NuckBunnies
New member
המלצות - הדור הבא
או סתם עוד כמה שירים חמודים. ואגב, בואו נעשה ניסוי - כל מי שהוריד שיר מההמלצות הנ"ל, שישרשר את דעתו על השיר. רק כדי לראות כמה באמת מורידים, אם בכלל שווה לי להשקיע בהודעות כאלו, וסתם מה דעתכם על השירים. ובנימה אופטימית זו: * אז הייתי במסיבה באזימוט (המסיבה עם ההופעה של לוקץ´ חביב הקהל). היה נחמד, לדעתי. לא יודע אם אני יבוא לשם סתם ככה (בעצם אני יודע - לא), אבל פו-שם, במסיבות מיוחדות בהחלט נחמד. בכל מקרה, התיקלוט היה חביב, הסקרצ´ים היו חביבים פלוס פלוס (בואו נגיד זאת ככה - שינוי מרענן מה... סקרצ´ים של סופרים), והיו לדי ג´י כמה שליפות נחמדות ביותר במהלך הסט. אחת מהן היא השיר הנ"ל, שיר שאני אישית ממש ממש אוהב ובחיים לא שמעתי במסיבה. האינסטרומנטל הרגוע מתמזג עם הראפ המלטף והנעים, ויוצר שיר צ´יל אאוט מעולה. הפקה יפה, ראפ טוב, והאווירה... אך... שיר דורש סיגריה (מסוג זה או אחר). Camp Lo - Coolie High * את השיר הבא הכיר לי סיקס, והמשפט הראשון שיצא לו מהפה "איזה פזמון! איזה פזמון!" והוא צודק. בעוד שבדרך כלל אני לא ממש אוהב את אפו-רה (ליתר דיוק, אני סתם לא מתחבר אליו יותר מדי), כאן הפזמון קליט יותר משיר של בריטני, ואני מתכוון לזה במובן הכי טוב שאפשר. הבעיה העיקרית שלי היא בליריקה. אל תבינו אותי לא נכון, הראפ טוב, אפילו טוב מאוד, אבל הבעיה היא שמה שהם אומרים... אממ... קשה לי להתחבר לכזה מסר. לא בהכרח לכזה מסר, אבל לכאלו מניעים. אבל מוצגת כאן אמת פנימית בצורה משכנעת וכנה, וזה הרבה יותר מכל כך הרבה שירי ראפ אחרים. וכמובן, אחלה בחלה פזמון, ללא ספק יהיה להיט בסטים של בייבי ג´י. Paroahe Monc Featuring Styles P - My Life * פינק היא מותק. לא לוקח אותה ביותר מדי רצינות, אבל היא סבבס כזה. שתהנה לה. ורד מן? רד מן הוא אחד מהראפרים הכי פאנקיים, הכי משוגעים, וסך הכל הכי טובים שאני מכיר. יחד הם עשו את הרימיקס הזה, קצת ישן יחסית (למרות ש"למוסיקה אין גיל"), אבל עדיין - שווה, ולא רק בגלל השילוב של השיר הקלאסי (משנות השמונים אי שם, לא?). ואגב, ככה אני אוהב את הרימיקסים שלי - שלוקחים את התמצית של השיר המקורי, משנים, מוסיפים, מגוונים ומראים לנו אותו מזוויות שונות שלא ראינו קודם. אחלה בחלה. Pink And Redman - Get The Party Started (Sweet Dreams Remix) * בואו נעשה השוואה. המקור: Stevie Wonder - As סטיבי. תגידו מה שתגידו עליו, הוא קלאסי. קלסיקה חיה ונושמת (ועיוורת). ושומעים את זה. בגרסה הזו, שארוכה יותר מגרסת הכיסוי, עליה נדבר עוד מעט. אז מה יש כאן שאין בגרסת הכיסוי? יותר נשמה. נשמה של סטיבי וונדר, קשה להתעלות על זה. חוץ מזה הכלים חיים, ובכלל