הבנתי "אני בטוח שתמצא את מה שיתאים לדרך בה תרצה לפרש את הדברים " אז כשאתה אומר שלפעמים אתה מוותר על הבד ועושה מדיטציה על הריצפה הקרה אני צריך לפרש את זה, שזה בגלל שחם בקיץ. אם בסך הכל כולנו (או אני) דעותינו מבוטלות בגלל איטרפטציה לא נכונה, אז תיקשורת לא תיתכן. כלל. "יש הבדל בין פגיעה באחר מבלי משים לב, מהכרח או בכוונה" מה קרה למודעות? המודעות לכך שהפגיעה באחר גם אם היא אינה בכוונה תחילה היא פגיעה לכל דבר, ולאו דווקא פחות כואבת? "נקמה לעולם אינה הכרחית למי שתודעתו ממושמעת ומעודנת" לא אמרתי הכרחית. אמרתי כיף. בהחלט יש הבדל. עידון זו מילה מאוד בעייתית. היפאנים מאוד מעודנים בתרבותם ואמנותם אבל בעבר תרבותם הייתה מאוד אלימה. אין קשר, באמת שאין. "תיאוריות בזכות הפגיעה באחר מסיבות שונות ומשונות מוכרות לי ורוב רובן הן אוספים של תירוצים." רובן, לא כולן. "נשרפת פעם? מעטות, מעטות מאוד הסיבות ששוות להישרף ולשרוף בגללן, ונקמה אינה אחת מהן." הרבה פעמים בגלל תנור ישן ומעצבן, מידי פעם כשאני אופה אני נכווה. זה לא מונע ממני להמשיך לאפות. האם בעבר נקמת שנטידווה? לא בצורה שיטחית וקטנונית, האם תיכננת נקמה בסדר גודל גדול וביצעת אותה?
המסור
- פותח הנושא dharmax
- פורסם בתאריך
../images/Emo27.gif
תקשורת תיתכן- אבל מרבית הזמן היא לקויה. אינטפרטציה לא נכונה מבוססת על ידע חלקי ו/או שגוי. זהו משהו שניתן לתקנו. דעה כבודה במקומה מונח- אבל אין היא בהכרח ידיעה. כוונה עושה הבדל גדול- וכן, בייחוד למי שפוגע היא עושה הבדל גדול. כיף? התפתחות התודעה לא עוסקת במה ש"כיף" לנו או שלא "כיף לנו." התפתחות התודעה עוסקת בתהליך בו אדם יוצא מעבדות לחירות, משינה להתעוררות. גם בבית-כלא יכול להיות כיף. אז מה? בית-כלא הוא בית-כלא. האנאלוגיה שלך בין התרבות היפנית המעודנת לבין תודעה מעודנת אינה מתאימה. אבל את זה יכול לדעת רק מי שמודט זמן רב ושתודעתו אכן התעדנה. רובן המכריע של התיאוריות בזכות הפגיעה באחר הן אוסף של תירוצים. מיעוטם מוטל בספק, וזקוק לבחינה מדוקדקת כל מקרה לגופו. אין מקרה של תנור ואפיה כמקרהה של נקמנות. חבל שאתה נזקק לאנאלוגיות שאינן תואמות, וחבל עוד יותר שאתה מוצא עונג בנקמה, עונג מפוקפק בעליל שאינו מועיל לאף אחד מהמעורבים בו. העונג והסיפוק הרגעי שבנקמה אינו יכול להיחשב כמשהו מועיל באמת. לא. לא נקמתי באף אחד בצוה שתיארת, מעולם גם לא הייתי במצב שדורש נקמה, ואני גם מקווה עד מאוד שנסיבות אלה לעולם לא תהיינה חלק מחיי.
תקשורת תיתכן- אבל מרבית הזמן היא לקויה. אינטפרטציה לא נכונה מבוססת על ידע חלקי ו/או שגוי. זהו משהו שניתן לתקנו. דעה כבודה במקומה מונח- אבל אין היא בהכרח ידיעה. כוונה עושה הבדל גדול- וכן, בייחוד למי שפוגע היא עושה הבדל גדול. כיף? התפתחות התודעה לא עוסקת במה ש"כיף" לנו או שלא "כיף לנו." התפתחות התודעה עוסקת בתהליך בו אדם יוצא מעבדות לחירות, משינה להתעוררות. גם בבית-כלא יכול להיות כיף. אז מה? בית-כלא הוא בית-כלא. האנאלוגיה שלך בין התרבות היפנית המעודנת לבין תודעה מעודנת אינה מתאימה. אבל את זה יכול לדעת רק מי שמודט זמן רב ושתודעתו אכן התעדנה. רובן המכריע של התיאוריות בזכות הפגיעה באחר הן אוסף של תירוצים. מיעוטם מוטל בספק, וזקוק לבחינה מדוקדקת כל מקרה לגופו. אין מקרה של תנור ואפיה כמקרהה של נקמנות. חבל שאתה נזקק לאנאלוגיות שאינן תואמות, וחבל עוד יותר שאתה מוצא עונג בנקמה, עונג מפוקפק בעליל שאינו מועיל לאף אחד מהמעורבים בו. העונג והסיפוק הרגעי שבנקמה אינו יכול להיחשב כמשהו מועיל באמת. לא. לא נקמתי באף אחד בצוה שתיארת, מעולם גם לא הייתי במצב שדורש נקמה, ואני גם מקווה עד מאוד שנסיבות אלה לעולם לא תהיינה חלק מחיי.
