המצעד - עדכון יומי
אני מקריא לכם פנינים מהעיתונות של היום. תחזרו שוב לתחתית העמוד, קיראו מה שכתבתי, ושלא תגידו שאני לא אמרתי את זה הרבה קודם... (-: ידיעות אחרונות "האם מאחורי המהומות עומד רק הכאב החרדי העמקו על קיום המצעד? לא בדיוק. הציבור החרדי זקוק מעת לעת למלחמת קודש. מסתבר שהחוויה הדתית הקלאסית והשגרתית לא תמיד מספיקה ולעיתים צריך לחפש ריגוש נוסף..." ומצד שני "... למצעד הגאווה מגיעים בדרך כלל רק חברים נלהבים של הקהילה, אבל השנה בגלל הסערה הפוליטית וההתפרעויות החליטו סטרייטים רבים להביע הזדהות ולהגיע למצעד בבירה" ושוב, למי שתוהה למה אני לא נרגע וחוזר שוב ושוב לעסוק בנושא המאוס הזה. אז ככה: א) בתור נהנתן אדיש ואסקפיסט אני שמח שמשהו מצליח להסעיר אותי ב) אני חושב שיש פה דוגמא נהדרת לדיון שהיה פה לא מזמן ג) כבר הרבה זמן לא הייתי עם אישה. "אנחנו לקראת רעידת אדמה" אומר אלי ישי "כל גדולי ישראל שאני משוחח איתם - נודדת שנתם בלילה מרוב דאגה, מה טומן לנו מצעד מזעזע שכזה" טוב, אני בטוח שהוא לא התכוון לר' שמואל אוייערבך. זה האחרון עסוק בעיקר בלדאוג לבעיות יום יום חמורות המעיקות על הציבור החרדי, נגיד: אבא חוזר בשאלה שרוצה לנסוע עם הבן שלו לפארק הירקון, או משהו כזה... אבל ני בטוח שיש גדולי ישראל ששנתם נודדת מרוב דאגה. ממה? שאולי שניים וחצי טראנסג'נדרים יצעדו עם דגל צבעוני בין מוזיאון ישראל לכנסת כדי שבעוד שלושים שנה יאשרו להם לקבל פנסיה משותפת... וזה בעצם כל הסיפור של החרדיות. בניגוד ליהדות, שהוא מושג הסטורי, נעלה, תיאולוגי, נפשי, רוחני, מזכך, מרומם - הרי שהחרדיות היא בעיקר אוסף פחדים ודיעות קדומות קהילתי. סדר העדיפויות של החרדיות מנותק לגמרי מעשרת הדברות, או משלוש- עשרה עיקרים, הגישה החרדית היא גדר יוטה מכוערת שבסך הכל מנסה למנוע מהמכונסים בה להציץ החוצה. וככל שהרעש החיצוני מתגבר, כן הולכת הגדר ונעשית גבוהה, אטומה ומכוערת יותר, וכלל שההגנה על הגדר נהיית מסובכת - כן היא נהפכת למטרה ולעיקר, וכשהגדר נהפת לעיקר, שוכחים המכונסים בה על מה היא מגנה בעצם, ומשקיעים את רוב כוחם במאבק סביב הגדר הזו, שהיא סתם חתיכת בד ריקה מתוכן, וכלל שמחמיר המאבק סביב הגדר מתרחקים הנאבקים מהמרכז. התוצאה הסופית היא, ואני בכלל לא צוחק, שרוב הנאבקים נמצאים בעצ םקרוס מאד לגדר, והגבול המפריד בינם לבין הדבר שאותו ביקשו להרחיק מהם נהיה קטן, וכדרכן של גדרות , וכדרכו של משהו ששני צדדים אוחזים בו, פה ושם היא נקרעת, ופתאום איש ואויבו במתרס אחד. אין דבר מטופש יותר מלהאדיר את האויב שלך ככה שהוא יצמח הרבה מעבר לגודל הטבעי שלו. זה כל כך טיפוסי וכל כך חרדי, כל יוצא בשאלה הופך לשטן, כל נערה משרכת דרכיה לאויב הציבור, כל מופע מוסיקלי הופך לבית זונות, כל חידוש טכנולוגי נהיה "עקירת כל היסוד", ולאט לאט שכחנו שמדובר בסך הכל בטלפון סלולארי וככל שגדל המאבק יש לו - כצפוי הרבה יותר משתמשים. ובעברית, וכמו שמצוטט בעיתון "הילדים הקטנים והנערים הצעירים תוהים מה זה מצעד הגאווה ומה בדיוק, אבל בדיוק, עושים האנשים הטמאים והחוטאים האלו". כמה מטומטם צריך להיות כדי לתת כזה גב לאנשים שביום רגיל קופצים מעל עצמם כדי לזכות במינימום הכרה. ואם זה לא היה נוגע לנו, לי, לעבר שלי, לעתיד, הייתי נרגע (או לחילופין, עם בחורה עדינה ורכה היתה נכנסת אלי למיטה החדשה ומלטפת לי את הראש עד שארדם) אבל הגישה המקובעת והלא חכמה הזו היא זו שהרסה לי את החיים, היא זו שגררה אותי להאבק על הגדר שלי, והשכיחה גם ממני את המרכז. ואחרי הכל? במרכז יש הרבה פחות הבדל בינינו, ובמרכז החיים שקטים וקלים יותר. אז אני אצעד שם ואפגין את המחאה הקטנה שלי. אגב, רציתי לשאול, גם הומואים צרכים את הספייס שלהם? כלומר, אם אתה מבקש מהם אחרי חודש להחזיק ידיים ולהתלטף הם מרגישים שאתה מתקדם מהר מדי ושאתה חונק אותם? כי אם לא... נו טוב. לא חשוב...
