המציאות נתחמת

polynomial

New member
המציאות נתחמת

המציאות, לדוגמא היקום האמיתי, מכיל אך ורק את מה שאמיתי ותו לא. הקונספט הזה מוכל-אחיד באופן אנליטי, אם היה דבר מה מחוץ למציאות שהיה אמיתי מספיק בכדי להשפיע על המציאות הוא היה בתוך המציאות, הסתירה הזו שוללת כל חשד למציאות חיצונית (עד להקשר תצפיתי או תאורטי). למרות שהתוות האופי הזו למציאות מכילה הגדרה-מעגלית של שייכות, המעגליות חיונית לקונספט ולא ומוציאה מהכלל בסיס תפיסתי (תצפיתי, מדעי). בהחלט ניתן לחדד את ההגדרה של המציאות: המציאות הינה מכלול תפיסתי של 1. כל ההתבוננויות המדעיות שהיו ושיהיו, וגם 2. כל התשתית המבארת האבסטרקטית ו\או הקוגנטיבית של התפיסה (האבסטרקטי הינו הכללה תחבירית של מה שקונקרטי ומסמל רעיונות, קונספטים או מבנים קוגנטיבים שמפוזרים על פני מקרים פיזיים אשר מצייתים להם כמו שתוכן מציית לתחביר). יש לציין שכל הגדרה שווה לתאוריה מיקרוסקופית בפני עצמה של מה שהוגדר על פיה, ע"פ ההגדרה של המציאות כמכילה-עצמאית, ה"מיקרו-תאוריה" הזו מעניקה לעצמה סגירה וסיום מאוד פשוטים, היא לא מבקרת מחוץ לתחום ההגדרה בזמן ההגדרה, ולכן אוסרת באופן אפקטיבי כל תוספת עתידית תאורטית להגדרה.
 

shnoozi

New member
תחמת מרובה לא תחמת

אין שום דבר אנליטי בהגדרת ה"מציאות" כמכילה אך ורק את האמיתי, אלא אם מקבלים את הסיומת שלך על אודות ה"מיני תיאורטיות" של ההגדרה עצמה. שים לב שמס 1. הינו יש יחסי, לא מוחלט בשום אופן, משתנה על ציר הזמן, המרחב, ובין סובייקטים שונים (כנראה). הקורפוס המייצג של הדבר יכול להיות משותף ע"י סובייקטים שונים רק בהיותו מערכת סימבולית ( חלק מ2), וכך גם ה"מיקרו תיאוריה" שלך (ושל אחרים כמובן...) אודות ה"מציאות". אין ב1. שום התבוננות שיכולה לסתור את האופי העצמאי, האי תלותי, האפשרי של ה"מציאות" שנשקפת במונדה אחרת מלבדך (מלבדי) (בהנחה שיש כאלה)...
 

PmodQ

New member
מספר הערות\בקשות\טרוניות ../images/Emo182.gif

מתוך סכנה שאני טועה בגדול (ובכך חושף את בורותי ברבים) לדעתי הכתוב מעלה הוא לא פחות ובוודאי לא יותר מתרגיל בשזירת מילים על פי כללי הסינטקס, ובניגוד מוחלט לכללי ההגיון. אם זו היתה הכוונה אז כל הכבוד, אם לא אנא מכם תבארו את כוונותיכם ואם זאת לא תוכלו לעשות הרשו לי להכתיר את דבריכם כשטויות אמיתיות שלכם תמיד...
 

shnoozi

New member
RE:מספר הערות/בקשות/טרוניות

גם לי נראה שדבריו של פ"נ הם אוסף טאוטולוגיות ריקות מתוכן ומנופחות מחשיבות עצמית, ברוח סגנונו של ויטגנשטיין וחבריו. אני בעיקר התקוממתי על שרבובה של המילה "המציאות" לאוסף ההגדרות הלזה, בעזרת טיעון קצת ממדרשו של פופר, קצת מלייבניץ, וקצת מאחרים. טיעונו של חברינו אומר בפשטות כי המציאות (עם או בלי מרכאות, כבר אין לי כוח לתקתק אותן) אינה אלא סך התפיסות האמפיריות (החושיות), וסך המבנים הלוגיים (המילוליים, המייצגים הסינתקטיים) שמתארים אותן. טאוטולוגיה זו טוענת בסה"כ כי מה שמה שבן אדם לא תופס (PERCIEVE) או לא תופס (GRASP), אינו קיים ב"מציאות". דבר זה נכון משום שזוהי "הגדרתה" של המציאות. כמו כן מצביע פ"נ כי קונספט כזה של המציאות הוא אכן טאוטולוגי מעצמו ומטבעו (שכן זוהי הגדרת המציאות- והיא "מיקרו תיאוריה", כלומר מבנה זמני שהוא הטוב ביותר לנוכח התצפיות האמפיריות המתקשרות אליו). בסופו של דבר השורה התחתונה של התיאוריה של חברינו היא שה"מציאות" היא פרודוקט של המערכת המסמלת אותה (שכן היא הנותנת "משמעות" לתכניה). ועל כן, אם משהו אינו נמדד הרי אינו במציאות. ברור שאם מחר הוא ימדד הוא כן יהפוך להיות חלק מהמציאות, והנה קצהו של הפרדוקס בדבריו של פ"נ. אני בעיקר ניסיתי להדגים את המרווח בין ה"מציאות" לבין המציאות... :error: system overload:
 
