זה מה שחשבתי
וזה מעניין , כי היום מאוד לא מקובל להתייחס לכוחות הנפש בתור משהו שצריך לחסל. אבל יש לך קייס ויש לך על מה לסמוך ואני מתאר לעצמי שאם זה מה שאתה רוצה , יש לך את כל הסיבות הטובות שבעולם ללכת על זה. אני לא מסתיר את העובדה , שאני לא מסכים עם הקונספציה , אבל אני אספר לך סיפור שאולי יסייע לך ואולי למישהו אחר. לפני הרבה שנים (בדיוק שבע) המאסטר הזמין אותי לשבוע של מדיטציה והתבוננות באיזה מקום מבודד , ירוק ופאסטוראלי (לפחות ע"פ הפרסומות). אני לא הולך לדברים כאלו בעיקרון. האוכל מזעזע , אין קולנוע והאנשים מגעילים. אבל הבנאדם ממש נידנד לי . כל פעם שראיתי אותו הוא היה אומר "תבוא , נו , תבוא" והוא גם צלצל אלי פעמיים כדי להמשיך ולנדנד. בסוף שפכתי לפניו את ליבי. אמרתי לו שאני שונא את כל הטפילים שמזדנבים לו , ושאני אוהב לאכול המבורגרים ושקניתי וידיאו חדש ובקושי הספקתי להשתמש בו. אז הוא אמר לי שהאוכל יהיה אחלה , והסדנא מאוד מאוד מעניינת ויהיו שם ימבה כוסיות , כולל כמה מחו"ל והוא יעשה מאמץ לארגן לי משהו , אם אני אהיה ילד טוב ואפסיק לשנוא אנשים. גרתי אז בכרמיאל , כך שכל הפסטורליה הייתה חצי שעה מהבית ואמרתי לעצמי שמקסימום אני אברח מהמדיטציה באיזה לילה אפל ואראה איזה סרט של ואן דאם, סתם כדי לאזן את האנרגיות. הקיצר , ארזתי תיק למילואים , כלומר לקחתי פאקט מלבורו , את שלושת החלקים של "שר הטבעות" ובמקום פלייבוי (שעדיין לא הגיע לכרמיאל באותה תקופה) לקחתי את הפיראט של הרולד רובינס. הגעתי לשם , כמעט בלי להתבלבל ונוכחתי לדעת ש... א. כל האיחסים הגיעו ב. האוכל הזכיר את הדיאטה של קייט מוס. ג. הבחורות שהיו כנראה ברחו מהמכון הזאולוגי. אחרי שאכלנו ונהנו קיבץ אותנו הגורו לאולם המרכזי והודיע לנו שזאת סדנת שתיקה בת שבוע עם מדיטציות משש בבוקר ועד 10 בלילה והכי גרוע , אסור לעשן , ללעוס מסטיקים ולקרוא ספרים. אני כמעט והתעלפתי. אין מילים לתאר את ההלם , כל הגוף שלי פשוט התמרד. זה היה ממש בלתי צפוי. אז כמובן שקמתי על רגלי ומחיתי במרץ. "אין בעיה" אמר המאסטר "אני אעשה לך הנחה עם המדיטציה. ברגע שאתה מרגיש שאתה חייב לעשן , אתה יכול מצידי לעלות על איזה גג ולצרוח . אף אחד לא יפריע לך." אז אמרתי לעצמי "וואללה, אולי ננסה פעם , אולי יצא מזה משהו אולי ואולי .." החלטתי שאני נשאר. חמש דקות אחר כך כבר נהיו לי רעידות בכל הגוף. הרגשתי שאני נחנק . העולם הסתחרר מסביבי. משהו בתוכי התחיל להתפרע כשהוא מטאטא לצדדים את כל ההבטחות ואת כל ההחלטות. הרגשתי את התודעה שלי כמו פרעוש פיצפון הניצב על גב של פר משתולל . לא יכולתי להישאר, ידעתי שזהו , עוד שניה אני מת. (להזכירכם זה קרב תוך כמה דקות ). זחלתי אל הגורו ואמרתי לו שאני חושב שסוף סוף ראיתי את האגו שלי. "אני יודע" הוא גיחך "זאת הייתה המטרה." "אההה" עניתי. לקחתי את התיק, נכנסתי לאוטו וחרכתי את האספלט בדרך לקניון לכרמיאל ושככה יהיה לי טוב אם לא הצלחתי לדחוס חצי קופסת סיגריות בעשרים דקות של נסיעה. סתם אולי שלוש סיגריות אבל עד לפילטר. זהו הסיפור. ואיתו נראה לי שסיימתי את תפקידי בשרשור הזה. בהצלחה. דרול
) מה שאני כן מעוניין, הוא לפתוח בשרשרת על "הארות" שחוויתם בנוגע לאגו שלכם. הארות שלאחריהם נהייתם בן אדם אחר, פחות אגו צנטרי, הארות שפתחו בכם סוג של תודעה גבוהה יותר, נטולת אגו, אשר מבקרת את האגו בכל פעם שהוא מתרומם. מחכה בקוצר רוח להודעותיכם... אורן.
