המממ.... שלום?

[סיוונוש]

המממ.... שלום?

את האמת אני לא יודעת מה לכתוב בכלל... עברתי כל כך הרבה פעמים בפורום הזה ונאכלתי מבפנים על בנו שמנות שמסוגלות לאהוב את עצמן... אני בת 20 1.60 ושוקלת כ-90 ק"ג.... (וזאת השערה בלבד בגלל שחודשים לא עליתי על משקל- אולי גם שנים) הסיפור שלי בשלמותו הוא ארוך............................... ואני לא ממש מוצאת את הזכות להטריח אותכן בכל זה.... אז בעצם...אני חוזרת על מה שעשרות בנות אמרו כאן לפני... אני שמנה ואני לא מאושרת. קצת טחון לא?

 

[תה ירוק יסמין]

שום דבר לא "טחון" כל אדם הוא

יישות עצמית ולכל אחד מאיתנו רגשות , בעיות וכו כו כו... גם אני שמנה ולא מאושרת, איך זה? חחח שוקלת 75 קילו. אני גם נמוכה ולא מאושרת...1.52 זה הגובה שלי... אני נראת כמו קובייה קטנה..חחח מרגישה כל כך לא מושכת, לא נשית, נמנעת מקשר עם בני המין השני...ובנוסף על כל הצרות נמצאת בהליכי גירושין לא נעימים ולא קלים בכלל...

 

[סיוונוש]

אבל.. (זה יהיה ארוך...)

זה כן טחון במקום מסויים... הרי כולנו אמרו בשלב זה או אחר ועשרות פעמים בחיים כמה רע לנו עם המשקל... וכמו שאמר פה הטיפש שמעליי "שמן זה לא יפה ומצביע על אופי חלש וחוסר משמעת עצמית..." למה דיאטה זה הדבר שאני לא מצליחה לעשות? אגב, כבר שנים שלא ניסיתי... בעצם כן אבל התייאשתי די מהר... מודה... אין לי משמעת עצמית בשיט... אני אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאוהבת לאכול... כן כן... בעיקר שוקולד וג'אנק פוד (לא שמצבי הכלכלי מאשר לאכול בחוץ..) והרבה שטויות שמסביב..... לא מוכנה להיכנע למה החברה מכתיבה... לרזון ולחולי... ראיתי כל כך הרבה ילדות.. ואני מדגישה ילדות במשקל אפסי לחלוטין שמאמינות שהן שמנות כי דחפו להן את זה לראש... וכי הג'ינס הזה לא עלה עליה וכי ההוא לא רוצה אותה... אני גם ככה "לא נורמלית" מכל בחינה שהיא... למה השומן הוא מה שמפריע לי?? למה יכולתי להתמודד בגיל 14 (בעצם לא להתמודד) עם דיכאון.. שהוביל לניסיונות התאבדות ולאישפוז פסיכיאטרי מאודדדד ארוך... ושם בעצם הגעתי למסקנה שדיאטה.... ושומן... ורזון וכל הנדנדה הזאת פשוט לא שווים את הכאב הזה... האנורקסיה.. הבולמיה... והאכילה הכפייתית.. חייתי את כל אלה במשך שנים (לא על עצמי חס ושלום) והסמים... וכל כך הרבה דברים אחרים... איך זה שהצלחתי להרים את עצמי מהבור ההוא... להשלים בגרות אחרי בגרות כשכולם אמרו לי שחבל על הכסף כי אין בשביל מה לנסות בכלל..... איך זה שהוצאתי רישיון נהיגה גם עם האבחנה והתרופות ומלחמה ארוכה במשרד הרישוי.. ואני עומדת על שתי רגליי לבד... אחרי שיקום ארוך ארוךךךךךךךךך ואני חיה יום יום עם ההפרעה שלי והשלכותיה והמלחמות היומיומיות.. עם דירה משלי... ועבודה כבר קרוב לשנה.... וחבר. אחרי כל זה... למה דווקא עם השומן אני לא מצליחה להתמודד... מצד אחד... לא מוכנה להיכנע לחברה... כבר מזמן למדתי שמי שרוצה בי לא יסתכל על מה שמסביב לא משנה מה עברתי.. איזה צלקות יש לי על הגוף או על הנשמה. לא מוכנה להכניס את עצמי לעולם של הדיאטות והרזון.. מצד שני.. לא מסוגלת להשלים עם עצמי... עם המשקל והשומן שלי... לא מסוגלת להסתכל במראה שלא לדבר על לקנות בגדים... וכל האחרים שמסביב.... איך משלימים עם זה? חפרתי קצת... סליחה

