ד ו י ד הכי טוב
New member
המסע שלי!!!
זה זמן רב באופן יחסי שלא כתבתי, אודות התפתחות התהליך אותו אני עובר או המסע הזה... בכל אופן, החלטתי פשוט לשבת ולנסות לנתח את מצבי, את כל מה שקרה לנסות לעכל... לנסות לאבחן, להגדיר את זה המאורע, כאן על הדף הלבן, באופן גלוי לעיני כל מתוך סחרור עז הנובע מכאב שעולה ממעמקי הנשמה, בצעקה והיא...גדולה. ובכן אני לא הולך להרחיב כאן אודות עברי בשנית, זוהי לי מערכה קודמת, מערכה משנית, עתה לכשהחלה מערכה שנייה בחיי, נקודת מפנה, שינוי זהותי ותכלית חיי... חצי שנה עברה כבר, אני זוכר את שקרה כאילו אתמול היה, נפצעתי בצבא, חובש ומפקד, ביחידה בחירה, כן...כך זה היה, חודש לפני תום שירות של שלוש שנים מלאים בשחיתות, מלאים בדם, להגן על המדינה, להגן על כל אדם, תוך לילות של לחימה בארץ זרה... ללא הערכה מצד הממשלה! מדינה מוכת הבטלה, מדינה מוכה בנשמה, עם סגולה שאיבד עצמו בגלות הנוראה, ואמנם מתוך המקום הכי שפל ומתחתית השאול נוצר לו איחוד גדול... בדרך לגאולה, והמסע...המסע הזה רצוף מהמורות, תלאות, ירידות ועליות...והמון כאב! בכל אופן נסחפתי מעט, אני חוזר לסיפורי... כחודש לפני השחרור מוצא אנוכי את עצמו בין כותלי מחלקה פסיכיאטרית ג` בבית חולים כלשהו, בארצנו הקטנטונת. עדיין רחוק מאוד מעיכול הסיטואציה אליה נקלעתי, בין חולים רבים, בין זעקות יסורים, מסתובבות להן אחיות, עם מגוון רחב של כדורים צבעוניים, בין חוסר שינה למצב של אפלה, החלתי מרווה את גופי בכדורים שונים...חלקם העלו חיוך וחלקם פשוט גרמו למציאות לחלוף על פני...כמו זומבי מהלך מנסה לתהות על חיי... המקרים שם קשים, וכולם אנשים טובים, מלבד הרופאים האכזריים, בפגישתי עם אחד מחסרי הלב הללו, נאמר לי כי אובחנתי כסובל מ..." הלם קרב " !!! תוצאה של חיסולים בארבע לפנות בוקר בשטח לא ידידותי, תוצאה של הרוגי מלכות, חברים מתוך צוותי...יהי זכרם ברוך! שלושה חודשים שהיתי במחלקת הדמדומים...עד שהצלחתי בכוחותי האחרונים להימלט כל עוד נפשי בי, חזרתי לביתי, בית משפחתי האומנת, שם היה לי חדר קטן ולו ארבעה קירות לבנים כשלג שם ביליתי עוד כשלושה חודשים נוספים בניתוק מוחלט, כשאני מרותק למיטתי עם צינור לאכילה שתקוע בגרוני, מאחר ורמת החרדה הייתה בשיאה עד כי השביתה קלות את יכולתי לבלוע דבר מה, עם מדי היחידה הייתי במיטה בכוננות ללא שינה, עם סיוטים עד צאת הנשמה...מסתבר שלא! איכשהו בין קריזים כתוצאה מגמילה של וואליום לבין התקפי חרדה, סטייל התקף לב...