המלצה צ'כית - Jablkon
אנשים ואנשות, הרגע חזרתי מהופעה של להקה צ'כית בשם Jablkon ("תפוח" בעברית), ואני חייב להמליץ בדחיפות. את ההופעות שלהם אולי לא תראו (אלא אם תגיעו לפראג בזמן הקרוב), אבל את האלבומים אתם עדיין יכולים לקנות, או לפחות לנסות לשמוע כמה דגימות באתר שלהם (יש שם דיי הרבה). ארבעה אנשים על הבמה - שני גיטריסטים קלאסיים, בסיסט מחושמל, ומתופף עם ערכה שכוללת מעבר לחלקים הבסיסיים גם כמות בלתי נגמרת של כלי הקשה וכמה הפתעות. אבל כיאה ללהקה מולטי-אינסטרומנטליסטית א-לה ג'נטל ג'יאנט, הבמה כללה גם חליל פאן, חלילית, פגוט, קסילופון עתיק, פעמונים בגדלים שונים (כולל שניים שהוצאו במיוחד מתוך קופסת גפרורים במהלך אחד השירים!), צעצועים של תינוקות, אין סוף מצילות, כלי מתכת שונים, קופסאות פח ישנות, משרוקית, מפתחות וכל דבר שעושה רעש שאפשר לרתום אותו למוסיקה. ומה עוד? ארבעה מיקרופונים פתוחים. חברי הלהקה, בנוסף להיותם נגנים עם הכשרה קלאסית בולטת, הם גם חבורת פסיכופאטים שרותמים את מיתרי הקול שלהם כדי להוסיף טקסטורות שונות ומשונות למוסיקה שלהם. הם שרים הברות מג'וברשות, הם נוהמים, הם צועקים, הם מגרגרים, הם צועקים, הם נושפים, הם לוחשים, הם מצקצקים בלשון, והמתופף אף שרט את הרשת של המקרופון עם הציפורניים באחד הקטעים בתור תחליף לתיפוף, אבל זה כבר עניין אחר. בקטעים החדשים יותר שלהם יש גם שירה, עם מילים אמיתיות, והשירה הזו נעה מלחישות, דרך קול בס ערב, קול בס מאיים ומפחיד, שירה אופראית במנעדים שונים, וכלה בפלצט משעשע במיוחד. המוסיקה מאוד מגוונת - שני הסגנונות הבולטים ביותר במוסיקה שלהם הם האוואנגרד והפולק. הקטעים האוואנגרדיים יותר אינסטרומנטליים (למעט הנהמות ושאר הקולות שהם מפיקים, כמובן), ונשמעים ברגעי השיא כמו זאפה ו-RIO על גיטרות קלאסיות, ובשאר הזמן כמו פולק שהתחלק על השכל. פה ושם שני הגיטריסטים גם הזכירו לי את המרתונים שג'נטל ג'יאנט היו מריצים על גיטרות אקוסטיות בהופעות. המון שימוש בקונטרהפונקט, בעיבודים דיסוננסים, בפוליריתמיקה ובשאר מילים גדולות שבשורה התחתונה אומרות "מוסיקה מורכבת ועשירה, שמאתגרת את האוזן". פה ושם הם גם נשמעו כמו גריפון המוקדמים, הודות לפגוט (מה ההבדל בין פגוט ולבאסון, אחת ולתמיד?). הקטעים הפולקיים, המאוחרים יותר, הם החלק הפחות מעניין לטעמי - לא מדובר בפולק בסגנון ג'תרו טאל, אלא בפולק מזרח אירופאי, שהוא קצת בנאלי וסנטימנטלי מידי לטעמי. בנוסף, השואו שהם נתנו היה פסיכי וכיפי - מעבר לבדיחות הרבות שהם סיפרו בין קטע לקטע (בצ'כית. לא הבנתי מילה, אבל הקהל נשפך), באמצע אחד הקטעים, בזמן שהגיטריסט והבסיסט חזרו על קטע מסויים, הגיטריסט השני התחיל לנצח על המתופף, לסמן לו בפנתומימה איך לתופף ועל מה. המתופף נענה והפך לבובה על חוט לכמה שניות. בקטע אחר המתופף שלף שתי מצילות קטנטנות והקיש אותן זו בזו. אבל בזה לא נגמר תפקידן - אז הוא השתמש בהן כמקלות תיפוף, ותופף איתן על כל סט התופים המוזר שלו. וכשזה נגמר, הוא עבר להקיש איתן על הראש שלו ועוד כמה חלקי גוף נבחרים, ומיד זרק אותן הצידה וחזר לתופף עם הידיים. אחד הגיטריסטים, ששימש גם כנגן כלי הקשה מידי פעם, סיגל לעצמו את המנהג הנפלא לשמוט את כלי ההקשה שלו על הרצפה בכל פעם בה הוא סיים את תפקידו, ואיכשהו הרעש שנוצר תמיד התאים למוסיקה. והאופן בו הם מחלקים את הברות הג'יבריש, הנשימות, הלחישות והנהמות - זה גובל בכוריאוגרפיה. פשוט היסטרי. ללהקה אלבומים רבים, ואני עוד לא יודע ממש להמליץ. בגדול, תנסו את הראשונים. קפצו לאתר שלהם כדי לטעום קצת מה-Jablkon.