אני חושב שהפרדוקס יותר ברור מזה

נגדיר עץ ביער מרוחק שנפל ואף אחד לא שמע אותו. אך בנפילתו העץ השפיע על לחץ האוויר מה שהשפיע על המון גורמים מה שהשפיע לבסוף על מזג האוויר בלונדון למשל (כאוס וכאלה). האם העץ הזה בעצם חלק מהמציאות? הרי כל מסה בתוקף כוח המשיכה משפיעה על כל מסה אחרת (אפילו אם בצורה אפסית) הרי עדיין יש לה השפעה כלשהי. בדיוק בגלל זה בלתי אפשרי לתחום חלק מהעולם לתוך המציאות. וגם אם ננסה לתחום את כל העולם נוכל לשער על יסודות חוץ-מציאותיים (חסרי מסה למשל) בעלי השפעה כלשהי על המסה שאיננו יודעים. (למשל ישנה תיאוריה שכוח המשיכה זולג מתוך כדור הארץ אל מקום אחר ובגלל זה הוא כה חלש יחסית לכוחות אחרים). ומכיוון שבסופו של דבר הכל משפיע על הכל אי אפשר לתחום כלום גם אם תעמיד את התודעה במרכז העולם. (כי בסופו של דבר הכל גם ישפיע על תודעת היחיד)
 

PmodQ

New member
קצת יותר בחריפות הפעם ../images/Emo188.gif

ישנה האפשרות שמתוך ניסיון עקר להיות מנומס לא ניסחתי כראוי את כוונתי. אני טוען בפשטות שמה שנאמר בהודעות לעיל הוא פשוט שטויות, מקבץ סופי למזלי של מונחים מעולם הפילוסופיה האנליטית של תחילת המאה העשרים שלא הובנו כראוי על ידי המשתמשים בהם. ויטגנשטיין לא היה אדיוט, כמו כן ראסל וויטהד הם לא קבעו מסמרות אלה חקרו לעומק כפי שניתן היה, מכולן ויטגנשטיין הוא הפחות מובן. זה בהחלט מסביר מדוע כל כך הרבה אנשים טוענים כל כך הרבה טענות סותרות בשמו, עצתי היא לכותבים קחו מספר קורסים בנושאים: החוג הוינאי, פילוסופיה אנליטית וכו' ורק אז תבינו את גודל המבוכה שבבואנו לדבר על המונחים הנ"ל ולבסוף אציין רק את הרקע המתמטי העצום של האישים הנ"ל ולא רק מפני שאני עצמי בא מרקע מתמטי אלא בכדי להסביר שאותם אנשים התכוונו לדבר אחד ספציפי, ואותן אי בהירויות שאנו נוטים לגלות בכתביהם הם לא יותר מאשר מגבלות הבנתנו, אם זה פילוסופים שאתם מבקשים לצטט בשם תיאוריה זו או אחרת הרשו לי להציע שלא תבחרו באישים כגון אלו, ולא רק בשל הטעויות הרבות שאתם עושים.
 

polynomial

New member
חידוד הנקודה, המציאות כשפה

המציאות הינה צורה מוכלת-אחידה של שפה. הקביעה הזו נכונה לפחות משתי סיבות, קודם כל, למרות שהמציאות חומרתית וקונקרטית, היא מצייתת להגדרה האלגבראית של שפה.כלומר, המציאות מאגדת 1. ייצוג של (דמוי-אובייקט) אינדיבידואלים, (דמוי-מרחב) יחסים ותכונות וכמובן (דמוי-זמן) פונקציות ואופרציות. 2. מערכת של ביטויים או מצבי תפיסה. 3. תחביר המורכב מ- א. חוקי מבנה לוגיים וגאומטריים. ב. מחולל דיקדוקי אינדוקטיבי-דדוקטיבי שבא לידי זיהוי ע"י חוקי שינוי המצב. בנוסף, התפיסה וההכרה הינן שפות, ומכוון שהמציאות היא קוגנטיבית ותפיסתית מטבעה, היא גם כן שפה
 

