גילגולה של דחקה../images/Emo140.gif
דרויאנוב, בספר הבדיחה והחידוד, מביא את הבדיחה בהאי לישנה (מס' 101): ההוא שבא לכרך ופגש בן-עירו בשוק. שלום עליכם! עליכם שלום! מה חדשות נעשו בעירנו? אין כל חדש; הכל כשהיה... ברם, לפני ימים מועטים ילל הכלב השחור של דודך כל הלילה. הכלב השחור ילל כל הלילה? למה ילל? משום שנחרך זנבו כשנשרף הבית. אוי! ביתו היפה של דודי נשרף? כיצד נשרף? באו דודים לתפוס את דודך ולא היו זהירים באש. אוי! דודי נתפס? על מה נתפס? על ממון הרבה ששמט נתפס. (לא פרע חובו) אוי! דודי שוב שמט? כל ימיו הוא משמט. הוא הדבר שאמרתי: אין כל חדש; הכל כשהיה... דרויאנוב מוסיף ועורך מחקר אחר תולדותיה של הבדיחה, ומגיע למסקנה שמקורה בהודו, ומשם התגלגלה דרך ערב ותורכיה לגרמניה ולמזרח אירופה, והוא מביא מספר גרסאות שאציג אותן בקצרה: נוסח אשכנז (גרמניה): כלב הציד השחור מת כי אכל את נבלות הסוסים השחורים שמתו מרוב מאמץ כשהביאו מים לכיבוי השריפה שנגרמה מהנרות שהודלקו לזכר האדון שמת משנודע לו שביתו ילדה מחוץ לנישואים. נוסח פולניה (גנגי? לא יפה להתחבא!): הסכין נשברה בשעה שפשטו את עורו של הסוס שמת מרוב עבודה כשהביא מים לכיבוי השריפה שפרצה בשל הנרות שהדליקו בהלוויתה של הגברת שמתה מרוב צער על ילדיה שמתו אף הם. נוסח רוסיה הלבנה: המזמרה קהתה כי השתמשו בה לפשיטת עורו של הסוס השחור שמת כשהביאו את הגברת לקבורה לאחר שהיא מתה מרוב בהלה כשהארמון נשרף. יש גם בשורות טובות לנחמה- ביתו של האדון ילדה בת במז"ט (לאחר שהרתה לקצינים שחנו בחצר). נוסח הודו: הכלב השחור מת לאחר שאכל את נבלות הסוסים לאחר שלא טיפלו בהם כי השומר לא קיבל את שכרו כי האחראי על משק הבית לא נשאר כי לא היה מי שיכין לו אוכל כי כולם מתו חוץ מזה שבא לבשר את הבשורה (מזכיר קצת את איוב?..). נוסח ערבי-תורכי-הודי: איש אחד מספר לבדואי שסועד על שפת הנחל שכלבו מת לאחר שאכל את נבלת הגמל, שמת כי לא היה מי שיטפל בו לאחר שהאשה מתה מרוב צער על מות בנה. הבדואי עוזב הכל ושם אפר על ראשו, והאיש לוקח לו את האוכל. בקיצור- איך אומרים הגששים? העולם מצחיק אז צוחקים!