אם רוב הזמן היא לקויה בין כה וכה בשביל מה הטורח? בבית כלא יכול להיות כיף? איך אתה יודע? ניסית? "התרבות היפנית המעודנת לבין תודעה מעודנת אינה מתאימה" חבל. לדעתי הזן בודהיזם והמדיטציה שלו הם זרם בולט מאוד. "אבל את זה יכול לדעת רק מי שמודט זמן רב ושתודעתו אכן התעדנה." אני פשוט לא מקבל את האמירה שלך שכישורים רוחניים יש להם מקבילה בעולם ערכים. מצער. אני מאמין שאדם צמא דם יכול להיות רוחני בדיוק כמו הצמחוני ההיפי המצוי. סוג אחר של רוחניות האמנם אבל עדיין רוחניות.
../images/Emo37.gif
זה שמשהו לקוי או פגום זה לא אומר שנפסיק לנסות ולתת את המיטב שבנו, הלא כן? גם בבית-כלא ישנם רגעים שמחים וכיפיים לאנשים גם אם הם לא רבים מדי, ולא צריך להיות בבית-כלא בשביל לדעת את זה. בכל אופן, העולם שלנו הוא סוג של בית-כלא, ואני בטוח שאתה עצמך תוכל להעיד על היותך מאושר בו פעמים רבות
לגבי זן-בודהיזם: האסכולה הזו אינה יפנית במקורה, אלא נתווספה ונטמעה בתרבות היפנית. אם כבר, זה הזן שעידן את התרבות היפנית ולא התרבות היפנית את הזן. ומה שעוד קרה הוא שדווקא התרבות היפנית הקשיחה את הזן שלה והפכה אותו במידת מה גס יותר. אינך חייב לקבל שום דבר מדבריי, גם לא את אלה האחרונים שבהודעה הקודמת וגם בזו. אז מה? ובכל זאת, זה לא ישנה את העובדה שאדם צמא-דם יכול להיות רוחני. שוב, אני ואתה משתמשים באותה מילה, אבל מבינים אותה במשמעויות שונות. העיסוק באנרגיות, דתיות, אלים, כישוף- כל אלה אין בהם רוחניות. עידון תודעה אינה "כישור" אלא מצב. באנאלוגיה, התודעה של מרבית בני האדם דומה לבריכת מים עם הרבה בוץ. ככל שאדם מודט יותר ויותר, תודעתו מצטללת והופכת להיות כבריכה של מים זכים וצלולים. ועכשיו: אם תוסיף בוץ למים המלאים בבוץ, הדבר יורגש פחות מאשר אם תשים אפילו זרזיף דק ביותר במים הזכים. ובחזרה לתודעה- תודעה שיש בה רצון לנקמה דומה למים עם בוץ. לעומתה, תודעה מעודנת, זכה וצלולה- הבוץ רק יזהם אותה, ואדם בעל תודעה מסוג זה יעשה הכל כדי לטהר את תודעתו. ובנימה אישית אליך אני רוצה לומר לך את זה: אני לא עוסק במאגיה, ואת מעט הדעות שיש לי עליה כבר מסרתי. כמו כן כיוון שאין לי את הפרקטיקה של המאגיה, כל דעה שאחווה בנושא תהיה לא יותר מאשר דעה. אולי אקלע נכונה ואולי לא, אבל אינני מתיימר לנכונות דעותיי באשר למה שאיני מבין בו כמעט כלום. עכשיו השלך זאת אליך: אתה לא עוסק במדיטציה, לא כמוני ולא כמו עוד כמה חברים כאן, ולכן רוב הדברים שאתה יכול לומר עליה הם לא יותר מדעות, דעות על מה שאינך מכיר כמעט כלל. לתשומת לבך
זה שמשהו לקוי או פגום זה לא אומר שנפסיק לנסות ולתת את המיטב שבנו, הלא כן? גם בבית-כלא ישנם רגעים שמחים וכיפיים לאנשים גם אם הם לא רבים מדי, ולא צריך להיות בבית-כלא בשביל לדעת את זה. בכל אופן, העולם שלנו הוא סוג של בית-כלא, ואני בטוח שאתה עצמך תוכל להעיד על היותך מאושר בו פעמים רבות
קארמה? אין לי קארמה מוסר הוא אנושי. אני דוגל בגישה נטורליסטית שאומרת שאין יסודות רוחניים מאחורי מוסר. משמע טוב או רע הוא בעיני המתבונן. לדוגמא: אם תחזור בזמן שבו צורר מסויים עדיין לא היה צורר, ותינתן לך הזדמנות להרוג אותו בלידתו- האם זה קרמה טובה או קרמה רעה? מצד אחד ליכלכך את כפותיך בדם, מצד שני הצלת מליונים. האם לטבע איכפת? האם לאלוהות איכפת? לא. פעם התחלתי בתהליך של צמחונות מתוך חמלה לבעלי החיים אשר חיים ומתים בסבל כה רב. בחיזיון האדמה דיברה אלי בקול-"הפרות והעופות לא היו מתרבים ושורדים בטבע בכמות כזאת, אתה עושה להם טוב, ראה כיצד נמלים מגדלות כנימות, חולבות אותן מעסיס מתוק, וכשהן זקנות אוכלות אותן בעודן בחיים. האם הכנימות מתלוננות? לא." המוסר נוצר מעצם היותו של האדם יצור חברתי. חברה צריכה כללים, ורוחניות לעומת זאת היא אישית. בריכת מים של תודעה אשר מלכלכים בבוץ, בוץ הינו מה שאתה מגדיר כבוץ, זה לא עושה דבר כבוץ. זוכר את האשליה של המאיא? אנא, חלוק עימי- האם אתה מחשיב את עצמך כאדם רוחני?