רק שלא מתים, החלטתי לעשות משהו עם החיים הנוכחיים... והחלתי קורא בספר הזוהר בימים ובלילות תוך בדידות איומה רק אני והדממה... קורא שורה מהספר הקדוש, ולאחריה שורה בדויה מזיכרוני באיו"ש... החלתי מדבר אל השמיים אפילו עם הציפורים בתקווה שיאמרו לי עד מתי היסורים. היה לי רומן ותיק עם הספר הנ"ל אותו רכשתי מכספי בגיל 15 אז גם ניסיתי לחפש את מהות קיומי אך ללא הועיל מאחר ונגשתי אליו מתוך סקרנות יתרה אשר בעטה את החתול מתחומה ואמנם, אכן נס קרה לי, ואותיותיו של ספר קדוש זה רפאוני מעט ואט אט, החלתי קם ממיטתי פושט את מדי הצבא, ועושה מקלחת רטובה, לאחר ששה חודשי הזנחה, בעודי נפטר מצינור האכילה, ומודה על כל בליעה של חתיכת קציצה...שהכינה אמי היקרה! וכך יום ועוד יום, סחבתי במלחמה יומיומית על אופטימיות עקשנית שמסרבת להלחם בכוחות הפסימיות הקטלנית...החלתי משתקם לי אט אט בידיעה שזוהי רק התחלה...התחלה של מערכה שנייה בחיי, המשכו של מסע עוד מתקופת נעורי, יושב שעות בלילות ומנסה לסגור קצוות של סיפור חיי בתקווה למצוא איזשהו רכיב המקשר בין רצף האירועים ובתקווה לפתור את חידת היסורים שבחיים, החלתי מעמיק בנבכי הקבלה...ואף חופר תעלה לכיוון נשמתי הכלואה בעולם הגשמי הזה. וככל שהתקדמתי נפתרו להן שאלות אך באו נוספות ויותר מתסכלות אם כי מאתגרות... ובכן לרגל תהליך השיקום שלי קיבלתי מתנה מחבר טוב, גור זאבים מדהים ביופיו...שמהווה כעת יד ימיני במסע אותו אני עובר...חברי הטוב לו בחר אבי המאמץ שם באקראי " לאקי " אותו אני מפרש כ – "לקי " = לישועתך קיויתי השם! וכן נצוץ של אור באפלה הינו גור הזאבים ושנינו חברים...חברים טובים, במקום אלו שהיו לי...וכעת אינם עוד חברים. בעזת האל היושב במרומים תהליך ההשתקמות שלי קיבל לו תאוצה, אם כי הדרך לשלמות עוד ארוכה ארוכה, ספק אם בנמצא, ואכן עברתי לשכור דירה בקרבה מסויימת לבית משפחתי האומנת...דבר אשר הסב לי נחת במידת מה...דירה צנועה וחמודה אותה עיצבתי ברוח נאה, סטייל שאנטי משהו פצצה, לאנוכי היא מהווה פינה שקטה ומדליקה... החלתי גם לחזור ולנגן בגיטרה היפה, אשתי השנייה, אשר לילות שלמים בכיתי דרכה, מחוברת למגבר עם סולו זעקה בתקווה שהיושב במרומים ייתן לי תשובה, תרתי משמע! וכך בלילות של נדודי שינה, בין לימודי קבלה אינטנסיביים, לבין עצבות שמקשה... החלטתי להמשיך לכתוב את ספרי שהחלתי את כתיבתו בעודי בן 12, וכך עשיתי, פשוט הכל זרם אל הדף שחור על גבי לבן, הצטברו להן כ – 225 דפים עד כה! דפים מתעדים את המציאות שלנו, ובכי תמרורים, ובעיקר את אי הודאות בה אני קיים כעת הרי כל חיי השתנו לבלי הכר, זהותי נמחקה לה ולא נותר חבר, החלתי במסע אל הלא נודע מסע אל אמת ניסתרת וקשה להשגה, מתוך חשכה גמורה, החלתי מחפש פיסות מידע אשר באמצעותם אנסה לבאר את עתידי ולראות מהו ייעודי, הסיבה היחידה אשר בגללה אני עוד יושב וכותב פה, כי מאמין אני מתוך עומקה של הנשמה כי לאחר כל תלאות חיי צריכה להימצא סיבה לכל מה שקרה וקורה איתי, והדבר הינו כך... לכל סיבה תוצאה ולה תכלית ולכל אלו יעוד מסויים אשר אותו אני מחפש בנבכי הקבלה, אשר הגעתי אליה ולא בדרך מקרה כי אין דבר שהינו מקרה בבריאה הזו... החלטתי לקום ובמאמץ רב לנסוע לצפת ולבקר בקברי צדיקים, ולהתפלל לכיוון או סימן מסויים אשר יורה לי דרכי, ואכן בדרך נס נפגש איתי שם מקובל באחד מן הקברים, צדיק ניסתר, כי דור ללא נביא זה! אנוכי דוד, ושמו שלמה...