הממ
מזמן לא כתבתי משהו על עצמי, ורק על עצמי. ללא רצף- לפני כ4 שנים כבר, פגשתי מישהי ושוחחנו לדקה או שתיים בחדרון על קרקע שהיא גרה בו. בזמן שהיא מגלגלת ג'וינט להנאתה, ישבנו על הרצפה, ואני בבדידותי או מתוך שאיפה להכיר, ישבתי מולה, והיא פתחה ושאלה- ספרי על עצמך. התחלתי- "אני לסבית, אני.." ועוד לפני שסיימתי לענות היא שאלה בעצם - את קודם כל לסבית? למה היה חשוב לך לאמר את זה? אולי היא הרגישה לחוצה אולי זה נראה היה לה קם-און היסטרי מצידי, אבל אני, מה. בסה"כ התחלתי להגדיר משהו, ובכלל, איך הגדרתי את עצמי? האם אני קודם לסבית לפני שאני מי שאני? האם אני מונחית המשיכה הבלעדית שלי לנשים עוד לפני המקצוע שלי, חיי, התחומים שלי, ההרגשות שלי? נמשכתי לגברים לא פעם וניהלתי מערכות יחסים עם גברים לפני וקצת אחרי, היחסים הראשונים שלי עם אשה, ואחרי, לא היתה מערכת יחסים אחת ראויה לשמה שבה היה באמת נעים ומשכיל, להיות עם האשה שבאותו זמן הייתי איתה. אבל היו לי מערכות יחסים עם נשים בלבד, איזה 8 שנים, כשהן היו. כשלא היו הייתי לבד, ובכל זאת התהוויתי. בפורום כנרת לשעבר יש תמיד דיונים פתוחים על לסביות, על טרנסגנדריות, על מגדר, מה ידעתי על כל אלו אם לא הפורום המבורך ההוא? איכשהו, התחברתי גם לצדדים אחרים ששמעתי עליהם מנשים וגברים אחרים שכתבו שם בפורום, ראיתי צדדים בעצמי, שלבד לא הייתי מוצאת דרך להגדיר. השנים חלפו. את גיל 30 עברתי. בכל הפורומים לנשים בלבד, תמיד אזהר בהטיות הגוף שאשתמש בהן. ובכלל בשיחה באינטרנט, זה נראה שיש אינסוף אפשרויות עבורי להיות. ויש גם אותי. חלק מהארון, אף פעם לא היה לי. היה נראה לי לא רלוונטי לאף אחד להכנס בכלל למיטה שלי, או לבחירות שלי. מי שידע, הוזמן. עם הארון בעבודה, ועוד כמה מגירות, נזהרתי יותר. לא רק שלא רלוונטי, גם אפילו מיותר. הקונפליקט היה השרדותי חלקית, אבל ברובו התאים לאופי הפרטי שמאפיין אותי, שהפילטר שלו, שוב, תלוי בי ורק בי. לא הסתרתי, לא חייתי בהחבא. במהלך החיים, הדמות שאני נקלטה אצל אחרים לפעמים וקוטלגה לכל מיני תפישות שהיו נוחות לאנשים שסביבי לקבל. השידור שלי תומלל אלפי תמלילים כדי לעבור קליטה, ואני, לרוב, המשכתי בשלי. המרחב קיים, עובדה אני כאן, ועדיין בחיים וכל מי שבוחרת יכולה לקרוא את ההודעה הזאת כהוכחה לכך. אם זה נקרא לחלק כמוזר, ואם יש מי שיכולה להתחבר למילים האלו, המהות שלהן עדיין קיימת, והיא באה ממני. יש עוד אפשרויות אתן יודעות. לא מזמן הכרתי מישהי. טוב לנו. אנחנו מדברות. היא בת 25, יש לה את הלב הכי גדול שהרגשתי. אנחנו מאוהבות, אנחנו לא מפריעות אחת לשניה. זה שמור מכל משמר. יש לנו סקס מדהים. אני לא רוצה לספר יותר עליה. זו אולי ההודעה האחרונה שלי פה, ולא אני לא צומי, אני לא לוחמנית, אני לא כותבת בניק אחר בפורום הזה, אני לא בהכחשה, קל לכן לקרוא לי לסבית, או שאני לא פה. אולי אני לא פה.