לא שאלתי אותך
אם יש לך או אין לך קארמה. שאלתי אם אתה יודע מהי? כמו כן לא שאלתי אותך באשר למקורו של המוסר. באשר לשאלתך- אז כן. יכול להיות מצב בו אדם יהיה מוכן לקחת על עצמו קארמה רעה כדי לעשות את הטוב. לגבי חזיונות, איכפתיותם של הטבע, האלוהות ואמא אדמה- כל אלה הם רק תירוצים לאדם שרוצה להסיר מעצמו אחריות על מעשיו. כמו כן אין זה משנה כלל אם מוסר הוא חברתי, אלוהי או אחר. רוחניות אינה הגדרה אישית, אלא הגדרה מדויקת של המסורות הרוחניות בעצמן, והדמיון בין הגדרותיהם הוא רב על השוני שבהן. בוץ הוא בוץ. אין זה עניין של הגדרה כלל. רגשות שלילים הם הבוץ של התודעה. מכיוון שאינך מכיר חיים בלעדיהם, או לפחות חיים בהם אחיזתם של רגשות שלילים מועטה במידה זו או אחרת, אתה ממשיך לחשוב שעידון-תודעה או גסות תודעה הם עניין של הגדרות. אם אמשיך את הקו הפוסט-מודרני שאתה נוקט בו, אז אני הוא הקוסם מארץ עוץ וכל זאת מבלי שקראתי את הספר ואינני יודע מיהו כלל- מלבד זה שהוא דמות בספר הנושא את שמו. מאיה- גם עניין זה דורש לימוד. מאיה אינה אשליה במובן של משהו שאינו קיים, או במובן של אבסטרקציה שאפשר לעשות בה כרצוננו, אלא היא החלק הגס, או אם תרצה השכבה החיצונית ביותר וה"קשיחה" של הקיום. באשר לשאלתך האחרונה, אינני מחשיב את עצמי כאדם רוחני או לא רוחני, אלא כאדם בלבד. לא מעניין אותי לייחס לעצמי תארים או תיאורים שמלבד האדרתם את האגו שלי על היותי כך או אחרת אין בהם דבר.
אם יש לך או אין לך קארמה. שאלתי אם אתה יודע מהי? כמו כן לא שאלתי אותך באשר למקורו של המוסר. באשר לשאלתך- אז כן. יכול להיות מצב בו אדם יהיה מוכן לקחת על עצמו קארמה רעה כדי לעשות את הטוב. לגבי חזיונות, איכפתיותם של הטבע, האלוהות ואמא אדמה- כל אלה הם רק תירוצים לאדם שרוצה להסיר מעצמו אחריות על מעשיו. כמו כן אין זה משנה כלל אם מוסר הוא חברתי, אלוהי או אחר. רוחניות אינה הגדרה אישית, אלא הגדרה מדויקת של המסורות הרוחניות בעצמן, והדמיון בין הגדרותיהם הוא רב על השוני שבהן. בוץ הוא בוץ. אין זה עניין של הגדרה כלל. רגשות שלילים הם הבוץ של התודעה. מכיוון שאינך מכיר חיים בלעדיהם, או לפחות חיים בהם אחיזתם של רגשות שלילים מועטה במידה זו או אחרת, אתה ממשיך לחשוב שעידון-תודעה או גסות תודעה הם עניין של הגדרות. אם אמשיך את הקו הפוסט-מודרני שאתה נוקט בו, אז אני הוא הקוסם מארץ עוץ וכל זאת מבלי שקראתי את הספר ואינני יודע מיהו כלל- מלבד זה שהוא דמות בספר הנושא את שמו. מאיה- גם עניין זה דורש לימוד. מאיה אינה אשליה במובן של משהו שאינו קיים, או במובן של אבסטרקציה שאפשר לעשות בה כרצוננו, אלא היא החלק הגס, או אם תרצה השכבה החיצונית ביותר וה"קשיחה" של הקיום. באשר לשאלתך האחרונה, אינני מחשיב את עצמי כאדם רוחני או לא רוחני, אלא כאדם בלבד. לא מעניין אותי לייחס לעצמי תארים או תיאורים שמלבד האדרתם את האגו שלי על היותי כך או אחרת אין בהם דבר.
