ובכן הנה הסיפור המלא!
לאחר מחשבה מעמיקה, החלטתי לספר קצת יותר על עצמי וזאת על מנת שתוכלו לייעץ לי כמה שיותר. אני בן 23. מתגורר בתל אביב. כחלק מהשירות בצבא הציעו לי להמשיך בתור מ"פ. תפקיד שמאוד רציתי, אך יכולתי לעשותו בשילוב לימודים או לצאת ישירות לקורס מ"פים. בחרתי בדרך הלימודים, גם לנקות את הראש, להגשים את מה שאני רוצה (אני לומד ספרדית, לוקח כמה קורסים אחר הצהריים ) ובעיקר מפתח את תחומי העניין שלי חוץ ממסגרת הלימודים האונבירסטאית. התנאים דיי נוחים. הצבא משלם על התואר ומקביל אני מקבל משכורת יפה לגילי וזאת ללא מאמץ. רק תשב תלמד ותהנה. אז ללא ספק כרגע החיים מצויינים. אך עוד שנה וחצי לאחר שאני אסיים את התואר אחזור לשטח ולעוד 3 שנים עמוקות של חוסר חיי חברה, ותפקיד ששואב ממני את רוב זמני. אני יודע לקראת מה אני חוזר ואני כבר האמתי מצפה לזה. תפקיד רציני ובעל משמעות ויותר מזה מגשים ומוציא מהאופי שלי את המיטב. אני לא מפחד לחזור לשטח אלה להיפך. אך לאחר תפקיד זה, שאר התפקידים שמציעים במסגרת הצבאית הם יותר ניהוליים ופחות עבודה עם אנשים וחיילים אלה תפקידי מטה כאלו ואחרים. בנוסף, השיקול המרכזי שלי לא להמשיך בצבא הוא מכיוון שאני אשתחרר כבר אהיה בן 28 ואני חושב שבשלב הזה של החיים אני ארצה כבר להקים משפחה ולחשוב על כיוון המסגרת המשפחתית. ודבר זה לא משתלב היטב עם המסגרת הצבאית. שכן תפקידים בגילאים כאלו מתאפיינים בחוסר המצאות בבית לעיתים קרובות ופחות קרבה למשפחה. ואין לי שום רצון להשאיר את אישתי לעתיד לבד שתחכה לי שבועיים. כך שלמעשה מראש אני פוסל את עניין האפשרות של להשאר בצבא. אני אעשה את התפקיד הנוכחי ובזאת אסיים את תרומתי למדינה. אך, אין ספק, בזמן שאני בלימודים מעסיק אותי בעיקר העתיד. אחרי הכל, יש לי כבר מסלול למספר שנים הקרובות. אבל אני בן אדם שחושב קדימה, ובדרך כלל יודע מה הוא רוצה מעצמו. אבל הבחירה הנכונה של מקצוע, לימודים, ומקום שאוכל להתקדם בו ולמצות את עצמי מטרידים אותי מאוד. בסופו של דבר אני משתחרר אמנם רב סרן או סרן (לא זוכר) עם הרבה כסף וניסיון ניהולי מסויים אבל עדיין עם תואר ראשון במדעי המדינה, שבינינו הוא לא התואר הכי אטרקטיבי בעולם. אז במה אני טוב? אני יכול למנף מספר יתרונות בעצמי, אני יודע שאני אחראי ורציני ביותר וחשוב לי עבודה עם אנשים. קורא כנראה יותר מידי ספרים של אינטלגנציה רגשית וכו'.. ויותר מחובר לאנשים. בעיקר באנשים שנמצאים תחתיי, יודע לכבד ומקביל לדרוש. ולהפיק תפוקות טובות. יש משפט ידוע שבארץ שלנו 90 אחוז מנהלים ואחוז קטן הם העובדים הפשוטים... אבל.. אני מודע לתכונותיי ואני מודע ליתרונותיי וגם לחסרונותיי (מודעות - תכונה חשובה) אבל היכן אפשר להשתלב? כי לדוגמה אם הייתי לומד משפטים ונהייה עורך דין הייתי יכול להגיד מה פחות או יותר המסלול שלי יהיה ובסופו של דבר השאר תלוי בי, בהתאם למידת ההשקעה והאופי שלי שיהיה בתפקיד. אך עם תואר במדעי המדינה, קצת אפוף לי וקצת מביא לי בעיה. בסופו של דבר, רצונו של כל אחד שיהיה לו ביטחון. ולצערנו בעולמנו הרדוד והשטחי, ביטחון מתאפיין בכסף. כן אין ספק כסף מהווה פרמטר מאוד חשוב. אבל מעבר לזה אני מחפש את הסיפוק ואת ההרגשה שאני עושה משהו שאני טוב בו. אני יכול להמשיך ולשפוך את הלב. אבל אני אשמח אם תוכלו לכוון אותי או למקד אותי בעזרת שאלותיכם. אני מודה לכם מקרב לב על התגובות הענייניות ! אני
