המלצות לכיתה א'
התחלתי לחשוב ברצינות על כיתה א', למרות שאנחנו עדיין רק בטרום חובה. רציתי לשתף קצת בחוויות שלנו, וגם לבקש מהורים תל-אביביים שימליצו על מסגרות לכיתה א'. רועי בן חמש, משולב כרגע בגן עירוני רגיל, מקבל 25 שעות סיוע שבועיות מהעירייה (ועוד על חשבוננו...) הגן שבו רועי משולב הוא גן אחד מתוך אשכול של תשעה גנים באותו מתקן, זאת מסגרת ענקית, והיו לי הרבה מאוד חששות במעבר לשם מגן פרטי קטן יחסית. אבל בסך הכל נראה שהשילוב בגן מצליח. רועי הולך לגן בשמחה וחוזר הביתה עם שירים חדשים, סיפורים וציורים שמעידים כי הוא מפיק משהו מהגן ולא סתם מעביר שם זמן. הגננות מתות עליו, ואני מקבלת עליו מחמאות פרטניות גם מגננות בגנים השכנים ומהמורים בחוגים השונים. הסייעת משתדלת בעיקר לתווך חברתית בינו לבין ילדים אחרים, לעזור לו להתארגן במעברים מפעילות לפעילות ובכל פעילות שחורגת מהשיגרה, ולהזכיר לו ללכת לשירותים - כי אחרת הוא עושה במכנסיים! הרושם שקיבלתי הוא שעצם נוכחותה משפרת את ההשתתפות שלו, גם בלי שהיא מתערבת באופן פעיל מדי. כשהיא לא נמצאת הוא לפעמים מתבודד, כמעט תמיד כשאני באה לאסוף אותו הוא יושב במרוחק מילדים אחרים וקורא ספר לבדו. אבל כל עוד ההתבודדות הזאת מאפיינת רק את השעה-שעה וחצי האחרונות של יומו בגן, זאת לא נראית לי בעיה גדולה. בתחילת השנה היתה בעיה שהוא היה "בורח" מהגננות שלו והולך לשחק בגנים אחרים באשכול. חל שיפור גדול בעניין זה, הן מצידו של רועי שהבין שהוא שייך לגן מסויים ושחשוב תמיד לשמור על קשר עם הגננת האחראית עליו, הן מצד צוות האשכול שלמד להכיר את רועי, ויודעים היום שחייבים להזכיר לו לחזור לגן שלו, במקום סתם לתת לו לעסוק בשלו. קשרים עם ילדים אחרים: הרבה ילדים נמשכים אליו, בין אם בגלל היכולות המרשימות שלו בציור, הרכבה, קריאה וכתיבה, ובין אם בעצם הם נמשכים לסייעת המקסימה שלו ומקווים לזכות גם הם ביחס המיוחד שהיא נותנת. כך או כך, כמה ילדים כבר סומנו כ"חברים" שלו בגן. לפעמים הוא חוזר הביתה עם איזה צעצוע שלטענתו הוא קיבל במתנה ממישהו, והגננות והסייעת מאשרות שכך היה. הזמנו אלינו הביתה כמה פעמים ילדים מהגן, לעיתים אפילו ביוזמה של רועי, לעיתים ביוזמה של הילדים האחרים שביקשו לבקר אצלנו. זה לא קל, רועי בדרך כלל קצת מתעלם מהם ואני צריכה להשקיע מאמץ כדי לבנות משחק שבו יוכלו להשתתף ביחד. כמו כן רועי הוזמן כמה פעמים לבתים של ילדים אחרים, גם שם קשה לו להשתתף במשחק משותף וכמעט תמיד הוא מבקש תוך חצי שעה עד ארבעים דקות ללכת הביתה - אבל הוא נענה להזמנות בהתרגשות ובשמחה. בינתיים עוד לא חזרנו פעם שנייה לאותו בית לביקור, אבל בעיקר כי זה לא מסתייע, כי נכונות עקרונית להזמין את רועי שוב בהחלט היתה. אחת הבעיות בגן היא אלימות. אני לא חושבת שרועי עצמו מסוגל להתנהגות תוקפנית, בוודאי אף פעם לא ראיתי ולא הגיעו לאזני תלונות שרועי מרביץ למישהו, אבל היו כבר כמה וכמה מקרים שבהם הרביצו לו. עד כמה שהבנתי, זה מתחיל בסיטואציה של משחק, לדוגמה רועי אוהב לשחק שוטר והילדים האחרים הם הגנבים, אבל באיזשהו שלב המשחק הופך לחבורה של ילדים שמרביצים לרועי. נדמה לי שיש פה שילוב של כמה עניינים: מצד אחד רועי אוהב מגע פיזי חזק ועמוק, ואפילו מבקש מילדים שיישבו עליו או ירכבו עליו - והילדים מתבלבלים וחושבים שהוא אוהב כשמרביצים לו; התגובות