PmodQ

New member
המ...../images/Emo39.gif

בקשה קטנה אם תוכל בבקשה לבאר את המושגים הבאים: "הגדרה אלגבראית של שפה", "פונקציות", "חוקי מבנה גאומטריים" אני בעיקר אשמח אם תוכל להשכיל אותי כיוון שאני כרגע לוקח קורס שנקרא "ראסל, פרגה, ויטגנשטיין" ונעזר בעיקר בספרות משנית בכדי להבין את החומר... בנוסף המושגים שבחרתי לעיל הם מתחום המתמטיקה, וכך אוכל להשוות אותם לידע המתמטי שלי בתחום... תודה, וסליחה אם דברי קודם לכן היו חריפים מדי פשוט נתקלתי הרבה באנשים שטענו רבות בשם הלוגיציזם ובשם הפילוסופים המיצגים אותו... ולרוב הסתבר לי שהם אינם מבינים כלל על מה מדובר אולי אפילו אם תוכל לכתוב מאמר קצר (בלשון בני אדם) שמבאר את עיקרי הפילוסופיה האנליטית...זה באמת יהיה מצוין
 

shnoozi

New member
תמהני

פ"נ, בID שלך רשום שאתה מתעניין בפיזיקה בת זמננו. אנא הסבר לי כיצד בעיניך הישויות הקוואנטיות שהם אבני הבניין של "המציאות החומרתית קונקרטית" לדבריך מצייתות ל"הגדרה האלגברית" של השפה, אלא אם תוסיף לערכי האמת/שקר הידועים את הערך- "לא ניתן לדעת בשל עיקרון אי הודאות של הייזנברג(שמרמז על אופיים האקראי)" או שמא "לא ניתן לדעת בגלל חוסר כושרם של אמצעי תפיסתנו (ותוך כדי כך מניח, בצורה עזת מצח כפי שעשית בסעיף 1. לכרוך תחת יש אחד דמיוני לחלוטין את "סך ההתבונניות המדעיות בעבר ובעתיד וכו' וכו'" ואת האמונה כי יבוא יום ותבונתנו תוכל להקיף ולסמל היטב במערכת תיאורטית את כל ה"מציאות", כולל את ההתנהגות הקוואנטית.
 

shnoozi

New member
הערה מתודית

"ויטגנשטיין לא היה אדיוט"- איש לא רמז ההפך, קרא היטב. "עצתי היא.. קחו מספר קורסים"- תודה רבה על העצה. עצתי לך בתמורה היא שתיקח פחות קורסים, כיון שברור לחלוטין שהם אינם משפרים את הבנת הנקרא שלך (כשלונם של שיעורי הפילוסופיה) ולא את המתודה המתמטית שלך (שהרי אתה מביע זלזול בטענות שנשמעו אבל אינך טורח לסתור אותן). ==
 

PmodQ

New member
התנצלות מס' 2 ועוד...../images/Emo142.gif

אם התנצלותי הראשונה לא היתה ברורה דייה, הרי שאני מקווה שזו כן. אכן הייתי נמהר מדי (שלא לומר חסר נימוס) יש משהו בטון הבטוח בעצמו שבה נכתב המניפסט המקורי שמעט מכעיס אותי, הרי במדעים יותר ריגרוסים כזה סגנון שכזה לא מקובל כלל. שנית, אם עבור העולם הפיזיקלי עקרון אי הוודאות של היזנברג מספיק בכדי להפריח את הטענה המקורית הרי שניתן להוסיף לו את עקרון אי הכריעות של גדל עבור מערכות מתמטיות, כך שלמעשה נותרנו עם חוסר קונסיסטנטיות גם במערכת הפיזיקלית מן הצד התצפיתי, וגם במערכת המתמטית מן הצד האפריורי. נראה לי שאם אכן הפסקה הקודמת מספקת בכדי להפריח את הטענה המקורית הרי שלא היתה סיבה לנסח אותה בטון שבה נוסחה (דהיינו הוודאות המחולטת).
 