ומשם החל להתפתח לו קשר הדוק של שני נשמות שעוזרות אחד לשני ולעוד המון אנשים שיוצאים לאותו מסע אך כל אחד מסיבותיו הוא... אותו מקובל הינו מורה דרך רוחני שלי כיום, ואנו לומדים קבלה יחד כשיש בידינו להתראות, דרך נוספת ומופלא אף היא הייתה כאשר הפגישה אותי בחורה דרך האינטרנט עם מקובל גדול, אף ללא ידיעתה בדבר עיסוקי או חיי אלא רק כתוצאה מכתביי ביומני האישי, פשוט ראתה היא את הצורך להפנות אותי לאותו אדם צדיק, אשר לתדהמתי גיליתי לכשנפגשנו, בכפר בשם אור גנוז...וכשמו כן הוא, כי זה המקובל עבר דרך דומה מאוד לזו אותה אני עובר, ואף התפתח בנינו קשר של הכוונה בתחום לימוד חכמת הקבלה, אשר היא מירב עיסוקי בנקודה זו בחיי. וכך תוך התקרבות לבורא, לימוד קבלה, ניגונים לאור הלבנה, בין ירידות לצורך עליות, ובין גישוש באפלה, מנסה לדלות פיסות תמונה של עתידי הלא נודע, וממשיך אני בדרכי בעוד מנסה לשמור על האמונה ורוח התקווה כי יש תכלית וישנו ייעוד וכי הכל לטובה!!! עד כאן בינתיים. אוהב את כל העם הזה! אהבת חינם!!!
זה זמן רב באופן יחסי שלא כתבתי, אודות התפתחות התהליך אותו אני עובר או המסע הזה... בכל אופן, החלטתי פשוט לשבת ולנסות לנתח את מצבי, את כל מה שקרה לנסות לעכל... לנסות לאבחן, להגדיר את זה המאורע, כאן על הדף הלבן, באופן גלוי לעיני כל מתוך סחרור עז הנובע מכאב שעולה ממעמקי הנשמה, בצעקה והיא...גדולה. ובכן אני לא הולך להרחיב כאן אודות עברי בשנית, זוהי לי מערכה קודמת, מערכה משנית, עתה לכשהחלה מערכה שנייה בחיי, נקודת מפנה, שינוי זהותי ותכלית חיי... חצי שנה עברה כבר, אני זוכר את שקרה כאילו אתמול היה, נפצעתי בצבא, חובש ומפקד, ביחידה בחירה, כן...כך זה היה, חודש לפני תום שירות של שלוש שנים מלאים בשחיתות, מלאים בדם, להגן על המדינה, להגן על כל אדם, תוך לילות של לחימה בארץ זרה... ללא הערכה מצד הממשלה! מדינה מוכת הבטלה, מדינה מוכה בנשמה, עם סגולה שאיבד עצמו בגלות הנוראה, ואמנם מתוך המקום הכי שפל ומתחתית השאול נוצר לו איחוד גדול... בדרך לגאולה, והמסע...המסע הזה רצוף מהמורות, תלאות, ירידות ועליות...והמון כאב! בכל אופן נסחפתי מעט, אני חוזר לסיפורי... כחודש לפני השחרור מוצא אנוכי את עצמו בין כותלי מחלקה פסיכיאטרית ג` בבית חולים כלשהו, בארצנו הקטנטונת. עדיין רחוק מאוד מעיכול הסיטואציה אליה נקלעתי, בין חולים רבים, בין זעקות יסורים, מסתובבות להן אחיות, עם מגוון רחב של כדורים צבעוניים, בין חוסר שינה למצב של אפלה, החלתי מרווה את גופי בכדורים שונים...