שנאוצר משהו
New member
המלצת סרט - Filth.
אוקיי, אין לי כוח להתאפק לסרטי השבוע, כי מדובר בסרט שאני רוצה להמליץ עליו בלי קשר. הוא יצא השנה, אבל רק בבריטניה, ולמעשה הסיכוי שתוכלו לראות אותו אי פעם בארץ בקולנוע כלשהו הם אפסיים, אפילו פחות מאפסיים. הוא קצר שם שבחים, אבל לא ממש שמעו עליו מחוץ לממלכה.
אבל בכל מקרה, "Filth", שאני קורא לו "טינופת" (ויש לי די חופשיות בבחירת השם, משום שהספר עליו הסרט מבוסס לא תורגם לעברית מעולם) הוא סרט של במאי צעיר בשם ג'ון ס. ביירד, שמבוסס על הספר בעל אותו שם שכתב אירווין וולש, הבחור שיצירתו הידועה ביותר היא הסרט האגדי "טריינספוטינג". וגם "טינופת", כמו הקלאסיקה ההיא, הוא סרט עמוס במבטא סקוטי כבד ומהיר עד שבלי כתוביות קשה מאוד להבין (ואני ראיתי את זה בלי כתוביות, ועוד הצלחתי להבין את העלילה. או לפחות 95 אחוז ממנה. תנו לי כבוד), בסמים, באלכוהול, בסקס, במוזיקה מחרישת אוזניים ובביזאריות כללית. אני לא אפרט על העלילה, אבל אפשר לומר שזאת קומדיית פשע שבמרכזה ג'יימס מקאבוי, שמגלם פה, בהופעה אמיצה במיוחד, את כנראה הדמות הכי דוחה שאי פעם ראיתי על המסך. אדם כזה חזירי, רשע וחסר אמפטיה לא ראיתי בקולנוע מזמן. ולמרות הקלישאה ההיא על "הדמות הזאת נורא רעה אבל השחקן הראשי כ"כ טוב שהוא הופך אותה לברת הזדהות וסימפטיה", פשוט אי אפשר להגיד את המשפט הזה מספיק על ג'יימס מקאבוי - הוא *ענק* כאן. אני לעולם לא אוכל להסתכל שוב על פרופסור אקס או על הפאן מ"נרניה" בלי לראות את הדמות המעוותת הזאת של שוטר מניפולטיבי, תככן, נצלן, מרושע, שחצן, אגואיסט, נרקומן, אלכוהוליסט, מכור לסקס ובעל עוד כמה וכמה שדים שלחשוף אותם יהיה ספוילר. ואומנם גם גילויים מפתיעים על הדמות בתסריט הופכים את הדמות הזאת לברת הזדהות עם הזמן, אבל רוב הקרדיט הולך לכריזמה, לאינטנסיביות ול-ורסיטליות של מקאבוי. הבחור באמת שחקן ענק ורק עכשיו גיליתי את זה.
ובשאר לשאר הסרט, הוא די מה שהייתם מצפים מההמשך הרוחני של טריינספוטינג. הבימוי שלו מתפלש בסטייל: מי שאהב את העריכות המהירות, הקלוזאפים והביזאריות הוויזואלית של אותה אגדה של דני בויל, ימצא פה הרבה מה לאהוב. חשוב לציין שלמרות שהוא מזכיר את טריינספוטינג בשעה הראשונה שלו: כל הביזאריות והיטרוף שבו הם כיפיים ומשעשעים. אבל חצי השעה האחרונה שלו לוקחת את הביזאריות ואת כל הדברים שאפיינו את טריינספוטינג, ושם אותם במקסימום, וככל שהסרט נמשך אנחנו הצופים כאילו נמשכים יותר עמוק לאינפרנו השיגעון של הדמות הראשית, והתוצאה היא שהסרט הזה מגיע למקומות הרבה יותר אפלים ומטרידים ממה שטריינספוטינג הצליח לגעת בהם. אחרי חצי השעה האחרונה הזאת, ברצינות גמורה, לא היו לי מילים.