אני מאמין שיכולת לדלות את התשובה מתשובתי. הקרמה למראית עיני היא סוג של מערכת ספירת נקודות לפיה האדם (במסורות המזרחיות) לאחר מעשיו נקבע לו לאיזה גילגול ללכת, בין אם זה אחד שמח ומאושר או השתחררות מהסבל, או אחד נחות יותר, שבו יש יותר סבל. "לגבי חזיונות, איכפתיותם של הטבע, האלוהות ואמא אדמה- כל אלה הם רק תירוצים לאדם שרוצה להסיר מעצמו אחריות על מעשיו" מאוד עצוב לי שאתה מזלזל באמונה שלי בצורה כה חריפה. "רגשות שלילים הם הבוץ של התודעה." חבל שאתה חושב כך. במסורת שממנה אני מגיע ניתן ללמוד הרבה מרגשות שאינן חיוביים, וכן גם משליליים מאוד. "באשר לשאלתך האחרונה, אינני מחשיב את עצמי כאדם רוחני או לא רוחני, אלא כאדם בלבד. לא מעניין אותי לייחס לעצמי תארים או תיאורים שמלבד האדרתם את האגו שלי על היותי כך או אחרת אין בהם דבר." אתה סותר את עצמך. מחד אתה אומר כי המסורות הרוחניות יש להן הגדרה מאוד ספציפית למי אדם רוחני ומי לא, ומאידך, אתה לא מודע מספיק כדי לומר לי אם אתה נופל בקטגוריה הזאת או לא. ארדן
../images/Emo27.gif
שוב: יש הגדרת הקארמה של אלה שניסחו אותה כחוק מלכתחילה, ולכן קודם כל ההגדרה + הלימוד שלהם יהיה בעל התקפות הראשונה. כל השאר הן וואריאציות, קרובות יותר או פחות למקור ובעלות תוקף משני. זכותך להגדיר קארמה איך שתרצה כמובן, אבל אז אתה ואני מדברים על שני דברים שונים, ובטח שאיני חי על פי הגדרתך את הקארמה. הפירוש המילולי והמיידי של המילה קארמה הוא בפשטות פעולה, בפירוש רחב יותר- פעולה ותוצאה, ובפירוש רחב אף מעט יותר- פעולה ותוצאה שתגשים את עצמה כשהתנאים המתאימים להגשמתה יחברו יחדיו. כשלעצמה קארמה אינה טובה או רעה, אך כך היא נחווית ע''י הנושאים בתוצאותיה. כמו כן היא אינה פאטאלית או דטרמינסטית אלא בכל רגע ורגע יכולה להשתנות ולהתהוות מחדש בכיוונים שונים. לא זילזלתי באמונותיך, אלא ביקרתי אותן. האם כל אמונה היא חסינת-ביקורת? האם כל ביקורת היא זלזול? ואם תוצאותיה של אמונה כלשהי מזיקות- האם גם אז יש לכבד אותה? ורק משום שזכותו של מישהו לאחוז באותה אמונה? גם במסורות שאני בא מהן אנו לומדים מרגשות שליליים. אבל יש להבדיל בין ללמוד מהם לבין לפעול על פיהם. האם תלמיד לרפואה הוא רופא? האם הלומד משפטים הוא עורך-דין או שופט? ונאמר והייתי רופא או עורך דין, האם הייתי צריך להצמיד את תאריי לשמי בכל עת והזדמנות? האם כל מי שכותב בפורום מדיטציה חייב להיות מינימום "רוחני" ומקסימום "גורו"? אני עוסק במדיטציה, אני לומד מדיטציה וקצת מבין במדיטציה. זה הכל. אין שום צורך וחיוב שאגדיר את עצמי מעבר לכך.