polynomial

New member
תשובות והערות לנאמר

לשאלתו של "פי-מוד-קיו", מבחינה מתמטית שפה פורמלית מורכבת משלושה מרכיבים: סט של אלמנטים שמורכבים כמחרוזות (לדוגמא, סמלים, ממות), סט של חוקי-מבנה השולטים על ההסדר שלהם במרחב וסט של חוקי דיקדוקיים השולטים על הטרנספורמציה שלהם בזמן. שני המרכיבים האחרונים מהווים את התחביר של השפה. מכאן נובע שמערכות פיסיות, קוגנטיביות-תפיסתיות ועיצביות יכולות להיות מתוארות כשפה, והחוקים ששולטים עליהם יכולים להיות מתוארים כתחביר. במישור הסוביקטיבי, הזמן עצמו יכול להיות מאופיין (באופן אבסטרקטי) כדיקדוק משותף של השפה הקוגנטיבית והתפיסתית. מכוון שהזמן מוגדר במונחים של טרנספורמציה בתוך הסדרים מרחביים של אוביקט, הזמן משולב באופן מושגי עם המרחב. לכן, הזמן הוא בעצם חלק ממערכת לשונית מורכבת הנקראת זמן-מרחב. זיקה ספטיוטמפורלית קיימת במספר רב של רמות, אם רמה א' מורכבת מהקשרים פשוטים של האובייקט בזמן ובמרחב, אז רמה ב' מורכבת מהקשרים שנובעים מההקשרים הללו, וכך הלאה. מכוון שלוגיקה מרובדת באותו האופן אפשר להגיד שהזמן מרובד בדרך המתאימה ל"נשוא" הלוגי. בכל מקרה מדובר באמת, מכוון שכל תיאור משמעותי של הזמן מנוסח באופן לוגי. ריבוד ספטיוטמפורלי מאפשר לזמן להתאים לסידרה עולה של הקשרים: לדוגמא, מודעות עצמית, יחסי-אנוש, אבולוציה חברתית, אבולוציה ביולוגית וכ"ו. ההיסטוריה של אנשים, מוסדות, תרבויות וזנים מונחות כמו קוביות סיניות עם החוקים האבסטרקטים של כל היסטוריה בכל שלב דיקדוקי טמפורלי המתאימות לסדר של לוגיקה יחסית. לשאלתו והתבטאויותיו של "שנוצי", במכניקת הקוונטים, עיקרון חפיפת מצבים דינמיים מבטיח שהמצב הדינמי האפשרי של מערכות קוונטיות, כמו גלים באופן כללי, מסוגל לחפוף באופן לינארי, ולכן כל מצב דינמי יכול להיות מוצג ע"י וקטור המשתייך לווקטור מרחבי אבסטרקטי. עיקרון החפיפה נותן כביכול היתר להגדרה של "ערבוב מצבים" המורכבים מהרבה "מצבים טהורים", או סטים ברורים של ערכים של הפרמטרים של המצבים. בסוג חפיפה שכזה, הפרמטרים של המצבים יכולים להכיל בו-זמנית מספר רב של ערכים. עיקרון החפיפה מדגיש מספר בעיות במכניקת הקוונטים, בעיה אחת היא שלמכניקת הקוונטים חסר מודל משכנע שבו ניתן לפרש את הדברים כ"ערבוב מצבים", (גלים בלבד לא מספקים!). בעיה נוספת היא כמובן עיקרון אי-הוודאות, המצבים האחרונים של זוג חלקיקים מתקשרים באופן כללי לא מספקים בכדי לקבוע במלואו את השלב הבא. מה שכמובן מעלה שאלה, כיצד השלב הבא בעצם אמור להיקבע?! ובנוסף, מה המקור הנוסף לתהליך מדידת הפרעת-הקשר של דיטרמינזציה הנחוץ בכדי לקבוע את המאורע הבא שלהם (התמוטטות פונקציית הגל שלהם). התשובה בניגוד למה שרבים חושבים היא לא אקראיות! אקראיות מסתכמת באי-תכלתיות, או לחילופין, אי-דחיסות אינפורמטיבית בהקשר לכל תבנית תכליתית מובזרת או דיקדוק תכליתי. לכן התשובה היא, או חסרת הסבר או לחילופין רמיזה על קיום של "סיבה" החורגת מהקיבולת הטיפוסית של חוקי התכלית המבוזרים. מכוון שהאפשרות הראשונה היא אבסורדית ולא מדעית, הסיבה השניה תובעת שהרשאה מפורשת תעשה לתכליתיות ברמות וסדרים נעלים יותר של התכליתיות. לכן המינוח הנכון הוא הרשאה ולא אקראיות.
 

