הירוק המתקדם
New member
המלצה: moving gelatine plates
הלקה הצרפתית פשוט מעולה. ברשותי האלבום הראשון שלהם. חלקו הראשון "המקורי" של האלבום קצר יחסית ומכיל קטעים מדהימים בסגנון ג'אזי. אפשר להגיד שילוב של סופט מאשין (קצת כמו third) ושל להקות פרוג יותר סמפוני (דומיננטיות של כלי נשיפה - חליל, סקסופון, חצוצרה ופחות קלידים). תיפוף אנרגטי ומצוין עם מקצבים שבורים ומשתנים תוך שניות מעטות. הדינמיות של ההרכב והמעבר בין מוטיבים שונים, מקצבים וסלואים מרשימה ביותר. בעיקר ניתן לציין את הבס של דידיה טיבו וכלי הנשיפה הדומיננטיים של מוריס הלמינגר. משעשעים ביותר הם הליריקס (באנגלית) המעטים וחסרי המשמעות (אבל הם חסרים את החן וההומור של הקנטרברי). למרות דעות רווחות, אני לא מסכים שהלהקה דומה לקנטרברי ומיצגת "קנטרברי צרפתי". הדמיון שלה הוא לסופט מאשין בלבד, שלא מיצגת מבחינתי את הקנטרברי כמו להקות אחרות מבוססות קלידים וגיטרה כמו נשיונל הלת' והטפילד. משהו בסאונד ובאווירה של הקטעים אפל יותר וקשוח מאשר בקנטרברי האנגלי. חלקו השני של האלבום הוא למעשה 4 קטעי בונוס מאלבום מאוחר שיצא בשם אחר "moving", ורק הבסיסט, טיבו, נשאר מההרכב המקורי. קטעי הבונוס ניסיוניים יותר ומבוססים על יותר אווירה, קלידים וגיטרה מאשר כלי נשיפה (למרות שמתארח מנהיגה הצרפתי של להקת גונג של סוף שנות השבעים דידיה מלהרב. יש קטעים שמזכירים קצת את הנרי קאו ויש שמזכירים אפילו האפלות של יוניברס זירו (הקטע destruction). בקיצורו של דבר, אלבום גדול. בייחוד, לדעתי, חלקו הראשון.
הלקה הצרפתית פשוט מעולה. ברשותי האלבום הראשון שלהם. חלקו הראשון "המקורי" של האלבום קצר יחסית ומכיל קטעים מדהימים בסגנון ג'אזי. אפשר להגיד שילוב של סופט מאשין (קצת כמו third) ושל להקות פרוג יותר סמפוני (דומיננטיות של כלי נשיפה - חליל, סקסופון, חצוצרה ופחות קלידים). תיפוף אנרגטי ומצוין עם מקצבים שבורים ומשתנים תוך שניות מעטות. הדינמיות של ההרכב והמעבר בין מוטיבים שונים, מקצבים וסלואים מרשימה ביותר. בעיקר ניתן לציין את הבס של דידיה טיבו וכלי הנשיפה הדומיננטיים של מוריס הלמינגר. משעשעים ביותר הם הליריקס (באנגלית) המעטים וחסרי המשמעות (אבל הם חסרים את החן וההומור של הקנטרברי). למרות דעות רווחות, אני לא מסכים שהלהקה דומה לקנטרברי ומיצגת "קנטרברי צרפתי". הדמיון שלה הוא לסופט מאשין בלבד, שלא מיצגת מבחינתי את הקנטרברי כמו להקות אחרות מבוססות קלידים וגיטרה כמו נשיונל הלת' והטפילד. משהו בסאונד ובאווירה של הקטעים אפל יותר וקשוח מאשר בקנטרברי האנגלי. חלקו השני של האלבום הוא למעשה 4 קטעי בונוס מאלבום מאוחר שיצא בשם אחר "moving", ורק הבסיסט, טיבו, נשאר מההרכב המקורי. קטעי הבונוס ניסיוניים יותר ומבוססים על יותר אווירה, קלידים וגיטרה מאשר כלי נשיפה (למרות שמתארח מנהיגה הצרפתי של להקת גונג של סוף שנות השבעים דידיה מלהרב. יש קטעים שמזכירים קצת את הנרי קאו ויש שמזכירים אפילו האפלות של יוניברס זירו (הקטע destruction). בקיצורו של דבר, אלבום גדול. בייחוד, לדעתי, חלקו הראשון.