שוב: יש הגדרת הקארמה של אלה שניסחו אותה כחוק מלכתחילה, ולכן קודם כל ההגדרה + הלימוד שלהם יהיה בעל התקפות הראשונה. כל השאר הן וואריאציות, קרובות יותר או פחות למקור ובעלות תוקף משני. זכותך להגדיר קארמה איך שתרצה כמובן, אבל אז אתה ואני מדברים על שני דברים שונים, ובטח שאיני חי על פי הגדרתך את הקארמה. הפירוש המילולי והמיידי של המילה קארמה הוא בפשטות פעולה, בפירוש רחב יותר- פעולה ותוצאה, ובפירוש רחב אף מעט יותר- פעולה ותוצאה שתגשים את עצמה כשהתנאים המתאימים להגשמתה יחברו יחדיו. כשלעצמה קארמה אינה טובה או רעה, אך כך היא נחווית ע''י הנושאים בתוצאותיה. כמו כן היא אינה פאטאלית או דטרמינסטית אלא בכל רגע ורגע יכולה להשתנות ולהתהוות מחדש בכיוונים שונים. לא זילזלתי באמונותיך, אלא ביקרתי אותן. האם כל אמונה היא חסינת-ביקורת? האם כל ביקורת היא זלזול? ואם תוצאותיה של אמונה כלשהי מזיקות- האם גם אז יש לכבד אותה? ורק משום שזכותו של מישהו לאחוז באותה אמונה? גם במסורות שאני בא מהן אנו לומדים מרגשות שליליים. אבל יש להבדיל בין ללמוד מהם לבין לפעול על פיהם. האם תלמיד לרפואה הוא רופא? האם הלומד משפטים הוא עורך-דין או שופט? ונאמר והייתי רופא או עורך דין, האם הייתי צריך להצמיד את תאריי לשמי בכל עת והזדמנות? האם כל מי שכותב בפורום מדיטציה חייב להיות מינימום "רוחני" ומקסימום "גורו"? אני עוסק במדיטציה, אני לומד מדיטציה וקצת מבין במדיטציה. זה הכל. אין שום צורך וחיוב שאגדיר את עצמי מעבר לכך.
סליחה, ושוב סליחה
חזיונות אינן אמונה. הפעולה על פיהן הינה אמונה. טבע- אתה אחד מילדיו, הלא כן? אם כך כל מה שתוכל לחשוב עליו או להרגיש ולבצע יהיה אחד מיכולותיך הטבעיות, הלא כן? אם הטבע חנן אותך באכפתיות, או לפחות ביכולת להרגיש רגש כזה, סימן הוא שלפחות דרכך הטבע מגלה איכפתיות, וכנ''ל האלוהות ואמא אדמה. ולו היו אומרים לי אחרת, אחד מהם או כולם, לא הייתי נענה להם מייד, אלא קודם כל חוקר את עמדתם, לאחר מכן בודק האם הם מעמידים אותי בניסיון, ואם אין הם מנסים אותי וזוהי באמת עמדתם אזי הייתי מעמת אותה עד שיוכיחו לי שטעות בידי. אמונותיך כשלעצמן אינן תירוץ, אלא הן הופכות לכאלה אם אתה משתמש בהן כסיבות לפעולות שאינן נאותות. ולא. הוואריאציה אינה מדויקת. אין פה נקודות. נקמת במישהו- קרוב לוודאי שתינקם בחזרה בצורה דומה, במוקדם או במאוחר. לא צריך להיגרר למטאפיזיקה ערטילאית כדי להבין את זה. מספיק להתבונן בחברות שחיות במעגלי נקמה שנים ארוכות.
חזיונות אינן אמונה. הפעולה על פיהן הינה אמונה. טבע- אתה אחד מילדיו, הלא כן? אם כך כל מה שתוכל לחשוב עליו או להרגיש ולבצע יהיה אחד מיכולותיך הטבעיות, הלא כן? אם הטבע חנן אותך באכפתיות, או לפחות ביכולת להרגיש רגש כזה, סימן הוא שלפחות דרכך הטבע מגלה איכפתיות, וכנ''ל האלוהות ואמא אדמה. ולו היו אומרים לי אחרת, אחד מהם או כולם, לא הייתי נענה להם מייד, אלא קודם כל חוקר את עמדתם, לאחר מכן בודק האם הם מעמידים אותי בניסיון, ואם אין הם מנסים אותי וזוהי באמת עמדתם אזי הייתי מעמת אותה עד שיוכיחו לי שטעות בידי. אמונותיך כשלעצמן אינן תירוץ, אלא הן הופכות לכאלה אם אתה משתמש בהן כסיבות לפעולות שאינן נאותות. ולא. הוואריאציה אינה מדויקת. אין פה נקודות. נקמת במישהו- קרוב לוודאי שתינקם בחזרה בצורה דומה, במוקדם או במאוחר. לא צריך להיגרר למטאפיזיקה ערטילאית כדי להבין את זה. מספיק להתבונן בחברות שחיות במעגלי נקמה שנים ארוכות.