שלו לא מתאימות, הוא צוחק תמיד, גם כשהוא במצוקה, וגם זה מבלבל את הילדים שחושבים שהוא עדיין נהנה; ובאיזשהו מקום הוא כאילו נותן "רשות" לילדים להפוך אותו לשק איגרוף להוציא עליו את התיסכולים שלהם. הילדים שמרביצים לו הם לעיתים קרובות אותם ילדים עצמם שבמיוחד נמשכים לחברתו (וגם כמה בריונים מזדמנים). ניסיתי לדבר על זה עם רועי, להסביר לו שיש הבדל בית תשומת לב חיובית לתשומת לב שלילית, שהוא חייב להגיד כשכואב לו וכשרע לו, שהוא יכול להתרחק מהילדים האחרים ולחפש גננת שתתערב לטובתו. גם הגננות מודעות למצב וערכו שיחות עם כל ילדי הגן על אלימות ועל גבולות, בלי להתייחס ספציפית לרועי. כבר כמה שבועות לא היתה תקרית כזאת אבל אני עוד לא שקטה לגמרי. מצד שני, אני רואה אפילו באלימות הזאת אינטראקציה עם ילדים אחרים וניסיון למשחק משותף עם חברים, ונדמה לי שעדיף אינטראקציה בעייתית - כשכל הגורמים מסביב פועלים לתקן את הבעיות - מאשר שום אינטראקציה בכלל. הצד החזק של רועי היה ונשאר הצד האינלקטואלי. הוא לימד את עצמו קרוא וכתוב, בעברית ועכשיו גם באנגלית. הוא מתעניין מאוד בספרים וצובר ידע מדהים בעיקר בתחומים של מדע וטכנולוגיה. גם חיבור וחיסור הוא כבר יודע. אני דואגת שבכיתה א' רגילה הוא פשוט ישתעמם, וכשישתעמם, עלולות להופיע התנהגויות שליליות. הוא זקוק למסגרת שבה ימשיכו להשקיע בהתפתחות החברתית שלו ובמיומנויות ההקשבה והשיתוף שלו, תוך כדי המשך האתגר האינטלקטואלי. הייתי שמחה למצוא בשבילו כיתה עם עוד ילדי אספרגר, ו/או כיתת מחוננים, עם ילדים ברמה גבוהה כמותו וצוות שמודע לצורך בתיווך חברתי. האם מישהו מכם מכיר מסגרת כזאת באזור תל-אביב או המרכז?
התחלתי לחשוב ברצינות על כיתה א', למרות שאנחנו עדיין רק בטרום חובה. רציתי לשתף קצת בחוויות שלנו, וגם לבקש מהורים תל-אביביים שימליצו על מסגרות לכיתה א'. רועי בן חמש, משולב כרגע בגן עירוני רגיל, מקבל 25 שעות סיוע שבועיות מהעירייה (ועוד על חשבוננו...) הגן שבו רועי משולב הוא גן אחד מתוך אשכול של תשעה גנים באותו מתקן, זאת מסגרת ענקית, והיו לי הרבה מאוד חששות במעבר לשם מגן פרטי קטן יחסית. אבל בסך הכל נראה שהשילוב בגן מצליח. רועי הולך לגן בשמחה וחוזר הביתה עם שירים חדשים, סיפורים וציורים שמעידים כי הוא מפיק משהו מהגן ולא סתם מעביר שם זמן. הגננות מתות עליו, ואני מקבלת עליו מחמאות פרטניות גם מגננות בגנים השכנים ומהמורים בחוגים השונים. הסייעת משתדלת בעיקר לתווך חברתית בינו לבין ילדים אחרים, לעזור לו להתארגן במעברים מפעילות לפעילות ובכל פעילות שחורגת מהשיגרה, ולהזכיר לו ללכת לשירותים - כי אחרת הוא עושה במכנסיים! הרושם שקיבלתי הוא שעצם נוכחותה משפרת את ההשתתפות שלו, גם בלי שהיא מתערבת באופן פעיל מדי. כשהיא לא נמצאת הוא לפעמים מתבודד, כמעט תמיד כשאני באה לאסוף אותו הוא יושב במרוחק מילדים אחרים וקורא ספר לבדו. אבל כל עוד ההתבודדות הזאת מאפיינת רק את השעה-שעה וחצי האחרונות של יומו בגן, זאת לא נראית לי בעיה גדולה. בתחילת השנה היתה בעיה שהוא היה "בורח" מהגננות שלו והולך לשחק בגנים אחרים באשכול. חל שיפור גדול בעניין זה, הן מצידו של רועי שהבין שהוא שייך לגן מסויים ושחשוב תמיד לשמור על קשר עם הגננת האחראית עליו, הן מצד צוות האשכול שלמד להכיר את רועי, ויודעים היום שחייבים להזכיר לו לחזור לגן שלו, במקום