PmodQ

New member
ובכן...../images/Emo70.gif

א. לגבי "סט של חוקי-מבנה השולטים על ההסדר שלהם במרחב" מילים אינן קיימות במרחב, אלא אם כן נזהה את הזמן כחלק מן המרחב זמן של איינשטיין ואז "סט של חוקי דיקדוקיים השולטים על הטרנספורמציה שלהם בזמן" מתאחד למעשה אם חלקה הראשון של ההגדרה. ב. "מכאן נובע" לא מנביע שום דבר, ההמשך מובן יותר או פחות אינו נובע מהרישא. נכון שהרישא ניתנת לחלוקה מסויימת ויתכן ואף המציאות ניתנת לחלוקה דומה אך אין זה אומר כי השניים שקולים מאחר ואין אנו מזהים אובייקט אך ורק עם החלקים התאורטיים (מאחר ומדובר באובייקט מופשט החלקים הם אכן תאורטיים מאחר ולא ניתן לוודא את אמיתות החלוקה באמצעים אמפירים)אליהם ניתן לחלקו. ג. "עקרון החפיפה" שלא לצערי לא מצאתי עדות כתובה לאותו עקרון, בכל מקרה חלקיק אינו מתקיים בשני מצבים שונים באותה נקודה בזמן, הוא בהכרח מתנהג כחלקיק או כגל, אך לא שניהם עקרון אי הוודאות של הייזנברג אכן (למרות מה שנכתב) לעד מונע מאתנו בחינה מדוייקת של המישור הפיזיקלי, מאחר והצפייה עצמה משנה את התנאים הקודמים לה, לזאת לא ענית. ד. לא התייחסת כלל למשפטי גדל, דומני כי הללו בוודאי יש בהם בכדי לסתור את הגדרת המציאות כפי שהוגדרה בקטע הראשון פרי מקלדתך. לסיכום: לאורך כל הקטע הנ"ל וכמו כן קטעים קודמים ישנם רמזים לרוח שטות כגון "קוביות סיניות" (על קיומם ותפקידים ביקום בוודאי תשמח להסביר) ו"חוקי התכלית המבוזרים" שאולי מתקיימים בעולמך הפרטי אך זה אינו זהה תחת שום סט של חוקים לעולמנו שלנו. דומני כי הקטעים הללו הם לא יותר מתרגיל בכתיבה בסגנון זרם התודעה, וכי כוונת המחבר היא הנה פחות ממכובדת ואולי אף מטרת תרגילים אילו הם פשוט לבלבל את הקוראים ולהוכיח להם שאכן ניתן לדון\להתווכח על תאוריה דמיונית חסרת כל אחידות לוגית. כמו כן יותר ממושג אחד אינם מופיעים בהקשר לוגי כלשהו, אם חלופת המסרים הזו תמשך אני מאמין שאת התאוריה שלי נוכל לאשש בקלות הולכת וגדלה.
 