../images/Emo13.gif
האמת? כן. למעשה כמעט כל הודעה שלך בדיון איתי היא סוג של ביקורת על "אמונותיי", שהן לא ממש אמונות אבל לענייננו אין זה משנה. להבדיל ממך, אני מזמין אותך להמשיך ולבקר את הנחות העבודה של הדרך אותה אני מתרגל. אין מה לחשוש מבדיקה וחקירה חוזרת ונשנית של אדם את דרכו באמצעות ביקורת של אנשים מחוצה לו ושל עצמו, ואולי בעיקר של עצמו את עצמו. ובנוסף, משום מה אתה בוחר שלא לענות על שאלותיי: האם אמונותיך חסינות ביקורת? האם כל ביקורת היא זלזול? ואם תוצאותיה של אמונה כלשהי מזיקות- האם גם אז יש לכבד אותה? ורק משום שזכותו של מישהו לאחוז באותה אמונה? מכל אלה התעלמת. זאת ועוד: ואם לא ביקרת את אמונותיי, האם מיידית די במעשה זה כדי שלא אבקר את אמונותיך? ידידי, אין צורך שנתנהג כילדים. הטבע מציב בפני האדם אפשרויות רבות, בינהן האפשרות לחיות ולפעול בהתאם לצורתו הגולמית, הגסה, או בהתאם לתמציתו המזוככת, המעודנת. באנלוגיה, אילו היית פסל שעומד מול גוש של שיש, יכולת לסתת אותו רק מעט, ולהשאיר אותו קרוב לצורתו הגולמית, או לחילופין להפוך אותו ליצירת אומנות מזוככת ומעודנת כדויד של מיכלאנג'לו. אני לא מכיר את רעיון ביצת הלוטוסים. מה הוא אומר?
האמת? כן. למעשה כמעט כל הודעה שלך בדיון איתי היא סוג של ביקורת על "אמונותיי", שהן לא ממש אמונות אבל לענייננו אין זה משנה. להבדיל ממך, אני מזמין אותך להמשיך ולבקר את הנחות העבודה של הדרך אותה אני מתרגל. אין מה לחשוש מבדיקה וחקירה חוזרת ונשנית של אדם את דרכו באמצעות ביקורת של אנשים מחוצה לו ושל עצמו, ואולי בעיקר של עצמו את עצמו. ובנוסף, משום מה אתה בוחר שלא לענות על שאלותיי: האם אמונותיך חסינות ביקורת? האם כל ביקורת היא זלזול? ואם תוצאותיה של אמונה כלשהי מזיקות- האם גם אז יש לכבד אותה? ורק משום שזכותו של מישהו לאחוז באותה אמונה? מכל אלה התעלמת. זאת ועוד: ואם לא ביקרת את אמונותיי, האם מיידית די במעשה זה כדי שלא אבקר את אמונותיך? ידידי, אין צורך שנתנהג כילדים. הטבע מציב בפני האדם אפשרויות רבות, בינהן האפשרות לחיות ולפעול בהתאם לצורתו הגולמית, הגסה, או בהתאם לתמציתו המזוככת, המעודנת. באנלוגיה, אילו היית פסל שעומד מול גוש של שיש, יכולת לסתת אותו רק מעט, ולהשאיר אותו קרוב לצורתו הגולמית, או לחילופין להפוך אותו ליצירת אומנות מזוככת ומעודנת כדויד של מיכלאנג'לו. אני לא מכיר את רעיון ביצת הלוטוסים. מה הוא אומר?
A r j u n a
New member
למרבה הצער חבריי - זה הפוך (גוטה) הפוך
עולם הרוח הוא עולם כלכלי, ניתן לרכוש בו דברים, כמו גם לשלם על רכישתם. ערכים מוסריים משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן. גם ערכיה של נקמה. "שמתי לו מלח בקפה, במקום סוכר..." "או "שרטתי לו את הרכב עם מסמר" בהחלט נחשב היום לנקמה. בעבר דובר על מעשים אגרסיביים מעט יותר. אנשים זורקים בדבריהם מונחים כמו "נקמה" למשל, בלא להבין מה עומד מאחורי המונח. נקמה לא קיימת בעולם החרקים - שם קיים מוות שאין אחריתו. בעולם החיות - נקמה נדירה, אך בהחלט קיימת באינטראקציה בין חיות לבני אדם. האגו - תחושת האני הכוזב הוא מוליד הנקמה. הוא ההופך דבר מה לאישי. לחפש נקמה - היא פעולה טבעית למי שנפגע ונותר חי. היא היא פעולת החיפוש אחר ההכרה ביכולת להיות סיבה ולו שלילית על מישהו שהיווה סיבה שלילית "עלי." יש בה רצון לנסיון להחזיר את שאבד כמו גם לנסות ולחנך את הצד השני להבין ולהפנים, כי התנהגות אגרסיבית יכולה להביא לפגיעה לשני הצדדים וכי