סתם לתת לו לעסוק בשלו. קשרים עם ילדים אחרים: הרבה ילדים נמשכים אליו, בין אם בגלל היכולות המרשימות שלו בציור, הרכבה, קריאה וכתיבה, ובין אם בעצם הם נמשכים לסייעת המקסימה שלו ומקווים לזכות גם הם ביחס המיוחד שהיא נותנת. כך או כך, כמה ילדים כבר סומנו כ"חברים" שלו בגן. לפעמים הוא חוזר הביתה עם איזה צעצוע שלטענתו הוא קיבל במתנה ממישהו, והגננות והסייעת מאשרות שכך היה. הזמנו אלינו הביתה כמה פעמים ילדים מהגן, לעיתים אפילו ביוזמה של רועי, לעיתים ביוזמה של הילדים האחרים שביקשו לבקר אצלנו. זה לא קל, רועי בדרך כלל קצת מתעלם מהם ואני צריכה להשקיע מאמץ כדי לבנות משחק שבו יוכלו להשתתף ביחד. כמו כן רועי הוזמן כמה פעמים לבתים של ילדים אחרים, גם שם קשה לו להשתתף במשחק משותף וכמעט תמיד הוא מבקש תוך חצי שעה עד ארבעים דקות ללכת הביתה - אבל הוא נענה להזמנות בהתרגשות ובשמחה. בינתיים עוד לא חזרנו פעם שנייה לאותו בית לביקור, אבל בעיקר כי זה לא מסתייע, כי נכונות עקרונית להזמין את רועי שוב בהחלט היתה. אחת הבעיות בגן היא אלימות. אני לא חושבת שרועי עצמו מסוגל להתנהגות תוקפנית, בוודאי אף פעם לא ראיתי ולא הגיעו לאזני תלונות שרועי מרביץ למישהו, אבל היו כבר כמה וכמה מקרים שבהם הרביצו לו. עד כמה שהבנתי, זה מתחיל בסיטואציה של משחק, לדוגמה רועי אוהב לשחק שוטר והילדים האחרים הם הגנבים, אבל באיזשהו שלב המשחק הופך לחבורה של ילדים שמרביצים לרועי. נדמה לי שיש פה שילוב של כמה עניינים: מצד אחד רועי אוהב מגע פיזי חזק ועמוק, ואפילו מבקש מילדים שיישבו עליו או ירכבו עליו - והילדים מתבלבלים וחושבים שהוא אוהב כשמרביצים לו; התגובות שלו לא מתאימות, הוא צוחק תמיד, גם כשהוא במצוקה, וגם זה מבלבל את הילדים שחושבים שהוא עדיין נהנה; ובאיזשהו מקום הוא כאילו נותן "רשות" לילדים להפוך אותו לשק איגרוף להוציא עליו את התיסכולים שלהם. הילדים שמרביצים לו הם לעיתים קרובות אותם ילדים עצמם שבמיוחד נמשכים לחברתו (וגם כמה בריונים מזדמנים). ניסיתי לדבר על זה עם רועי, להסביר לו שיש הבדל בית תשומת לב חיובית לתשומת לב שלילית, שהוא חייב להגיד כשכואב לו וכשרע לו, שהוא יכול להתרחק מהילדים האחרים ולחפש גננת שתתערב לטובתו. גם הגננות מודעות למצב וערכו שיחות עם כל ילדי הגן על אלימות ועל גבולות, בלי להתייחס ספציפית לרועי. כבר כמה שבועות לא היתה תקרית כזאת אבל אני עוד לא שקטה לגמרי. מצד שני, אני רואה אפילו באלימות הזאת אינטראקציה עם ילדים אחרים וניסיון למשחק משותף עם חברים, ונדמה לי שעדיף אינטראקציה בעייתית - כשכל הגורמים מסביב פועלים לתקן את הבעיות - מאשר שום אינטראקציה בכלל. הצד החזק של רועי היה ונשאר הצד האינלקטואלי. הוא לימד את עצמו קרוא וכתוב, בעברית ועכשיו גם באנגלית. הוא מתעניין מאוד בספרים וצובר ידע מדהים בעיקר בתחומים של מדע וטכנולוגיה. גם חיבור וחיסור הוא כבר יודע. אני דואגת שבכיתה א' רגילה הוא פשוט ישתעמם, וכשישתעמם, עלולות להופיע התנהגויות שליליות. הוא זקוק למסגרת שבה ימשיכו להשקיע בהתפתחות החברתית שלו ובמיומנויות ההקשבה והשיתוף שלו, תוך כדי המשך האתגר האינטלקטואלי. הייתי שמחה למצוא בשבילו כיתה עם עוד ילדי אספרגר, ו/או כיתת מחוננים, עם ילדים ברמה גבוהה כמותו וצוות שמודע לצורך בתיווך חברתי. האם מישהו מכם מכיר מסגרת כזאת באזור תל-אביב או המרכז?