעה, אנחנו השתדלנו מאוד לא ליד הילדים כי עצם המתח עושה לא טוב לילדים, במיוחד לגדול. אם אינך מעונינת בגירושין פשוט על תציעי על תנפנפי בפתרון.
 

omizu

New member
שאלה לפאולה1

ומה השתנה אחרי 7 שנים? אני כבר בשלב הרמת ידיים
 

פאולה1

New member
שלום ל omizu

האמת שעלי לציין שכאשר המתח הגדול והמערכת המכוערת היתה בשיאה אני גיליתי שבעלי היה באיזה שהוא קשר טלפוני עם בחורה במינון מאוד מוגזם "לטעמי" וכמובן שמאחורי גבי, דבר אשר מנע ממנו "להיות" כל כולו בבית ואז כשגיליתי אז סביב העניין היו דרמות וכאשר הוא הבטיח שהוא מסיים עם זה והוא חוזר הביתה אז עשינו אותם מאמצים לחזור ולשמר את המערכת וכמובן שמקרה שלי זה פגע לטווח ארוך ועד היום מפני שאיזו אישה יכולה לסלוח ולחזור להאמין....
 
ל-omizu

זה הדבר האחרון שאני יחשוד בו, כי בעלי מגיע הביתה ישר בסיום העבודה ומאוד מוקדם, כך שהרבה זמן לא נשאר לו.
 

omizu

New member
לאריאל

שלום לך, אני רואה בסיפורך דברים שגם אני מכירה לצערי לא התעוררנו מספיק מהר לטפל במצב וכרגע המצב מעורפל וגם אם אין כאן עדיין גלגלים שלישיים במצב הנוכחי זה רק עניין של זמן כי בסה"כ כמה אפשר להיות בודדים?!
 
לפאולה1 ואיש המערות

כל מה שציינתם יפה ונכון, כשיש עם מי לדבר בבית. בכל פעם שאני מעלה את המילה שצריך לדבר על זה, הוא ישר תוקף שאין לו על מה לדבר איתי. מלבד זאת בשעות הערב הוא מאוד אוהב להקדיש לעצמו מול הטלויזיה, ואם אני רק יתחיל לדבר איתו אז הוא ישר ישתיק אותי כדי שאני לא יפריע לו. נראה לי שהזוגיות זה הדבר שהכי פחות מטריד אותו, והוא לא מוכן לעשות משהו בנדון, כדי שגם אני יסבול. וכמו כן כפי שציינתי בהודעה הקודמת, עברנו לקיבוץ כדי להתקבל לחברות, ובעוד מספר שבועות אני מתחילה לעבוד לאחר שהבן הקטן שלי יכנס לבית התינוקות. מה שלא מובן לי, שדווקא עכשיו שהדברים מבחינה כלכלית מתחילים להתבהר, הקשר שלנו נעשה יותר רחוק. אני ישמח לדעת למי ניתן לפנות באזור הצפון (קרית שמונה) אם אתם יודעים על מישהו. תודה על עזרתכם.
 
כשיש עם מי לדבר

לפעמים שינוי גישה מצד אחד, גורר שינוי גישה מצד האחר. אזכיר לך משהו מתגובתי: "מה שחשוב הוא שאת תילמדי כיצד לזהות את האמירות ואת המצבים שגורמים לך להיגרר לריב, ואחר כך גם ללמוד איך להגיב בצורה אחרת שתימנע המשך ריב ותעלה את הדיון לפסים עניניים, לא בנוכחות הילדים. זה הדבר היחידי שעדיין יכול להיות בשליטתך." אולי אם תצליחי בכך יהיה לך עם מי לדבר. ואם לא - אז כנראה שתצטרכי להסיק מסקנות.
 
לאריאל ../images/Emo140.gif

מעבירה לך במסר את מספר הטלפון של האגודה לשלום המשפחה, שם תוכלי לברר על יועץ באזור הצפון, אך יועצים אלה הם בתשלום וקראתי שהמצב הכלכלי שלך לא מאפשר. אולי כדאי לך לפנות לנעמ"ת או ויצ"ו בקרית שמונה והם ימליצו לך על יועץ בתשלום סמלי בלבד. קחי נשימה ארוכה, אם אתם אוהבים והמצב הכלכלי בקרוב יסתדר לכם כפי שכתבת את תיראי שהוא ירגע ובעצמו ינסה לחזור לזוגיות.
 
הוא אמר, את אמרת

אף אחד מכם לא התכוון ברצינות כנראה. את אמרת את שאמרת בלהט ויכוח אבל כמו שציינת, את בעצם אוהבת אותו ורוצה לראות פתרון חיובי למתיחות. גם תגובתו נאמרה בלהט הויכוח. הרי ברור שאף אחד לא יאשר לו ללכת עם ילד בן 4.5 שנים ותינוק בן 4.5 חדשים, שעל פי חוק הם צמודים לאימם כל עוד היא מסוגלת וכשירה לגדלם. אני משוכנע שאם היה עומד בפני צורך לגדל שני ילדים כאלו קטנים לבדו היה נבהל. לכן ברור שאמירתו זו נועדה רק לנגח אותך בויכוח ואיננה רצינית. מה שבולט מתיאורך הקצר הוא שבמקום לדבר על בעיות ועל פתרונן, אתם נגררים למאבקי כח שהופכים למלחמות, הכל כדי לנצח, יהיה המחיר אשר יהיה. אצלו זה דפוס שהכיר מהבית ואצלך לא ברור אם יש רקע דומה, אבל ברור שאין לך כלים להתמודד עם גישה שכזו. בעיקרון הייתי מציע לך להתייעץ עם איש מקצוע, בהתחלה לבדך, כי נראה לי שבעלך יראה בהצעה לפנות לייעוץ נסיון להכניעו. אולי אני טועה וכדאי לך להציע לו שהטיפול יהיה זוגי, אבל אם יתנגד, לכי לבדך. מה שחשוב הוא שאת תילמדי כיצד לזהות את האמירות ואת המצבים שגורמים לך להיגרר לריב, ואחר כך גם ללמוד איך להגיב בצורה אחרת שתימנע המשך ריב ותעלה את הדיון לפסים עניניים, לא בנוכחות הילדים. זה הדבר היחידי שעדיין יכול להיות בשליטתך. אם לא יצליח לך, אז לטובת הילדים ולטובתך, אל תמשיכי לחשוף אותם ואותך לריבים כמו שאת מתארת ויתכן שעדיף פירוד. עדיף שאם לא תהיה ברירה אלא להיפרד, תעשו זאת כשאת עדיין מרגישה רגשות חיוביים אליו ולא שינאה. מכל מקום, נסי קודם פניה לייעוץ (אני ער לכך שעם ילד קטן זה קשה מאד כי בעלך עלול להקשות עלייך, אבל שווה שתתאמצי). בהצלחה.
 
למעלה