כדאי לכן להמנע מכך להבא, מתוך הסכמה. פעילות הגורסת בנקמה יכולה אכן להביא סיפוק מיידי, כמו גם לטווח ארוך ולשחזור הערכה עצמית. אך נקמה גוררת אחריה גם הסתבכות קרמתית, בין אם הנוקם מודע לכך, בין אם לאו. נקמה היא מצרך יקר, אם יש ברצונך לרוכשה, היה מוכן לשלם את המחיר - ותו לא. ולבסוף, יש בנקמה משום הסכמה להסתבכות קרמתית ומתוך כך להפחתה ביתרת הזכות העומדת לרשות מחפש השחרור, בהתאם לראיית שנטידווה, אך יש בנקמה לעתים גם שחרור מהסתבכות קרמתית שכזו, לנוקם, כמו גם לננקם, ושחרור שניהם מהקשר הקרמתי שאיחד בינהם, לראיית ריינבירד. חשוב להבין כי לאדם שאינו מחפש את השחרור המלא, כי אם את מידת ההנאה הגבוה ביותר, האפשרית בתוך עולם האשליה - משמע נהנתנות חומרית, ביצוע עבירות הוא אכן כלי לצבירת נקודות זכות, אשר בהכרח מסבך את הפרקטיקאי בקרמה של נקמה. כאן גם עובר הגבול בין מאגיה למדיטציה, בראיית מומחים רבים בתחום. אם אתה מחפש להשתתף במשחק - ואפילו ברמותיו הגבוהות ביותר, הרי שאתה נהנתן המסכים להמשיך ולהתגלגל. אם אתה מחפש לצאת מתוך עולם החומר, על דרגותיו ואפילו על הגבוהות שבהן - הרי שאינך נהנתן אלא ברחן. אין רע במאגיה כשלעצמה, כפי שאין כל טוב במדיטציה כשלעצמה. ורבים המכשפים המשתמשים במדיטציה כמו גם המודטים המפורסמים ביכולות הכישוף שלהם. המטרה הסופית וזכירתה כקו מנחה לפעילות השוטפת - הן הקובעות את הגבול בין המכשף למודט. כך הוא גם באשר לסגידה לאלוהויות או כוחות בלתי גשמיים זוטרים. כך שלהבנה רוחנית (ולא לכישורים רוחניים) יש השלכה על הפעולה בעולם הערכים (אבל לא להיפך!). אדם צמא דם בהחלט יכול להיות בעל פעילות בעולם הרוח, אלא שסביר כי יאמץ לו נקודת השקפה מאגית, מתוך נטיותיו להיות צמא דם וכדי לאפשר לו את המשך העיסוק בהן ולא משום הבנה יתרה בתחום. לעומת זאת, יקל על צמחוני בעל נטיות דומות לוותר על השקפותיו הצמחוניות ולחזור להיות צמא דם, לא פחות מהקניבל. שניהם ימצאו עצמם לכודים בסמסרה. צמחוני, אשר הצליח להפטר מנטיתו לבשר ודם, כמו גם אוכל בשר שטרם התקבעה בו נטיה לבשר, ואשר יוכל להפך לצמחוני, יוכלו להתעלות ולצאת מתוך הסמסרה. אוכלי בשר בכלל, צמאי דם אם לאו, היכולים לוותר על הזדקקותם לבשר, אם לאו, לא ישלמו, כי אם משלמים, מחיר קרמתי כבד, בזמן הווה, על התמכרותם. בתוך הבשר והדם, קיימים מרכיבים עדינים, המשפיעים על מודעות, הלך רוח, כמו גם רמה אנרגטית של האדם. מי שרוצה להתעלות - חייב להפטר לפחות מהקשרותו לבשר, אם לא לאכילתו לגמרי. כשלעצמה - יש בנקמה גם אלמנט חיובי - מודעות לקיומה- דורש הכרה בסיסית ככל שלא תהיה, בקיומו של צדק. ומי שמכיר בקיומו של צדק - אינו יכול עוד לעצום עין על עבירותיו שלו הוא. באשר לתרבות היפנית, בה אתם מתעללים הלכה למעשה, בהטיחכם אותה זה בזה ככלי נשק, אני חייב לציין בתוקף היותי אוריינטליסט (מתנצל אבל אני פשוט חייב
) כי חוץ מהיותה מאוגדת תחת שפה אחת, הרי שמדובר בפסיפס רב ועצום של תת תרבויות, ולאחד אותן בשם "תרבות" הנו חטא לרב גוניותה. ובכלל, הייתי ממליץ לא להכליל. יוםטוב