polynomial

New member
טאוטולוגיה

אנצל את ההזדמנות בכדי לזקק את הרעיון לגבי גדל, במיוחד בהקשר לכביכול אי-היכולת של מערכות טאוטולוגיות לייצר תוצאות "מענינות". תחילה ניקח את המילה טאוטולוגיה, משמעותה בשפת המקום מערבת הישנות מיותרת או כפל לשון. אבל בלוגיקה משמעותה יותר מדויקת ויותר שפירה, היא מתארת התבטאות אנליטית או אמת אך-ורק על סמך הצורה הלוגית שלה. מה שמגיע לגבול בלוגיקה דו-ערכית פריפוזיציונאלית, לדוגמא: A v ~A חוק אמצע נמנע ~(A & ~A) חוק אי-הסתירה בתיווי הנ"ל, המשתנים משפטיים (סנטינלים). "A" משמעותו היא כל פורמולה שלמה או "נשוא". טאוטולוגיות כאלו הינן מופנות-עצמית, "אי" יכול לסמן את כל הטאוטולוגיה שבו היא מופיעה, לדוגמא: A v ~A --> (A v ~A) v ~(A v ~A). מכוון שלוגיקה מפותחת באופן מוחלט ע"י תחליף דדוקטיבי מטאוטולוגיות קודמות, כפי שגאומטריה מאקסיומותיה, הטאוטולוגיות הללו יוצרת מה שנקרא "מערכת אמת טאוטולוגיות באופן רפלקסיבי", הן חסינות מסתירות חיצוניות מכוון שבכדי להיות מובן, כל סתירה חייבת להיות מבוטאת באופן לוגי פרופוזיציונלי ולכן להיכנע לחוקיות הטאוטולוגית המשתמעת בכדי לסתור. ניתן לקחת תשקופת חיצונית ללוגיקה דו ערכית פריפוזיציונאלית ע"י הארכת הסט של משתני האמת על שעליהם היא מסתמכת. הפרספקטיבה הזו היא זו של לוגיקה רב-ערכית. למרות זאת, אם נרצה לאפשר יחוס להתבטאויות או כחיובי או כשלילי אבל לא שניהם בו-זמנית, לא נוכל להשתמש בפרספקטיבה הזו ספציפית, גם אם נשתמש בפרספקטיבת הלוגיקה הרב-ערכית של תכלית תאורטית (מה שלפעמים נדרש), נצטרך ל"תרגם" את התוצאות שלנו ללוגיקה דו-ערכית בכדי לגרום להן להיות מובנות ביודעין. אז יש לנו שלוש הגדרות ל"טאוטולוגיה": 1. טאוטולוגיה מופנת-עצמית משפטית של לוגיקה דו-ערכית. 2. התבטאויות פחות אנליטיות באופן כללי כמו, "ורדים הם פרחים". 3. כל התבטאות חוזרת או עודפת. הפנייה העצמית של טאוטולוגיה משפטית מיוחסת לעובדה שהטאוטולוגיות האלו יכולות לבוא לידי ביטוי אך ורק כדברים מהסוג שאליהם הם מופנים, לדוגמא, נוסחא לוגית. אבל זה לעיתים נדירות המקרה. לדוגמא, מדי פעם אנחנו מתבטאים באופן כללי בקשר להקשרים אשר מכילים לא את ההתבטאויות עצמן או את מתארן האוביקטיבי. ההתבטאויות הללו כוללות "מטה-שפה" המנוסחת בהקשר אשר מכיל באופן יעיל זה שאליו ההקשר. לדוגמא, הקשר מבחינה סמנטית המכיל "אובייקט שפתי" תאורטי ואת "אובייקט היקום" שלו, או הקשר לעניין הנוגע. דוגמאות של התבטאויות אשר דורשות ניסוח מטא-לינגויסטי הן אלו אשר מיחסות "אמת" או "שקר" לסטים של הבעות ברמת האובייקט אשר מפורשות מבחינה סמנטית. במקרים הללו ואחרים, נשתמש במונח "טאוטולוגיה" כסימוכין לכל הכללה אוניברסלית על-פני הקשר לעניין הנוגע. משהו "חוזר-ונשנה" לגבי כל דבר באותו הקשר, אבל לא בהכרח לעצמו. הערה פרילימינרית, טאוטולוגיה לא-מופנת-עצמית, תמיד מרמזת על הגבלה של הקשר לעניין הנוגע שלה באשר למציאות כולה. אחרת, לא ישאר מקום לנסח אותה היכן שהיא יכולה להימנע מלהתייחס לעצמה. יש רק הקשר אחד ברור אשר לא יכול להיות מוגבל בצורה הזו: המציאות כולה. כמובן, היקום של כל תאוריה מטאפיסית. כמו לוגיה פרופוזיציונאלית, תאוריה מטאפיסית חייבת להיות מנוסחת בהקשר שאליו היא מקושר, לכן ע"פ ההגדרה הנינוחה והברורה הזו של טאוטולוגיה, יהיה מובן שטאוטולוגיה נעשת למופנת-עצמית ע"פ הנחיצות ב"גבול המטאפיזי" של פיתוח תאוריות ע"פ יחס-לוגי (נשוא). שים לב, התחביר הקוגנטיבי של הנפש האנושי, אספקט הזמן-הקבוע של הנפש האנושית מבחינה תפקודית, מתאים כטאוטולוגיה בדיוק באותה דרך מופנת-עצמית כמו מטאפיסיקה. כל אשר היא לוקחת בחשבון, את עצמה וכל דבר אחר, ע"י להיות מיוחסת כחלק פנימי מתוך המעצור הדפיניטיבי שלה. במילים אחרות, היא יכולה להכיל את המבנה והאופרציה שלה רק בתוך המבנה שלה ורק ע"פ האופרצייה שלה, וכל דבר אחר (כל דבר אשר מחוץ או מעבר לכך) רק כפוטנציאליזציה של מוחצנת של עצמה. אם המשפט "עצמה וכל דבר אחר" נראה באופן חשוד קרוב למשפט "המציאות כולה", אז כבר ראיתם מבט חטוף ממה שמחוייב לבוא הלאה. כל טאוטולוגיה נומינלית (או מערכת טאוטולוגית תאורטית) היא אחת משני סוגים. או אנליטי עבור כל תחום ההגדרה והטענה, או שלא. או שהיא מכסה את כל היקום, או שלא. הסוג הראשון הוא טאוטולוגיה הגיונית, ברת-תוקף בהקשר לאפליקציה הנתונה, הסוג השני לא. אם בכל מקרה הסוג השני הוא מעשי או שימושי מבחינה טאוטולוגית אז אפשר לקרוא לו "טאוטולוגיה מלאכותית" או פסדוטאוטולוגיה. טאוטולוגיה מלאכותית הינה הרעל הגרוע ביותר של הסקת מסקנות אינדוקטיביות ואמפיריות, היא מעמידה פנים כפולטת אינפורמציה מסוג מסויים שהיא לא מסוגלת לפלוט, מתיימרת לבטא את הדברים בצורה מושלמת אך בעצם מבטאת אותם חלקית, לא-תמיד, מדי-פעם או אף-פעם. רוב התאריות המשוערות המטאפיסיות כאלו (לדוגמא, תאוריית הפלפל במטאפיסיקה שמקור המושג שלה הוא טאוטולוגיה רק בהקשר לפיסוכולוגיה התנהגותית ולא למציאות באופן כללי). טאוטולוגיה כזו היא בוגדנית בעיקר כשהיא לא מכריעה הקשרים עם הקשרים שלא תוארו, נהפכת ל"משתמעת-עצמית" בצורה לעגנית ללוגיקה אנליטית. לכן, גדל טעה באומרו שהטאוטולוגיה לא מחוללת תוצאות מענינות. אני מבטיח להמשיך בניתוח בקרוב, מפסיק מפאת חוסר הזמן
 