חלקם העלו חיוך וחלקם פשוט גרמו למציאות לחלוף על פני...כמו זומבי מהלך מנסה לתהות על חיי... המקרים שם קשים, וכולם אנשים טובים, מלבד הרופאים האכזריים, בפגישתי עם אחד מחסרי הלב הללו, נאמר לי כי אובחנתי כסובל מ..." הלם קרב " !!! תוצאה של חיסולים בארבע לפנות בוקר בשטח לא ידידותי, תוצאה של הרוגי מלכות, חברים מתוך צוותי...יהי זכרם ברוך! שלושה חודשים שהיתי במחלקת הדמדומים...עד שהצלחתי בכוחותי האחרונים להימלט כל עוד נפשי בי, חזרתי לביתי, בית משפחתי האומנת, שם היה לי חדר קטן ולו ארבעה קירות לבנים כשלג שם ביליתי עוד כשלושה חודשים נוספים בניתוק מוחלט, כשאני מרותק למיטתי עם צינור לאכילה שתקוע בגרוני, מאחר ורמת החרדה הייתה בשיאה עד כי השביתה קלות את יכולתי לבלוע דבר מה, עם מדי היחידה הייתי במיטה בכוננות ללא שינה, עם סיוטים עד צאת הנשמה...מסתבר שלא! איכשהו בין קריזים כתוצאה מגמילה של וואליום לבין התקפי חרדה, סטייל התקף לב...רק שלא מתים, החלטתי לעשות משהו עם החיים הנוכחיים... והחלתי קורא בספר הזוהר בימים ובלילות תוך בדידות איומה רק אני והדממה... קורא שורה מהספר הקדוש, ולאחריה שורה בדויה מזיכרוני באיו"ש... החלתי מדבר אל השמיים אפילו עם הציפורים בתקווה שיאמרו לי עד מתי היסורים. היה לי רומן ותיק עם הספר הנ"ל אותו רכשתי מכספי בגיל 15 אז גם ניסיתי לחפש את מהות קיומי אך ללא הועיל מאחר ונגשתי אליו מתוך סקרנות יתרה אשר בעטה את החתול מתחומה ואמנם, אכן נס קרה לי, ואותיותיו של ספר קדוש זה רפאוני מעט ואט אט, החלתי קם ממיטתי פושט את מדי הצבא, ועושה מקלחת רטובה, לאחר ששה חודשי הזנחה, בעודי נפטר מצינור האכילה, ומודה על כל בליעה של חתיכת קציצה...שהכינה אמי היקרה! וכך יום ועוד יום, סחבתי במלחמה יומיומית על אופטימיות עקשנית שמסרבת להלחם בכוחות הפסימיות הקטלנית...החלתי משתקם לי אט אט בידיעה שזוהי רק התחלה...התחלה של מערכה שנייה בחיי, המשכו של מסע עוד מתקופת נעורי, יושב שעות בלילות ומנסה לסגור קצוות של סיפור חיי בתקווה למצוא איזשהו רכיב המקשר בין רצף האירועים ובתקווה לפתור את חידת היסורים שבחיים, החלתי מעמיק בנבכי הקבלה...ואף חופר תעלה לכיוון נשמתי הכלואה בעולם הגשמי הזה. וככל שהתקדמתי נפתרו להן שאלות אך באו נוספות ויותר מתסכלות אם כי מאתגרות... ובכן לרגל תהליך השיקום שלי קיבלתי מתנה מחבר טוב, גור זאבים מדהים ביופיו...שמהווה כעת יד ימיני במסע אותו אני עובר...חברי הטוב לו בחר אבי המאמץ שם באקראי " לאקי " אותו אני מפרש כ – "לקי " = לישועתך קיויתי השם! וכן נצוץ של אור באפלה הינו גור הזאבים ושנינו חברים...חברים טובים, במקום אלו שהיו לי...