יש הרגשה כבדה של מסע - השיר מתחיל בשקט יחסי, והרגשות מתעצמים עם הווליום. שלא לדבר על סוף השיר, שוונדר שואג שאגת אריה ודופק בית שגורם לעצור ולהקשיב. סתם ככה. סך הכל - אחלה דבר. וזה מבן אדם שלא ממש מתחבר לסטיבי וונדר בדרך כלל. גרסת הכיסוי: George Michel And Mary J. Blige - As דבר ראשון - הכל מסוגנן יותר. יותר קלסה. אז כן, זה בא קצת על חשבון הנשמה והכוח האמוציונלי בגרסת המקור, אבל סטייל הוא לפעמים לא פחות חשוב. דבר שני - יש כאן דיאלוג בין שני זמרים מעולים; גורג´ מייקל ומרי ג´י בלייג´, שקולה המחוספס גם כן מוסיף לשיר. המבנה וההרגשה של השיר הרבה יותר רגילים. כלומר, מתחושת ה"מסע", ההתחלה-אמצע-סוף, ההרגשה שזה לא שיר אלא תהליך ריגשי, נעלמה והפכה לשיר פופ רגיל. לא נורא, אבל חבל קצת. אז מה יש כאן בסופו של דבר? נשמה ענקית, מסע רגשי, מול דיאלוג מסוגנן. אז מה גזר הדין? פאק איט, תורידו את שניהם. * ג´יל סקוט. ענקית. יש לה נשמה. יש לה גרוב. יש לה פאנק ויש לה ליריקס. האלבום שלה פשוט -טוב-. הוא אלבום שכזה, שלא תלוי בזמן או במקום, ובעוד 20 שנה יהיה רלוונטי כמו שהוא היום. ללא קצת אנשים זה הופך אותו לקלסיקה. בשבילי - רק הזמן יגיד. אבל גם אם האלבום הג´אזי, הניו-סול או מה שלא תרצו, הכלים החיים והשירה-דיבור של סקוט לא קלסיקה, מתוכו כבר עלו כמה קלסיקות מעולות, שירים מיוחדים, שתופסים רגע קסום ומשמרים אותו לדורות עתיד. השיר המרכזי עליו אני מדבר הוא שיר שהכל ממנו קורן, כמו אהבה חדשה, כמו איחוד של שתי אנשים. ועל זה אני מדבר, זה הרגע שסקוט תפסה כאן. אז הנה, תהנו. Jill Scott - A Long Walk חוץ מזה יש עוד כמה שירים מומלצים בחום, אבל במקום להמליץ על יחידות אני ימליץ לכם לעשות כך: תשיגו את האלבום. תשכבו במיטה, תרגעו, ותקשיבו. הנאה מובטחת. Jill Scott - Who Is Jill Scott * ובפינתנו הקבוע, מוסיקה-לא-שחורה-שנדחפת-לפורום-אבל-אתם-לא-חייבים-לקרוא-אם-אתם-לא-רוצים, השוגרבייבס. נערות בנות 16, 17 ו19 (נראה לי). צעירות בהחלט, ובהתחלה לא ממש נדלקתי עליהן. הן היו בעיקר אופנתיות, מ-גניבות, אבל היה חסר להן ולשירה שלהן נשמה, רגש. הכל היה קפוא, קר שכזה. אבל הנה הן חוזרות באלבום שני, והחליפו את הג´ינג´ית בחברה לשעבר מההרכב של אטומיק קיטן (היא הייתה בהרכב לפני שקראו לו אטומיק קיטן, ליתר דיוק), ונראה שהן הגיעו לאיפה שהן רצו להגיע כל הזמן. תבינו, מתחילת הקריירה שלהן הן הצהירו באדיקות שמטרתן לעשות פופ אינטיליגנטי ואיכותי, סטייל All Saints ז"ל. וכעת נראה שזה בדיוק מה שהן עושות. עם הפקה מהוקצה, עם וייבס טובים, אחרי שקצת התבגרו וקצת השתחררו, הן הוציאו את Sugerbabes - Freak Like Me שללא ספק היה