המלצה - TODD RUNDGREN'S UTOPIA

אין לי הרבה מה להוסיף על מה שעמית

אמר,להוציא את ההבדל שאני מייחס לאלבום הנ"ל יותר כבוד,לדעתי הוא ברמה. בכלל טוד רנדגרן הוא גאון שלא קיבל את הכבוד המגיע לו,המולטי אינסטרומנטליסט הזה נוגע כמעט בכל הסגנונות (אני לא מכיר הכל אז קשה לי לשפוט עד כמה הכל טוב),ובהקשר זה אני יכול להמליץ על אלבום באמת פנטסטי שלו שנקרא A WIZARD,A TRUE STAR - אלבום המשלב גם פופ גם פרוג וגם פסיכדליה-מדהים לדעתי. בקשר לרכישה:אני רכשתי אותם בקצת אחרת,עד כמה שידוע לי אלו היו עותקים אחרונים אך ניתן להזמינם לדעתי. עוד דיסק מצוין של טוד שרכשתי הוא FAITHFUL-אלבום רוק מדהים המחולק לשניים 6 שירים ראשונים הם קאוורים לציפורים,הנדריקס,ביטלס ונערי החוף(ביצועים מעולים של טוד,ברמה גבוהה מאוד),ו 6 שירים מקוריים,גם אלבום מומלץ למי שלא נעול רק על פרוג.
 

RamiSun

New member
../images/Emo127.gif

אכן פייטפול מאוד מדהים. כמו שרשמתי למטה ...ממליץ עליו וכמובן על אוטופיה.
 

עמית ע

New member
המלצה ישנה שלי + שיפוצים

טוד רנדרגרן היה כוכב עולה בפופ האמריקאי בסוף שנות ה-60. בהתחלה עם להקת Nazz ובהמשך עם אלבומי סולו שהוציא. ב-1974, דווקא בשיא הצלחתו המסחרית, החליט רנדגרן לנסות דברים יותר אקספרימנטליים. הוא הקים להקה עם 3 סינתיסייזרים, בס, תופים, כלי הקשה והוא עצמו בגיטרה ושירה. אלבומם הראשון - האוטופיה של טוד רנדגרן - הוא אלבום רוק מתקדם לכל דבר. מבקרים מאשימים את רנדגרן שהוא לא הצליח באמת לכתוב יצירות מורכבות ארוכות בנויות כהלכה, אלא הדביק בצורה מחופפת הרבה קטעים לקטע ארוך. אבל לזכות רנדגרן, מלחין ומפיק פופ בחסד עליון (כפי שהוכיח באלבומו הקלאסיSomething/Anything), נזקפת העובדה שלמרות ואולי אף בזכות זאת, אין רגעים משעממים באלבום הזה. האלבום מכיל 4 קטעים ארוכים (10, 14, 4 ו-30 דקות, בהתאמה). יש מעט שירה אך הרוב אינסטרומנטלי. רצפים של קטעים קליטים ועמוסים בתוכן. אפשר להשוות את הסגנון של אוטופיה לג'נסיס וקאמל בקטעים עתירי קלידים כמו באלבומים טריק אוף א טייל ומיראז'. עם זאת, הצליל הוא מאד אמריקני - השירה, הבומבסטיות והפ'אנקיות לא דומים לפרוג האירופאי. למרות ריבוי הקלידים בהרכב אין כל דמיון ליצירות של ריק וייקמן או אי-אל-פי משום שאין מצגות וירטואוזיות של הקלידנים ואין יותר מדי ציטוטים ממוסיקה קלאסית או כתיבה פסואדו-קלאסית. ההרכב הזה לא החזיק מעמד ומס' החברים הצטמצם. האלבומים הבאים כבר היו פחות אקספרימנטליים ופנו לכיוון מסחרי.
 
למעלה