וכעת אינם עוד חברים. בעזת האל היושב במרומים תהליך ההשתקמות שלי קיבל לו תאוצה, אם כי הדרך לשלמות עוד ארוכה ארוכה, ספק אם בנמצא, ואכן עברתי לשכור דירה בקרבה מסויימת לבית משפחתי האומנת...דבר אשר הסב לי נחת במידת מה...דירה צנועה וחמודה אותה עיצבתי ברוח נאה, סטייל שאנטי משהו פצצה, לאנוכי היא מהווה פינה שקטה ומדליקה... החלתי גם לחזור ולנגן בגיטרה היפה, אשתי השנייה, אשר לילות שלמים בכיתי דרכה, מחוברת למגבר עם סולו זעקה בתקווה שהיושב במרומים ייתן לי תשובה, תרתי משמע! וכך בלילות של נדודי שינה, בין לימודי קבלה אינטנסיביים, לבין עצבות שמקשה... החלטתי להמשיך לכתוב את ספרי שהחלתי את כתיבתו בעודי בן 12, וכך עשיתי, פשוט הכל זרם אל הדף שחור על גבי לבן, הצטברו להן כ – 225 דפים עד כה! דפים מתעדים את המציאות שלנו, ובכי תמרורים, ובעיקר את אי הודאות בה אני קיים כעת הרי כל חיי השתנו לבלי הכר, זהותי נמחקה לה ולא נותר חבר, החלתי במסע אל הלא נודע מסע אל אמת ניסתרת וקשה להשגה, מתוך חשכה גמורה, החלתי מחפש פיסות מידע אשר באמצעותם אנסה לבאר את עתידי ולראות מהו ייעודי, הסיבה היחידה אשר בגללה אני עוד יושב וכותב פה, כי מאמין אני מתוך עומקה של הנשמה כי לאחר כל תלאות חיי צריכה להימצא סיבה לכל מה שקרה וקורה איתי, והדבר הינו כך... לכל סיבה תוצאה ולה תכלית ולכל אלו יעוד מסויים אשר אותו אני מחפש בנבכי הקבלה, אשר הגעתי אליה ולא בדרך מקרה כי אין דבר שהינו מקרה בבריאה הזו... החלטתי לקום ובמאמץ רב לנסוע לצפת ולבקר בקברי צדיקים, ולהתפלל לכיוון או סימן מסויים אשר יורה לי דרכי, ואכן בדרך נס נפגש איתי שם מקובל באחד מן הקברים, צדיק ניסתר, כי דור ללא נביא זה! אנוכי דוד, ושמו שלמה...ומשם החל להתפתח לו קשר הדוק של שני נשמות שעוזרות אחד לשני ולעוד המון אנשים שיוצאים לאותו מסע אך כל אחד מסיבותיו הוא... אותו מקובל הינו מורה דרך רוחני שלי כיום, ואנו לומדים קבלה יחד כשיש בידינו להתראות, דרך נוספת ומופלא אף היא הייתה כאשר הפגישה אותי בחורה דרך האינטרנט עם מקובל גדול, אף ללא ידיעתה בדבר עיסוקי או חיי אלא רק כתוצאה מכתביי ביומני האישי, פשוט ראתה היא את הצורך להפנות אותי לאותו אדם צדיק, אשר לתדהמתי גיליתי לכשנפגשנו, בכפר בשם אור גנוז...וכשמו כן הוא, כי זה המקובל עבר דרך דומה מאוד לזו אותה אני עובר, ואף התפתח בנינו קשר של הכוונה בתחום לימוד חכמת הקבלה, אשר היא מירב עיסוקי בנקודה זו בחיי. וכך תוך התקרבות לבורא, לימוד קבלה, ניגונים לאור הלבנה, בין ירידות לצורך עליות, ובין גישוש באפלה, מנסה לדלות פיסות תמונה של עתידי הלא נודע, וממשיך אני בדרכי בעוד מנסה לשמור על האמונה ורוח התקווה כי יש תכלית וישנו ייעוד וכי הכל לטובה!!! עד כאן בינתיים. אוהב את כל העם הזה! אהבת חינם!!!