לא שהוא יותר טוב מטריינספוטינג, הוא לא חומר לקאלט ולא עושה רושם שיש בו משהו אגדה. הוא אפילו לא מושלם. למרות שהעלילה שלו נהדרת ומקורית ורצופה בהברקות (כולל הטוויסט הכי טוב שראיתי מאז, אמממ. ממנטו?), עדיין יש בו בעיות. אחד מקווי העלילה הראשיים שלו יש בעיה די עצומה של חוסר עקביות ומיקוד, והדברים היחידים בסרט שהם מינימליסטיים הם דווקא היחידים ש*לא* צריכים להיות מינימליסטיים בו.
ועדיין, זה בין הסרטים הכי מעולים שראיתי השנה. למי שביזאריות, גועל וטון בוטה (מאוד. מאוד. אבל מאוד. בוטה.) לא הייתי ממליץ לראות את זה. אבל למי שאין בעיה לקבל את הפסיכיות הזאת, מצפה סערת רגשות בתוך עלילה מבריקה ועשוייה מצויין מכל בחינה. זאת חווייה מומלצת מאוד, במיוחד בהתחשב בעובדה שכאמור, הסיכוי שאי פעם תוכלו לראות את זה בארץ הוא די אפסי. זה לא שאני רומז לכם על דרך אפשרית לצפות פה כבר עכשיו, אבל אני לא. אבל אולי כדאי שתחכו עד שיהיו כתוביות, לפחות באנגלית, לדבר הזה. לראות אותו בלי זה קצת כמו לשמוע רמשטיין - אתה לא מבין מילה אבל עדיין נהנה מהסטייל ומהאווירה. לפעמים רק זה מספיק, אבל ל"טינופת" יש הרבה מעבר לזה להציע. בקיצור, פנינה מ-2013 שאני אהיה שמח אם יותר אנשים יגלו.
אוקיי, אין לי כוח להתאפק לסרטי השבוע, כי מדובר בסרט שאני רוצה להמליץ עליו בלי קשר. הוא יצא השנה, אבל רק בבריטניה, ולמעשה הסיכוי שתוכלו לראות אותו אי פעם בארץ בקולנוע כלשהו הם אפסיים, אפילו פחות מאפסיים. הוא קצר שם שבחים, אבל לא ממש שמעו עליו מחוץ לממלכה.
אבל בכל מקרה, "Filth", שאני קורא לו "טינופת" (ויש לי די חופשיות בבחירת השם, משום שהספר עליו הסרט מבוסס לא תורגם לעברית מעולם) הוא סרט של במאי צעיר בשם ג'ון ס. ביירד, שמבוסס על הספר בעל אותו שם שכתב אירווין וולש, הבחור שיצירתו הידועה ביותר היא הסרט האגדי "טריינספוטינג". וגם "טינופת", כמו הקלאסיקה ההיא, הוא סרט עמוס במבטא סקוטי כבד ומהיר עד שבלי כתוביות קשה מאוד להבין (ואני ראיתי את זה בלי כתוביות, ועוד הצלחתי להבין את העלילה. או לפחות 95 אחוז ממנה. תנו לי כבוד), בסמים, באלכוהול, בסקס, במוזיקה מחרישת אוזניים ובביזאריות כללית. אני לא אפרט על העלילה, אבל אפשר לומר שזאת קומדיית פשע שבמרכזה ג'יימס מקאבוי, שמגלם פה, בהופעה אמיצה במיוחד, את כנראה הדמות הכי דוחה שאי פעם ראיתי על המסך. אדם כזה חזירי, רשע וחסר אמפטיה לא ראיתי בקולנוע מזמן. ולמרות הקלישאה ההיא על "הדמות הזאת נורא רעה אבל השחקן הראשי כ"כ טוב שהוא הופך אותה לברת הזדהות וסימפטיה", פשוט אי אפשר להגיד את המשפט הזה מספיק על ג'יימס מקאבוי - הוא *ענק* כאן. אני לעולם לא אוכל להסתכל שוב על פרופסור אקס או על הפאן מ"נרניה" בלי לראות את הדמות המעוותת הזאת של שוטר מניפולטיבי, תככן, נצלן, מרושע, שחצן, אגואיסט, נרקומן, אלכוהוליסט, מכור לסקס ובעל עוד כמה וכמה שדים שלחשוף אותם יהיה ספוילר. ואומנם גם גילויים מפתיעים על הדמות בתסריט הופכים את הדמות הזאת לברת הזדהות עם הזמן, אבל רוב הקרדיט הולך לכריזמה, לאינטנסיביות ול-ורסיטליות של מקאבוי. הבחור באמת שחקן ענק ורק עכשיו גיליתי את זה.