shnoozi

New member
קושי

"במכניקת הקוונטים, עיקרון חפיפת מצבים דינמיים מבטיח שהמצב הדינמי האפשרי של מערכות קוונטיות, כמו גלים באופן כללי, מסוגל לחפוף באופן לינארי, ולכן כל מצב דינמי יכול להיות מוצג ע"י וקטור המשתייך לווקטור מרחבי אבסטרקטי. עיקרון החפיפה נותן כביכול היתר להגדרה של "ערבוב מצבים" המורכבים מהרבה "מצבים טהורים", או סטים ברורים של ערכים של הפרמטרים של המצבים. בסוג חפיפה שכזה, הפרמטרים של המצבים יכולים להכיל בו-זמנית מספר רב של ערכים. עיקרון החפיפה מדגיש מספר בעיות במכניקת הקוונטים, בעיה אחת היא שלמכניקת הקוונטים חסר מודל משכנע שבו ניתן לפרש את הדברים כ"ערבוב מצבים"" ====== לצערי לא הבנתי. אנא הסבר כיצד האמור לעיל מסביר את כשלונה של הלוגיקה המקובלת אשר גורסת (פימוד תקן אותי אם אני טועה) כי פרדיקט והיפוכו המיוחסים לאותו האובייקט הם בגדר שקולה לאי קיומו. פרדיקציה כזאת היא מחוייבת המציאות (הנצפית!!!!) באשר לנתוני מיקום/תנע של קוואנט (או שעליך להניח כי קיימים עדיין תת-חלקיקים שאינם מצייתים לחוקי הפיזיקה הידועים לנו היום, ושאמנם אינם יכולים להיות ידועים על ידי שכלנו התצפיתי, כפי שאכן מתחייב ממכניקת הקוואנטים), כך או כך, הודית למעשה בכשלונו של שכלנו ה"לוגי" ליצור מערכת סימבולית שהיא לוגית (הפעם ללא מרכאות!) שביכולתה ליצר יצוג מוחלט של העולם. בכך נסתר המשפט הראשון בו הפצצת, "המציאות, לדוגמא היקום האמיתי, מכיל אך ורק את מה שאמיתי ותו לא". ===== "התשובה בניגוד למה שרבים חושבים היא לא אקראיות! אקראיות מסתכמת באי-תכלתיות, או לחילופין, אי-דחיסות אינפורמטיבית בהקשר לכל תבנית תכליתית מובזרת או דיקדוק תכליתי. לכן התשובה היא, או חסרת הסבר או לחילופין רמיזה על קיום של "סיבה" החורגת מהקיבולת הטיפוסית של חוקי התכלית המבוזרים" === זוהי טעות בהבנת המושג "אקראי". ניתוח זה של המושג תקף בקושי לניתוח מובנו בתארו התנהגות אנושית, וכזאת בלבד, שהיא (ואפשר להתוכח על כך), האובייקט היחיד בטבע, שאכן ניתן לייחס לו תכליתיות כלשהי. בהקשר לכל אובייקט נתפס אחר, "אקראיות" מעידה בדיוק על הנקודה המרכזית בדבריי, שהיא אי יכולתה של מערכת סימבולית לוגית לתת תאור מלא של הקיים. כדי לעמוד על כוונתי עמוד על משמעותם של המונחים "כאוס", "רעש", "קידוד", ועוד...
 