שיפור, רימיקס/שילוב של שתי שירים, עם קו באס חמוד והפקה מאוד מהודקת. כאן השירה עוד הייתה קצת קרה, אבל השיפור היה שם. ובסינגל החדש שלהן הן נותנות בראש. לא פחות ולא יותר. אהבתם אותן בעבר? אז עכשיו תאהבו יותר. וכן, זה פופ. וכן, זה אינטיליגנטי. וכן, זה אחלה בחלה. Sugerbabes - Round And Round ואם זה נראה כמו שזה נראה, שעם הזמן הן מתבגרות, מתבשלות, משתחררות ופשוט הופכות ליותר סבבס, אנחנו עוד נשמע מהן לא קצת. והנה להקה שספק אם תכירו, אבל לפחות את שתי השירים הללו כדאי להכיר: (hed) PE - The Meadow (hed) PE - Bartender אז השיר הראשון הוא בלדת רוק דיכאונית. מה יש להגיד עליו? הוא טוב בסוגו. השני שיר הרבה יותר רועש, פאנק-מטאל שכזה (או "ניו-מטאל", איך שתרצו). קצת טוב יש לזמר, ובכלל מנגינה נחמדה לכל אוהבי לימפ-ביזקיט וכדומה. אז זהו... לא ממש הקשתי צומת-לב כפי שהייתי רוצה לכל שיר, אבל אין לי כוח לכתוב יותר מדי, ונראה לי שכתבתי כבר מספיק. תורכם. NuckBunnies
או סתם עוד כמה שירים חמודים. ואגב, בואו נעשה ניסוי - כל מי שהוריד שיר מההמלצות הנ"ל, שישרשר את דעתו על השיר. רק כדי לראות כמה באמת מורידים, אם בכלל שווה לי להשקיע בהודעות כאלו, וסתם מה דעתכם על השירים. ובנימה אופטימית זו: * אז הייתי במסיבה באזימוט (המסיבה עם ההופעה של לוקץ´ חביב הקהל). היה נחמד, לדעתי. לא יודע אם אני יבוא לשם סתם ככה (בעצם אני יודע - לא), אבל פו-שם, במסיבות מיוחדות בהחלט נחמד. בכל מקרה, התיקלוט היה חביב, הסקרצ´ים היו חביבים פלוס פלוס (בואו נגיד זאת ככה - שינוי מרענן מה... סקרצ´ים של סופרים), והיו לדי ג´י כמה שליפות נחמדות ביותר במהלך הסט. אחת מהן היא השיר הנ"ל, שיר שאני אישית ממש ממש אוהב ובחיים לא שמעתי במסיבה. האינסטרומנטל הרגוע מתמזג עם הראפ המלטף והנעים, ויוצר שיר צ´יל אאוט מעולה. הפקה יפה, ראפ טוב, והאווירה... אך... שיר דורש סיגריה (מסוג זה או אחר). Camp Lo - Coolie High * את השיר הבא הכיר לי סיקס, והמשפט הראשון שיצא לו מהפה "איזה פזמון! איזה פזמון!" והוא צודק. בעוד שבדרך כלל אני לא ממש אוהב את אפו-רה (ליתר דיוק, אני סתם לא מתחבר אליו יותר מדי), כאן הפזמון קליט יותר משיר של בריטני, ואני מתכוון לזה במובן הכי טוב שאפשר. הבעיה העיקרית שלי היא בליריקה. אל תבינו אותי לא נכון, הראפ טוב, אפילו טוב מאוד, אבל הבעיה היא שמה שהם אומרים... אממ... קשה לי להתחבר לכזה מסר. לא בהכרח לכזה מסר, אבל לכאלו מניעים. אבל מוצגת כאן אמת פנימית בצורה משכנעת וכנה, וזה הרבה יותר מכל כך הרבה שירי ראפ אחרים. וכמובן, אחלה בחלה פזמון, ללא ספק יהיה להיט בסטים של בייבי ג´י. Paroahe Monc Featuring Styles P - My Life * פינק היא