ובשאר לשאר הסרט, הוא די מה שהייתם מצפים מההמשך הרוחני של טריינספוטינג. הבימוי שלו מתפלש בסטייל: מי שאהב את העריכות המהירות, הקלוזאפים והביזאריות הוויזואלית של אותה אגדה של דני בויל, ימצא פה הרבה מה לאהוב. חשוב לציין שלמרות שהוא מזכיר את טריינספוטינג בשעה הראשונה שלו: כל הביזאריות והיטרוף שבו הם כיפיים ומשעשעים. אבל חצי השעה האחרונה שלו לוקחת את הביזאריות ואת כל הדברים שאפיינו את טריינספוטינג, ושם אותם במקסימום, וככל שהסרט נמשך אנחנו הצופים כאילו נמשכים יותר עמוק לאינפרנו השיגעון של הדמות הראשית, והתוצאה היא שהסרט הזה מגיע למקומות הרבה יותר אפלים ומטרידים ממה שטריינספוטינג הצליח לגעת בהם. אחרי חצי השעה האחרונה הזאת, ברצינות גמורה, לא היו לי מילים.
לא שהוא יותר טוב מטריינספוטינג, הוא לא חומר לקאלט ולא עושה רושם שיש בו משהו אגדה. הוא אפילו לא מושלם. למרות שהעלילה שלו נהדרת ומקורית ורצופה בהברקות (כולל הטוויסט הכי טוב שראיתי מאז, אמממ. ממנטו?), עדיין יש בו בעיות. אחד מקווי העלילה הראשיים שלו יש בעיה די עצומה של חוסר עקביות ומיקוד, והדברים היחידים בסרט שהם מינימליסטיים הם דווקא היחידים ש*לא* צריכים להיות מינימליסטיים בו.
ועדיין, זה בין הסרטים הכי מעולים שראיתי השנה. למי שביזאריות, גועל וטון בוטה (מאוד. מאוד. אבל מאוד. בוטה.) לא הייתי ממליץ לראות את זה. אבל למי שאין בעיה לקבל את הפסיכיות הזאת, מצפה סערת רגשות בתוך עלילה מבריקה ועשוייה מצויין מכל בחינה. זאת חווייה מומלצת מאוד, במיוחד בהתחשב בעובדה שכאמור, הסיכוי שאי פעם תוכלו לראות את זה בארץ הוא די אפסי. זה לא שאני רומז לכם על דרך אפשרית לצפות פה כבר עכשיו, אבל אני לא. אבל אולי כדאי שתחכו עד שיהיו כתוביות, לפחות באנגלית, לדבר הזה. לראות אותו בלי זה קצת כמו לשמוע רמשטיין - אתה לא מבין מילה אבל עדיין נהנה מהסטייל ומהאווירה. לפעמים רק זה מספיק, אבל ל"טינופת" יש הרבה מעבר לזה להציע. בקיצור, פנינה מ-2013 שאני אהיה שמח אם יותר אנשים יגלו.