polynomial

New member
הסבר

דבר ראשון, עיקרון החפיפה, כמו אספקטים שונים של המכניקה הקוואנטית מבוסס על ההשערה של מרקוויאניזם פיסיקלי. מתייחס למצבים מעורבבים בין מקרים סמוכים, תוך כדי התעלמות מהאפשרות של קשר אי-אקראי טמפורלי-נרחב שלא בכולו ניתן לייחוס לחוקים מבוזרים. ע"י השמת מצבים רחוקים מבחינת זמן בקשר תיאורי מורחב בין זה לזה, עיקרון החפיפה ה"מורחב" מאפשר הצטלבות זמנים טאלית כמשוב או היזן חוזר ולכן משחקת תפקיד משמעותי בתהליך ההגדרה העצמית הקוסמית. מבין אותם יחסים גבוהים מורכבים וקוצביים ישנו גם קשר ביטוי-תחבירי, האטרקטורים הטאליים מסוגלים להנחות את האבולוצייה הקוסמית והביולוגית. מכוון שתאוריית הקוונטים לא נראת ככרוכה אחרי מארקוויאניזם באופן סופי, מדוע האפשרות של הקשרים תכליתיים סדרים גבוהים יותר לא הועלתה מעולם? סיבה אחת היא הגאומטרייה של הזמן-מרחב, אשר נראת כתוחמת אובייקטים לעולם חד-מימדי שבו מצבי השינוי שלהם נפרדים ע"י מקטעים לא צפויים אשר מונעים מהם מכדי להתערבב בכל דרך גלובלית אפשר. מהסיבה הזו עיקרון החפיפה בדרך כלל שימושי רק במקרים של מצבי שינוי אינדיבידואלים, לפחות ע"פ אלו שתומכים בפירושים קונסרטיביים של מכניקת הקוואנטים. דואליות "קונספנסיבית", מאגדת רכיבים מסוג טי.די וגם כן סי.אף, היא מורידה את ההגבלה הזו ע"י הנחת מצבי שינוי בקשר תיאורי ישיר. מכוון שהאינטרוולים הארומטריים בין אירועים מחוללים ע"י "מעבדים" תיאוריים נבחרים אין להם יותר כוחות מפרידים. אבל, מכוון ש עולמיות משקפת בדיוק את החוקים המבוזרים במונחים של מצבי השינוי הבאים לידי ביטוי, הם לא מופחתים אל המצב של מוצרים בינאריים מלאכותיים ללא מציאות דינאמית. המאפיינים המבדילים ביניהם מבוטלים ע"י מצבי השינוי הדינמיים של הקונספנסיביות הדואלית המייצגת שלהם ותו-לא. ע"י הארכה זו של קונספט חוקי החפיפה בכדי שיכילו גם יחסי סדרים-גבוהים לא טריוויאלים, חוק החפיפה ה"מורחב" פותח דלת למשמעות, תכנון וכוונה. מכוון שהוא גם כן תומך בהתפלגות של יחסים בין מצבים, אירועים ורובדים תחביריים, הוא הופך את הקוסמוגוניה לאירוע עיקבי ומבוזר מתמשך יותר מאשר רגע משומש ומושלך מההיסטוריה העתיקה של הקוסמוס. אכן, ההצדקה המקובלת להשתתפות הצופה -- שצופה בהווה מסוגל באופן תפיסתי למוטט את פונקציית הגל של מאורעות עתיקים (פליטת פוטון) -- מסוגלת לבוא לידי ביטוי כתוצאה של הקשר והיחסים הלוגיים הללו. דבר שני, אקראיות, חוסר תכלית, מוגדרת תחת סימטרייה. ברצף אקראי של הטלות מטבע הוגנות, מספר הוגן של "ראשים" ו"זנבות" ינטה להופיע לאחר מספר הולם של הטלות (מספר רב של נסיונות). אבל ישנן לפחות שתי בעיות עם ההגדרה האינטואטיבית הזו. 1. סימטרייה הינה מעצור מוגבל, ומה שמציית למעצור הוא לא "אקראי". 2. מספיק זה אף-פעם לא מספיק, חוק המספרים הגדולים מבטיח לנו שאנחנו יכולים להתקרב לסימטרייה, אך למעשה לא להגיע אליה. לכן אין דרך לבדוק מספר מוגבל של הטלות בכדי לקבוע אם יש "אקראיות". גרג צ'ייטן (מחברת אי.בי.אם) העלה הגדרה אלטרנטיבית לאקראיות. מושג שמכיל אינפורמציה הוא "אקראי" אם לא נוכל לתכנת מחשב שייצר את המספר בעזרת תוכנה שכל אורכה (בנוסף משך התיאור הקומפקטי של הארכיטקטורה של המחשב) קצר מהקונסטרקט עצמו, במילים אחרות, "אקראיות" הינה אי-דחיסות אינפורמטיבית. ניקח את המספר הטרנסנדנציאלי פאי (מספר שכזה הוא מספר אי-רציונלי שהוא השורש של שום משווואה אלגבראית). האם ישנו אלגוריתם או "תוכנה" אשר מסוגלת לחשב את פאי אשר לוקחת פחות מקום מאשר פאי עצמו? כן. בעוד שפאי הוא אינסופי, יש לו יותר מאלגוריתם רקרוסיבי אחד מסודר ומאורגן בתוך התיווי המתמטי שלו. (העובדה שמשך הזמן ליישום האלגוריתם הזה אינסופית היא שולית). מכוון הקיום של האלגוריתמים הללו, פאי יכול להיות מחושב ולכן "מנובא" עד לאיזו רמה מבוקשת של דיוק. לספרותיו של פאי עדיין חסרה "תבנית" ניכרת אשר יכולה לבוא ליידי ביטוי ברמה האוביקטיבית. בכל מקרה, אין סיבה לצפות להתפלגות אסימטרית של הספרות.
 

polynomial

New member
קרא שוב את הקטע

בנוגע לפראדוקסליות, הטיעון הראשון שלי אומר, "1. כל העובדות המדעיות שהיו ושיהיו" ,(שים לב, דגש על המינוח "שיהיו") מה שבעצם סותר את הטענה שלך כנגד שאומרת, "ועל כן, אם משהו אינו נמדד הרי אינו במציאות. ברור שאם מחר הוא ימדד הוא כן יהפוך להיות חלק מהמציאות, והנה קצהו של הפרדוקס בדבריו של פ"נ"
 

roni4567

New member
למי אכפת?

אני לא מבין למה אתה כותב את כל זה. זה מעניין אותך? עושה אותך מאושר? אני באמת לא מבין.
 
למעלה