המצור...
צפיתי היום בסרט "המצור" עם דנזל וושינגטון ה"כפרה", וברוס וויליס ה"עיוני", וזוהי הפעם הראשונה שישבתי מול מסך הטלויזיה בסרט שאמור להיות "שוקינג" וחייכתי... חייכתי לא רק כי את הסרט עשו לפני "ספטמבר אילבן" ובעצם כתבו את התסריט לעתיד (מה חדש?! הקולנוע הוא מנהרת הזמן לעתיד, לא?!) כי אם ראיתי את ארץ ישראל הקטנה והפורחת מתמודדת עם מצבי הטרור- עירוב צבא, הפרת זכויות אדם, התמודדות עם מתאבדים, איבוד אנשים ואהובים, פחד, אימה... והרשימה עוד ארוכה... חייכתי, לא משמחה או מהנאה, כי אם מתוך תוכחה, האשמה, ייאוש... מצב אבסורדי לחלוטין!!! אם יוצרי הסרט ניסו להעביר מסר של הרמת גבה, שאלות קיומיות ושאלה עיקרית הצועקת בקול ענות גבורה: "איך אפשר לחיות כך?", אני חושבת שאנחנו - החיים במדינת ישראל יכולים להוות דוגמא למופת לכל הבדיחה המהלכת הזאת בחיים שלנו וגם אם אנחנו אולי חושבים שאנחנו יכולים לענות על השאלות, יסלחו לי כל המתיימרים- לא, אנחנו לא יודעים איך אפשר לחיות כך, פשוט כי כבר מזמן הפסקנו לחיות!
צפיתי היום בסרט "המצור" עם דנזל וושינגטון ה"כפרה", וברוס וויליס ה"עיוני", וזוהי הפעם הראשונה שישבתי מול מסך הטלויזיה בסרט שאמור להיות "שוקינג" וחייכתי... חייכתי לא רק כי את הסרט עשו לפני "ספטמבר אילבן" ובעצם כתבו את התסריט לעתיד (מה חדש?! הקולנוע הוא מנהרת הזמן לעתיד, לא?!) כי אם ראיתי את ארץ ישראל הקטנה והפורחת מתמודדת עם מצבי הטרור- עירוב צבא, הפרת זכויות אדם, התמודדות עם מתאבדים, איבוד אנשים ואהובים, פחד, אימה... והרשימה עוד ארוכה... חייכתי, לא משמחה או מהנאה, כי אם מתוך תוכחה, האשמה, ייאוש... מצב אבסורדי לחלוטין!!! אם יוצרי הסרט ניסו להעביר מסר של הרמת גבה, שאלות קיומיות ושאלה עיקרית הצועקת בקול ענות גבורה: "איך אפשר לחיות כך?", אני חושבת שאנחנו - החיים במדינת ישראל יכולים להוות דוגמא למופת לכל הבדיחה המהלכת הזאת בחיים שלנו וגם אם אנחנו אולי חושבים שאנחנו יכולים לענות על השאלות, יסלחו לי כל המתיימרים- לא, אנחנו לא יודעים איך אפשר לחיות כך, פשוט כי כבר מזמן הפסקנו לחיות!