מותק. לא לוקח אותה ביותר מדי רצינות, אבל היא סבבס כזה. שתהנה לה. ורד מן? רד מן הוא אחד מהראפרים הכי פאנקיים, הכי משוגעים, וסך הכל הכי טובים שאני מכיר. יחד הם עשו את הרימיקס הזה, קצת ישן יחסית (למרות ש"למוסיקה אין גיל"), אבל עדיין - שווה, ולא רק בגלל השילוב של השיר הקלאסי (משנות השמונים אי שם, לא?). ואגב, ככה אני אוהב את הרימיקסים שלי - שלוקחים את התמצית של השיר המקורי, משנים, מוסיפים, מגוונים ומראים לנו אותו מזוויות שונות שלא ראינו קודם. אחלה בחלה. Pink And Redman - Get The Party Started (Sweet Dreams Remix) * בואו נעשה השוואה. המקור: Stevie Wonder - As סטיבי. תגידו מה שתגידו עליו, הוא קלאסי. קלסיקה חיה ונושמת (ועיוורת). ושומעים את זה. בגרסה הזו, שארוכה יותר מגרסת הכיסוי, עליה נדבר עוד מעט. אז מה יש כאן שאין בגרסת הכיסוי? יותר נשמה. נשמה של סטיבי וונדר, קשה להתעלות על זה. חוץ מזה הכלים חיים, ובכלל יש הרגשה כבדה של מסע - השיר מתחיל בשקט יחסי, והרגשות מתעצמים עם הווליום. שלא לדבר על סוף השיר, שוונדר שואג שאגת אריה ודופק בית שגורם לעצור ולהקשיב. סתם ככה. סך הכל - אחלה דבר. וזה מבן אדם שלא ממש מתחבר לסטיבי וונדר בדרך כלל. גרסת הכיסוי: George Michel And Mary J. Blige - As דבר ראשון - הכל מסוגנן יותר. יותר קלסה. אז כן, זה בא קצת על חשבון הנשמה והכוח האמוציונלי בגרסת המקור, אבל סטייל הוא לפעמים לא פחות חשוב. דבר שני - יש כאן דיאלוג בין שני זמרים מעולים; גורג´ מייקל ומרי ג´י בלייג´, שקולה המחוספס גם כן מוסיף לשיר. המבנה וההרגשה של השיר הרבה יותר רגילים. כלומר, מתחושת ה"מסע", ההתחלה-אמצע-סוף, ההרגשה שזה לא שיר אלא תהליך ריגשי, נעלמה והפכה לשיר פופ רגיל. לא נורא, אבל חבל קצת. אז מה יש כאן בסופו של דבר? נשמה ענקית, מסע רגשי, מול דיאלוג מסוגנן. אז מה גזר הדין? פאק איט, תורידו את שניהם. * ג´יל סקוט. ענקית. יש לה נשמה. יש לה גרוב. יש לה פאנק ויש לה ליריקס. האלבום שלה פשוט -טוב-. הוא אלבום שכזה, שלא תלוי בזמן או במקום, ובעוד 20 שנה יהיה רלוונטי כמו שהוא היום. ללא קצת אנשים זה הופך אותו לקלסיקה. בשבילי - רק הזמן יגיד. אבל גם אם האלבום הג´אזי, הניו-סול או מה שלא תרצו, הכלים החיים והשירה-דיבור של סקוט לא קלסיקה, מתוכו כבר עלו כמה קלסיקות מעולות, שירים מיוחדים, שתופסים רגע קסום ומשמרים אותו לדורות עתיד. השיר המרכזי עליו אני מדבר הוא שיר שהכל ממנו קורן, כמו אהבה חדשה, כמו איחוד של שתי אנשים. ועל זה אני מדבר, זה הרגע שסקוט תפסה כאן. אז הנה, תהנו. Jill Scott - A Long Walk חוץ מזה יש עוד כמה שירים מומלצים בחום, אבל במקום להמליץ על יחידות אני ימליץ לכם לעשות כך: תשיגו