מזמן לא כתבתי משהו על עצמי, ורק על עצמי. ללא רצף- לפני כ4 שנים כבר, פגשתי מישהי ושוחחנו לדקה או שתיים בחדרון על קרקע שהיא גרה בו. בזמן שהיא מגלגלת ג'וינט להנאתה, ישבנו על הרצפה, ואני בבדידותי או מתוך שאיפה להכיר, ישבתי מולה, והיא פתחה ושאלה- ספרי על עצמך. התחלתי- "אני לסבית, אני.." ועוד לפני שסיימתי לענות היא שאלה בעצם - את קודם כל לסבית? למה היה חשוב לך לאמר את זה? אולי היא הרגישה לחוצה אולי זה נראה היה לה קם-און היסטרי מצידי, אבל אני, מה. בסה"כ התחלתי להגדיר משהו, ובכלל, איך הגדרתי את עצמי? האם אני קודם לסבית לפני שאני מי שאני? האם אני מונחית המשיכה הבלעדית שלי לנשים עוד לפני המקצוע שלי, חיי, התחומים שלי, ההרגשות שלי? נמשכתי לגברים לא פעם וניהלתי מערכות יחסים עם גברים לפני וקצת אחרי, היחסים הראשונים שלי עם אשה, ואחרי, לא היתה מערכת יחסים אחת ראויה לשמה שבה היה באמת נעים ומשכיל, להיות עם האשה שבאותו זמן הייתי איתה. אבל היו לי מערכות יחסים עם נשים בלבד, איזה 8 שנים, כשהן היו. כשלא היו הייתי לבד, ובכל זאת התהוויתי. בפורום כנרת לשעבר יש תמיד דיונים פתוחים על לסביות, על טרנסגנדריות, על מגדר, מה ידעתי על כל אלו אם לא הפורום המבורך ההוא? איכשהו, התחברתי גם לצדדים אחרים ששמעתי עליהם מנשים וגברים אחרים שכתבו שם בפורום, ראיתי צדדים בעצמי, שלבד לא הייתי מוצאת דרך להגדיר. השנים חלפו. את גיל 30 עברתי. בכל הפורומים לנשים בלבד, תמיד אזהר בהטיות הגוף שאשתמש בהן. ובכלל בשיחה באינטרנט, זה נראה שיש אינסוף אפשרויות עבורי להיות. ויש גם אותי. חלק מהארון, אף פעם לא היה לי. היה נראה לי לא רלוונטי לאף אחד להכנס בכלל למיטה שלי, או לבחירות שלי. מי שידע, הוזמן. עם הארון בעבודה, ועוד כמה מגירות, נזהרתי יותר. לא רק שלא רלוונטי, גם אפילו מיותר. הקונפליקט היה השרדותי חלקית, אבל ברובו התאים לאופי הפרטי שמאפיין אותי, שהפילטר שלו, שוב, תלוי בי ורק בי. לא הסתרתי, לא חייתי בהחבא. במהלך החיים, הדמות שאני נקלטה אצל אחרים לפעמים וקוטלגה לכל מיני תפישות שהיו נוחות לאנשים שסביבי לקבל. השידור שלי תומלל אלפי תמלילים כדי לעבור קליטה, ואני, לרוב, המשכתי בשלי. המרחב קיים, עובדה אני כאן, ועדיין בחיים וכל מי שבוחרת יכולה לקרוא את ההודעה הזאת כהוכחה לכך. אם זה נקרא לחלק כמוזר, ואם יש מי שיכולה להתחבר למילים האלו, המהות שלהן עדיין קיימת, והיא באה ממני. יש עוד אפשרויות אתן יודעות. לא מזמן הכרתי מישהי. טוב לנו. אנחנו מדברות. היא בת 25, יש לה את הלב הכי גדול שהרגשתי. אנחנו מאוהבות, אנחנו לא מפריעות אחת לשניה. זה שמור מכל משמר. יש לנו סקס מדהים. אני לא רוצה לספר יותר עליה. זו אולי ההודעה האחרונה שלי פה, ולא אני לא צומי, אני לא לוחמנית, אני לא כותבת בניק אחר בפורום הזה, אני לא בהכחשה, קל לכן לקרוא לי לסבית, או שאני לא פה. אולי אני לא פה.