אני מקריא לכם פנינים מהעיתונות של היום. תחזרו שוב לתחתית העמוד, קיראו מה שכתבתי, ושלא תגידו שאני לא אמרתי את זה הרבה קודם... (-: ידיעות אחרונות "האם מאחורי המהומות עומד רק הכאב החרדי העמקו על קיום המצעד? לא בדיוק. הציבור החרדי זקוק מעת לעת למלחמת קודש. מסתבר שהחוויה הדתית הקלאסית והשגרתית לא תמיד מספיקה ולעיתים צריך לחפש ריגוש נוסף..." ומצד שני "... למצעד הגאווה מגיעים בדרך כלל רק חברים נלהבים של הקהילה, אבל השנה בגלל הסערה הפוליטית וההתפרעויות החליטו סטרייטים רבים להביע הזדהות ולהגיע למצעד בבירה" ושוב, למי שתוהה למה אני לא נרגע וחוזר שוב ושוב לעסוק בנושא המאוס הזה. אז ככה: א) בתור נהנתן אדיש ואסקפיסט אני שמח שמשהו מצליח להסעיר אותי ב) אני חושב שיש פה דוגמא נהדרת לדיון שהיה פה לא מזמן ג) כבר הרבה זמן לא הייתי עם אישה. "אנחנו לקראת רעידת אדמה" אומר אלי ישי "כל גדולי ישראל שאני משוחח איתם - נודדת שנתם בלילה מרוב דאגה, מה טומן לנו מצעד מזעזע שכזה" טוב, אני בטוח שהוא לא התכוון לר' שמואל אוייערבך. זה האחרון עסוק בעיקר בלדאוג לבעיות יום יום חמורות המעיקות על הציבור החרדי, נגיד: אבא חוזר בשאלה שרוצה לנסוע עם הבן שלו לפארק הירקון, או משהו כזה... אבל ני בטוח שיש גדולי ישראל ששנתם נודדת מרוב דאגה. ממה? שאולי שניים וחצי טראנסג'נדרים יצעדו עם דגל צבעוני בין מוזיאון ישראל לכנסת כדי שבעוד שלושים שנה יאשרו להם לקבל פנסיה משותפת... וזה בעצם כל הסיפור של החרדיות. בניגוד ליהדות, שהוא מושג הסטורי, נעלה, תיאולוגי, נפשי, רוחני, מזכך, מרומם - הרי שהחרדיות היא בעיקר אוסף פחדים ודיעות קדומות קהילתי. סדר העדיפויות של החרדיות מנותק לגמרי מעשרת הדברות, או משלוש- עשרה עיקרים, הגישה החרדית היא גדר יוטה מכוערת שבסך הכל מנסה למנוע מהמכונסים בה להציץ החוצה. וככל שהרעש החיצוני מתגבר, כן הולכת הגדר ונעשית גבוהה, אטומה ומכוערת יותר, וכלל שההגנה על הגדר נהיית מסובכת - כן היא נהפכת למטרה ולעיקר, וכשהגדר נהפת לעיקר, שוכחים המכונסים בה על מה היא מגנה בעצם, ומשקיעים את רוב כוחם במאבק סביב הגדר הזו, שהיא סתם חתיכת בד ריקה מתוכן, וכלל שמחמיר המאבק סביב הגדר מתרחקים הנאבקים מהמרכז. התוצאה הסופית היא, ואני בכלל לא צוחק, שרוב הנאבקים נמצאים בעצ םקרוס מאד לגדר, והגבול המפריד בינם לבין הדבר שאותו ביקשו להרחיק מהם נהיה קטן, וכדרכן של גדרות , וכדרכו של משהו ששני צדדים אוחזים בו, פה ושם היא נקרעת, ופתאום איש ואויבו במתרס אחד. אין דבר מטופש יותר מלהאדיר את האויב שלך ככה שהוא יצמח הרבה מעבר לגודל הטבעי שלו. זה כל כך טיפוסי וכל כך חרדי, כל יוצא בשאלה הופך לשטן, כל נערה משרכת דרכיה לאויב הציבור, כל מופע מוסיקלי הופך לבית זונות, כל חידוש טכנולוגי נהיה "עקירת כל היסוד", ולאט לאט שכחנו שמדובר בסך הכל בטלפון סלולארי וככל שגדל המאבק יש לו - כצפוי הרבה יותר משתמשים. ובעברית, וכמו שמצוטט בעיתון "הילדים הקטנים והנערים הצעירים תוהים מה זה מצעד הגאווה ומה בדיוק, אבל בדיוק, עושים האנשים הטמאים והחוטאים האלו". כמה מטומטם צריך להיות כדי לתת כזה גב לאנשים שביום רגיל קופצים מעל עצמם כדי לזכות במינימום הכרה. ואם זה לא היה נוגע לנו, לי, לעבר שלי, לעתיד, הייתי נרגע (או לחילופין, עם בחורה עדינה ורכה היתה נכנסת אלי למיטה החדשה ומלטפת לי את הראש עד שארדם) אבל הגישה המקובעת והלא חכמה הזו היא זו שהרסה לי את החיים, היא זו שגררה אותי להאבק על הגדר שלי, והשכיחה גם ממני את המרכז. ואחרי הכל? במרכז יש הרבה פחות הבדל בינינו, ובמרכז החיים שקטים וקלים יותר. אז אני אצעד שם ואפגין את המחאה הקטנה שלי. אגב, רציתי לשאול, גם הומואים צרכים את הספייס שלהם? כלומר, אם אתה מבקש מהם אחרי חודש להחזיק ידיים ולהתלטף הם מרגישים שאתה מתקדם מהר מדי ושאתה חונק אותם? כי אם לא... נו טוב. לא חשוב...
