מאיוש המקורית
New member
המסכה הנטראלית...
רוצה לשתף אתכם בחויה שעברתי עכשיו. פעם ראשונה שאני מרגישה את זה בחיים... אני לומדת תאטרון רחוב ובמסגרת לימודי בתאטרון נפגשנו היום עם המסכה הנטראלית: המסכה הנטראלית עשויה מעור והינה עבודת יד שמכין אותה איש בכפר בדרום צרפת (שכחתי כרגע את שמו). כל המסכות דומות אחת לשניה אך שונות (מוזר, אבל תתפלאו כמה שזה נכון). המסכה לא גבר ולא אישה ועל כן שמה "המסכה הנטראלית". המורה נתן לנו להחזיק את המסכה ולחוש אותה, אני יכולה לומר שהידיים רעדו לי כשהחזקתי אותה: הלב דפק בחוזקה והידיים רעדו- משהו שקשה להסביר במילים. המורה העלה תלמיד תלמיד לבמה ועזר להם ללבוש את המסכה על פניהם- כשהם הסתובבו לקהל היה ניתן לראות את האישיות שלהם פורצת החוצה. פתאום הסתכלנו על הפרטים הקטנים כמו טבעות שלא שמנו אליהם לב נטיה של הגוף לצד, אם עצוב להם, קשה להם או אם הם נבוכים. היום לא כולם לבשו את המסכות אבל אני יכולה לומר שמאוד רציתי אבל התביישתי לעלות. אני לא יודעת למה אבל היה בי כאילו משהו שלא נותן לי לעלות. אף פעם לא הרגשתי ככה: מצד אחד מאוד רוצה לחוות את החויה מצד שני קצת נרטעת- קצת פחדתי ואין לי מושג למה וממה. אני מאוד מקווה שבשיעור הבא יהיה לי את האומץ לשים את המסכה על פני ללא חששות. מה היתם עושים במקומי? האם קרה לכם דבר דומה? צריך להבין שלמסכה הנטראלית יש משמעות מאוד חזקה בתאטרון ושיש לה מעמד גבוהה. יש האומרים שהמסכה בוחרת את האדם לפני שהוא בוחר אותה. מאיה, שמאוד מבולבלת מהשיעור היום...
רוצה לשתף אתכם בחויה שעברתי עכשיו. פעם ראשונה שאני מרגישה את זה בחיים... אני לומדת תאטרון רחוב ובמסגרת לימודי בתאטרון נפגשנו היום עם המסכה הנטראלית: המסכה הנטראלית עשויה מעור והינה עבודת יד שמכין אותה איש בכפר בדרום צרפת (שכחתי כרגע את שמו). כל המסכות דומות אחת לשניה אך שונות (מוזר, אבל תתפלאו כמה שזה נכון). המסכה לא גבר ולא אישה ועל כן שמה "המסכה הנטראלית". המורה נתן לנו להחזיק את המסכה ולחוש אותה, אני יכולה לומר שהידיים רעדו לי כשהחזקתי אותה: הלב דפק בחוזקה והידיים רעדו- משהו שקשה להסביר במילים. המורה העלה תלמיד תלמיד לבמה ועזר להם ללבוש את המסכה על פניהם- כשהם הסתובבו לקהל היה ניתן לראות את האישיות שלהם פורצת החוצה. פתאום הסתכלנו על הפרטים הקטנים כמו טבעות שלא שמנו אליהם לב נטיה של הגוף לצד, אם עצוב להם, קשה להם או אם הם נבוכים. היום לא כולם לבשו את המסכות אבל אני יכולה לומר שמאוד רציתי אבל התביישתי לעלות. אני לא יודעת למה אבל היה בי כאילו משהו שלא נותן לי לעלות. אף פעם לא הרגשתי ככה: מצד אחד מאוד רוצה לחוות את החויה מצד שני קצת נרטעת- קצת פחדתי ואין לי מושג למה וממה. אני מאוד מקווה שבשיעור הבא יהיה לי את האומץ לשים את המסכה על פני ללא חששות. מה היתם עושים במקומי? האם קרה לכם דבר דומה? צריך להבין שלמסכה הנטראלית יש משמעות מאוד חזקה בתאטרון ושיש לה מעמד גבוהה. יש האומרים שהמסכה בוחרת את האדם לפני שהוא בוחר אותה. מאיה, שמאוד מבולבלת מהשיעור היום...
אני אשתדל לכתוב פה יותר 