את האלבום. תשכבו במיטה, תרגעו, ותקשיבו. הנאה מובטחת. Jill Scott - Who Is Jill Scott * ובפינתנו הקבוע, מוסיקה-לא-שחורה-שנדחפת-לפורום-אבל-אתם-לא-חייבים-לקרוא-אם-אתם-לא-רוצים, השוגרבייבס. נערות בנות 16, 17 ו19 (נראה לי). צעירות בהחלט, ובהתחלה לא ממש נדלקתי עליהן. הן היו בעיקר אופנתיות, מ-גניבות, אבל היה חסר להן ולשירה שלהן נשמה, רגש. הכל היה קפוא, קר שכזה. אבל הנה הן חוזרות באלבום שני, והחליפו את הג´ינג´ית בחברה לשעבר מההרכב של אטומיק קיטן (היא הייתה בהרכב לפני שקראו לו אטומיק קיטן, ליתר דיוק), ונראה שהן הגיעו לאיפה שהן רצו להגיע כל הזמן. תבינו, מתחילת הקריירה שלהן הן הצהירו באדיקות שמטרתן לעשות פופ אינטיליגנטי ואיכותי, סטייל All Saints ז"ל. וכעת נראה שזה בדיוק מה שהן עושות. עם הפקה מהוקצה, עם וייבס טובים, אחרי שקצת התבגרו וקצת השתחררו, הן הוציאו את Sugerbabes - Freak Like Me שללא ספק היה שיפור, רימיקס/שילוב של שתי שירים, עם קו באס חמוד והפקה מאוד מהודקת. כאן השירה עוד הייתה קצת קרה, אבל השיפור היה שם. ובסינגל החדש שלהן הן נותנות בראש. לא פחות ולא יותר. אהבתם אותן בעבר? אז עכשיו תאהבו יותר. וכן, זה פופ. וכן, זה אינטיליגנטי. וכן, זה אחלה בחלה. Sugerbabes - Round And Round ואם זה נראה כמו שזה נראה, שעם הזמן הן מתבגרות, מתבשלות, משתחררות ופשוט הופכות ליותר סבבס, אנחנו עוד נשמע מהן לא קצת. והנה להקה שספק אם תכירו, אבל לפחות את שתי השירים הללו כדאי להכיר: (hed) PE - The Meadow (hed) PE - Bartender אז השיר הראשון הוא בלדת רוק דיכאונית. מה יש להגיד עליו? הוא טוב בסוגו. השני שיר הרבה יותר רועש, פאנק-מטאל שכזה (או "ניו-מטאל", איך שתרצו). קצת טוב יש לזמר, ובכלל מנגינה נחמדה לכל אוהבי לימפ-ביזקיט וכדומה. אז זהו... לא ממש הקשתי צומת-לב כפי שהייתי רוצה לכל שיר, אבל אין לי כוח לכתוב יותר מדי, ונראה לי שכתבתי כבר מספיק. תורכם. NuckBunnies
. השיר של סטיילס יחד עם פארו מונץ´ הוא שיר מעולה, בדיסק מעייף ומונוטוני למדי. ומפתיע שהוא דוקא שיר בונוס ויצא כסינגל. שונה לגמרי מהסגנון של האלבום. Camp Lo - Coolie High שיר מעולה, בכלל אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם. אני לא מכיר את כל האלבום ממנו השיר לקוח, אבל מה ששמעתי אהבתי, גם האלבום החדש שלהם מצויין. סטיבי וגרסת הכיסוי לAS, אני לא בטוח שיש כאן מישהו שלא מכיר. הרמיקס של get the party started עם רד מן באמת טוב. מה זה משנה אם הוא יצא לפני שבוע, חודש או שנה. ג´יל סקוט - אין מילים.. עוד 2 שירים שאני נזכר בהם עכשיו "Love Rain" ו "Brother", מתוך האלבום המדהים Who Is Jill Scott, שבמקרה גם שמעתי אתמול 