 

[תה ירוק יסמין]

אני לא מבינה את המשוואה הזו

רזון = חולי, אתם כל הזמן חוזרים על כך וזה ממש לא נכון. גם שומן יתר = חולי. אף אחד לא מדבר על הפרעות אכילה כגון אנורקסיה , בולמיה , התמכרויות למשלשלים והשד יודע מה... אף אחד כאן לא רוצה להפוך משמן מאוד לאנורקסי. אני מדברת על האנשים הרזים , הממוצעים, שאוכלים נכון, והכי חשוב אוהבים את מה שהם רואים במראה. את לא מוכנה להכנס למשטר של דיאטה , אבל מצד שני לא מסוגלת להשלים עם הגוף שלך ומשקלך. גם אני אוהבת לאכול, ודיאטה בשבילי היא מאסר עולם. אבל מצד שני גם הגוף שלי הוא מאסר עולם...אז מה עושים??? אני לא רוצה להיות דוגמנית על, או נערת שער או בטח שלא כוכבת פורנו...רק להיות רזה יותר, פחות 20 קילו. ללבוש מכנס מידה 40, להכנס לכל חנות בגדים שאני רוצה ולא ללבוש מה שמכסה.

 

[geta]

לא צריך לעשות דיאטה פשוט לאכול נכון

כל הדיאטות האלה זה בולשיטטטט בשיביל לרזות צריך פשוט לאכול נכון לפי פירמידת המזון ולעשות קצת כושר.... ולא צריך להפוך להיות דוגמנית או רזה ושדופה פשוט צריך לגיע למשקל נורמלי ולמידת בגדים שמתאימים בישביל הגובה שלך ומבנה הגוף שלך...... אני תמיד הייתי ילדה יפה אבל לא יכולתי לקבל ת'גוף שלי לא אהבתי את מה שראיתי במראה ,שקלתי 110 קילו ,לא יכולתי להתמודד אם זה הרגשתי שאין לי שליטה על עצמי שכל הזמן אני יותר נכנסת לדיכאון בגללש נאי לא מצליחה להשלים אם עצמי...אז אמרתי אוקי אם כל כך קשה לי לקבל את עצמי וזה מה שיעזור לי להיות מאושרת יותר אז יללאה בואי נרזה.. ואמרתי לעצמי אני לא רוצה להיות רזה ושדופה במשקל 50 כי זה פשוט לא אני אני רוצה פשוט להיות במידות רגילות ולקנות בגדים בחנויות רגילות ובמשקל נורמלי,אז פשוט אכלתי מסודר ומאוזן יותר והפחתתי את כמות הממתקים והמאכלים המשמינים שאכלתי,והתחלתי להתעמל בחדר כושר(בין 3ל-6)פעמים בשבוע והגעתי למקום שאני מסוגלת להיות בו מאושרת ושלמה אם עצמי ואוהבת את עצמי היום אני 70 ק''ג על 1.65 ...והיום אני מלאה אבל מלאה בצורה נורמלית שלא מזיקה לי לבריאות ומאפשרת לי לקנות בחנויות רגילות,ושאני מסוגלת להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה... כי זה מה שהכייי חשוב לאהוב את מהש את רואה מהש האחרים יגידו זה לא משנה כי לאחרים תמיד יש נטייה לקנא ,ואותו דבר גם לגביי היעד של ההרזיה ..משקל היעד שלך צריך להיקבע לפי המשקל שאת מרגישה שיהיה לך נוח וטוב בו ולא לפי משקל שאחרים אומרים לך שאת צריכה להיות בו...

 

[solee]

צודקת ../images/Emo45.gif

גם אני אימצתי לאחרונה דרך חיים שכזו. אין ספק שזו ההמשוואה לחיים בריאים ושלמים עם עצמך. שיהיה לנו בהצלחה.

 

[fragilation]

היי לך.

קראתי את שתי הודעותייך בשרשור זה. נראה כי עברת תק' קשה, ועל כך ברצוני לחזק את ידייך. כל הכבוד! האם את לא מאושרת בגלל שאת שמנה? או שישנן סיבות אחרות? הכל תלוי בפרספקטיבה שלך על המשקל. מההכרזה שלך אוכל להציע לך 2 אופציות: 1) לרזות נכון (תזונה נכונה וספורט) 2) ללמוד לקבל את עצמך את שתיהן קשה ליישם. הראשונה מעוצבת ע"י מגזינים ותקשורת, השנייה מעורפלת מדי ולא ספציפית. בהצלחה.