עולם הרוח הוא עולם כלכלי, ניתן לרכוש בו דברים, כמו גם לשלם על רכישתם. ערכים מוסריים משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן. גם ערכיה של נקמה. "שמתי לו מלח בקפה, במקום סוכר..." "או "שרטתי לו את הרכב עם מסמר" בהחלט נחשב היום לנקמה. בעבר דובר על מעשים אגרסיביים מעט יותר. אנשים זורקים בדבריהם מונחים כמו "נקמה" למשל, בלא להבין מה עומד מאחורי המונח. נקמה לא קיימת בעולם החרקים - שם קיים מוות שאין אחריתו. בעולם החיות - נקמה נדירה, אך בהחלט קיימת באינטראקציה בין חיות לבני אדם. האגו - תחושת האני הכוזב הוא מוליד הנקמה. הוא ההופך דבר מה לאישי. לחפש נקמה - היא פעולה טבעית למי שנפגע ונותר חי. היא היא פעולת החיפוש אחר ההכרה ביכולת להיות סיבה ולו שלילית על מישהו שהיווה סיבה שלילית "עלי." יש בה רצון לנסיון להחזיר את שאבד כמו גם לנסות ולחנך את הצד השני להבין ולהפנים, כי התנהגות אגרסיבית יכולה להביא לפגיעה לשני הצדדים וכי כדאי לכן להמנע מכך להבא, מתוך הסכמה. פעילות הגורסת בנקמה יכולה אכן להביא סיפוק מיידי, כמו גם לטווח ארוך ולשחזור הערכה עצמית. אך נקמה גוררת אחריה גם הסתבכות קרמתית, בין אם הנוקם מודע לכך, בין אם לאו. נקמה היא מצרך יקר, אם יש ברצונך לרוכשה, היה מוכן לשלם את המחיר - ותו לא. ולבסוף, יש בנקמה משום הסכמה להסתבכות קרמתית ומתוך כך להפחתה ביתרת הזכות העומדת לרשות מחפש השחרור, בהתאם לראיית שנטידווה, אך יש בנקמה לעתים גם שחרור מהסתבכות קרמתית שכזו, לנוקם, כמו גם לננקם, ושחרור שניהם מהקשר הקרמתי שאיחד בינהם, לראיית ריינבירד. חשוב להבין כי לאדם שאינו מחפש את השחרור המלא, כי אם את מידת ההנאה הגבוה ביותר, האפשרית בתוך עולם האשליה - משמע נהנתנות חומרית, ביצוע עבירות הוא אכן כלי לצבירת נקודות זכות, אשר בהכרח מסבך את הפרקטיקאי בקרמה של נקמה. כאן גם עובר הגבול בין מאגיה למדיטציה, בראיית מומחים רבים בתחום. אם אתה מחפש להשתתף במשחק - ואפילו ברמותיו הגבוהות ביותר, הרי שאתה נהנתן המסכים להמשיך ולהתגלגל. אם אתה מחפש לצאת מתוך עולם החומר, על דרגותיו ואפילו על הגבוהות שבהן - הרי שאינך נהנתן אלא ברחן. אין רע במאגיה כשלעצמה, כפי שאין כל טוב במדיטציה כשלעצמה. ורבים המכשפים המשתמשים במדיטציה כמו גם המודטים המפורסמים ביכולות הכישוף שלהם. המטרה הסופית וזכירתה כקו מנחה לפעילות השוטפת - הן הקובעות את הגבול בין המכשף למודט. כך הוא גם באשר לסגידה לאלוהויות או כוחות בלתי גשמיים זוטרים. כך שלהבנה רוחנית (ולא לכישורים רוחניים) יש השלכה על הפעולה בעולם הערכים (אבל לא להיפך!). אדם צמא דם בהחלט יכול להיות בעל פעילות בעולם הרוח, אלא שסביר כי יאמץ לו נקודת השקפה מאגית, מתוך נטיותיו להיות צמא דם וכדי לאפשר לו את המשך העיסוק בהן ולא משום הבנה יתרה בתחום. לעומת זאת, יקל על צמחוני בעל נטיות דומות לוותר על השקפותיו הצמחוניות ולחזור להיות צמא דם, לא פחות מהקניבל. שניהם ימצאו עצמם לכודים בסמסרה. צמחוני, אשר הצליח להפטר מנטיתו לבשר ודם, כמו גם אוכל בשר שטרם התקבעה בו נטיה לבשר, ואשר יוכל להפך לצמחוני, יוכלו להתעלות ולצאת מתוך הסמסרה. אוכלי בשר בכלל, צמאי דם אם לאו, היכולים לוותר על הזדקקותם לבשר, אם לאו, לא ישלמו, כי אם משלמים, מחיר קרמתי כבד, בזמן הווה, על התמכרותם. בתוך הבשר והדם, קיימים מרכיבים עדינים, המשפיעים על מודעות, הלך רוח, כמו גם רמה אנרגטית של האדם. מי שרוצה להתעלות - חייב להפטר לפחות מהקשרותו לבשר, אם לא לאכילתו לגמרי. כשלעצמה - יש בנקמה גם אלמנט חיובי - מודעות לקיומה- דורש הכרה בסיסית ככל שלא תהיה, בקיומו של צדק. ומי שמכיר בקיומו של צדק - אינו יכול עוד לעצום עין על עבירותיו שלו הוא. באשר לתרבות היפנית, בה אתם מתעללים הלכה למעשה, בהטיחכם אותה זה בזה ככלי נשק, אני חייב לציין בתוקף היותי אוריינטליסט (מתנצל אבל אני פשוט חייב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.