המסע בעקבות השמדת האגו

[drall]

באמת בוקר טוב

 

[aculight]

פחד מוות והאגו

אורן, האמת שמה שאהבתי במסר שלך זה שאתה מעונין במטרה ממוקדת ולא משהו גדול, רחב ודי מעורפל כמו הארה. מה עוד שמי שמעיד על עצמו כמואר חוטא לדעתי לאגו. כדי לעשות סדר בסיפור שלי, פרקתי אותו לפרקים. מקווה שזה יהיה מובן. רקע: לפי הסיפור על בודהה סאקיאמוני, הוא ניסה במשך 6 שנים להגיע להארה ולבסוף מרוב יאוש כמעט טבע בנהר כשוויתר על הלחימה במים הסוחפים אבל איכשהו הגיע לאדמה וכשהביט מתוך נקודת ההשלמה עם המוות בשמים וראה כוכב, הגיע להארה. המוטיבציה: לא אפרט את הפחדים, החלטות, טראומות, מסננים ושאר עומסי יתר מחשבתי שצברתי מהילדות שלי אבל מדובר במטען שהחלטתי להיפטר ממנו ומאחר ומתחת לשכבות האלה מצוי הפחד מהמוות, החלטתי להתחיל משם. מין הסתם, כשמושכים את השמיכה מתחת לפחד הזה, גם האגו (המיותר?) נופל איתו. הטכניקה: בהשפעת טכניקות טאואיסטיות והרקע למעלה ,ביצעתי מספר פעמים (לא יותר מפעם ביום לאחר השקיעה) מדיטציה בחושך מול נר יחיד כשהתרכזתי ביציבה נכונה ובנשימה. עם השאיפה, ניפחתי את הבטן התחתונה ועם נשיפה וויתרתי על האחיזה בגוף (מבחינת רוח) והסכמתי לכך שזו הנשימה האחרונה. (הרעיון הוא לא לחפש שום תחושה או לרצות במשהו אלא רק להשלים ולהסכים לכך שלא תהיה עוד נשימה) הקפדתי לחייך לפחות פנימית ואפילו דמיינתי בהתחלת המדיטציה את המוות מולי כשאני מוכן לעזוב את הגוף. תוצאה: בהתחלה זה הסתכם בדרגת הרפייה גבוהה יותר מכל שהכרתי. במדיטציה השלישית או הרביעית באותו סגנון, קרה משהו הרבה יותר משמעותי. בין השאר הרגשתי מעין התפשטות של תחושות או שהעור בגוף הפך לרגיש, הגוף התרכך והדימוי הכי קרוב לכך הוא תינוק. תחושת הזרימה בגוף והחיבור בין הראש לגוף ולנפש היה חזק מתמיד. אין לי הסבר מדוייק ואנליטי אבל בתור מגיסט לשעבר, זה מזכיר לי קצת ניווט ארוך כולל שבו המאג היה עלי וכשהורדתי אותו ממש עפתי. התחושה המשיכה במשך יומיים ולאחר מכן, הכל חזר על מקומו אלא שהפגיעות והכעס הפכו לקצרי מועד אם בכלל. לפני כן, כעסים היו נשארים במוחי ובגופי במשך ימים אם לא יותר. השינויים הם משמעותיים כלפי פנים ואפילו אימי התפלאה איך אני נוהג בקור רוח ולא מתעצבן על נהג שחתך אותי. היו ימים שהייתי מצפצף, עוקף וחותך חזרה. היום זה נראה כאילו שראיתי את זה בסרט ומישהו אחר שיחק בו... בהצלחה.

 

[wannalive]

וואו

חבל"ז !!!! תודה על ההודעה... למעשה אני אנסה בקרוב את השיטה שלך, אם כי היא נשמעת לי די אישית (לא תעבוד על כל אחד...) בכל אופן היא מאוד הרשימה אותי (מעוררת השראה) אכן הפחד מהמוות הוא די בסיסי אצל כולנו ויתכן ששיחרורו ישפיע בצורה רחבה ומשמעותית כמו שקרה אצלך. נ.ב: כמה זמן החזקת את נשמתך, מתי המשכת לנשום ואיך החלטת מתי לעשות זאת ?

 

[aculight]

החזקת נשימה

תודה. אתה צודק, השיטה שבחרתי בטח לא מקורית וכנראה אישית כך שאני רק יכול לפרט מה עשיתי. יש אנשים שאולי יסחפו לרצות במוות וזה באמת לא העניין. אחת ההנחייות למדיטציה בכלל היא לשמור על נשימה איטית, הרמונית, חלקה, שקטה וקבועה. אני ממלא עד 70-80% מקיבולת הריאות כדי לא לגרום למאמץ כלשהו והרעיון הוא לשמור על קביעות, כמו שחייה למשל. החזקתי את הנשימה עד לפני שהיה צורך במאמץ כלשהו. במובן מסויים, הזמן מאט מאוד בסיום הנשיפה ואז גם מעמיק השחרור ודרגת הרפיון. דרך אגב, חיוך קל וסלחני של קבלת האפשרות עוזר לגוף וגם למחשבה עפ"י הספרות הטאואיסטית וגם מנסיוני. האמת שהחוויה שעברתי הפתיעה אותי ואין לי מושג איזה עוד חוויות מצפות אם ממשיכים במדיטציה הזאת אבל הענין הוא שכנוע עמוק בלי לצפות לתמורה. פשוט נכונות לנשוף בפעם האחרונה אם היא כזו.

 

[Rinor]

תודה רבה

תודה רבה לך על החוויה בהחלט אני מסכים עם עניין ההשלמה, כל כך נכון שכאשר אנו שמלימים עם משהו מסויים, מתחילה דרך חדשה. אז כיום אתה שלו ורגוע והמדיטציות הן חלק מחייך, בתקווה שתשלים עם הכל ותהייה אתה, אני מודה לך על הסיפור ומאחל לך הצלחה אהבה ואור זילברמן ניר...

 

[capital]

אגו = תשובך לשאלה מי אתה

אין אגו, זה מצב שבו אין לך תשובה לשאלה.

 

[wannalive]

סיכום (ביניים)

אם כך, לאחר שהובנה המטרה שלי, ולאחר שדראל אישר שיש לי "קייס" אני שמח להודות לכולכם על התמיכה והעצות המועטות אך האיכותיות שקיבלתי. כמובן שאשמח לשמוע עוד על חוויותיכם, סיפורי "הארה" שקרו לכם, וכן שלל סיפורים מעניינים על איך גיליתם את כוחו של האגו שלכם. בתודה והערכה רבה לכולכם, אורן אברהם.