אנשים ואנשות, הרגע חזרתי מהופעה של להקה צ'כית בשם Jablkon ("תפוח" בעברית), ואני חייב להמליץ בדחיפות. את ההופעות שלהם אולי לא תראו (אלא אם תגיעו לפראג בזמן הקרוב), אבל את האלבומים אתם עדיין יכולים לקנות, או לפחות לנסות לשמוע כמה דגימות באתר שלהם (יש שם דיי הרבה). ארבעה אנשים על הבמה - שני גיטריסטים קלאסיים, בסיסט מחושמל, ומתופף עם ערכה שכוללת מעבר לחלקים הבסיסיים גם כמות בלתי נגמרת של כלי הקשה וכמה הפתעות. אבל כיאה ללהקה מולטי-אינסטרומנטליסטית א-לה ג'נטל ג'יאנט, הבמה כללה גם חליל פאן, חלילית, פגוט, קסילופון עתיק, פעמונים בגדלים שונים (כולל שניים שהוצאו במיוחד מתוך קופסת גפרורים במהלך אחד השירים!), צעצועים של תינוקות, אין סוף מצילות, כלי מתכת שונים, קופסאות פח ישנות, משרוקית, מפתחות וכל דבר שעושה רעש שאפשר לרתום אותו למוסיקה. ומה עוד? ארבעה מיקרופונים פתוחים. חברי הלהקה, בנוסף להיותם נגנים עם הכשרה קלאסית בולטת, הם גם חבורת פסיכופאטים שרותמים את מיתרי הקול שלהם כדי להוסיף טקסטורות שונות ומשונות למוסיקה שלהם. הם שרים הברות מג'וברשות, הם נוהמים, הם צועקים, הם מגרגרים, הם צועקים, הם נושפים, הם לוחשים, הם מצקצקים בלשון, והמתופף אף שרט את הרשת של המקרופון עם הציפורניים באחד הקטעים בתור תחליף לתיפוף, אבל זה כבר עניין אחר. בקטעים החדשים יותר שלהם יש גם שירה, עם מילים אמיתיות, והשירה הזו נעה מלחישות, דרך קול בס ערב, קול בס מאיים ומפחיד, שירה אופראית במנעדים שונים, וכלה בפלצט משעשע במיוחד. המוסיקה מאוד מגוונת - שני הסגנונות הבולטים ביותר במוסיקה שלהם הם האוואנגרד והפולק. הקטעים האוואנגרדיים יותר אינסטרומנטליים (למעט הנהמות ושאר הקולות שהם מפיקים, כמובן), ונשמעים ברגעי השיא כמו זאפה ו-RIO על גיטרות קלאסיות, ובשאר הזמן כמו פולק שהתחלק על השכל. פה ושם שני הגיטריסטים גם הזכירו לי את המרתונים שג'נטל ג'יאנט היו מריצים על גיטרות אקוסטיות בהופעות. המון שימוש בקונטרהפונקט, בעיבודים דיסוננסים, בפוליריתמיקה ובשאר מילים גדולות שבשורה התחתונה אומרות "מוסיקה מורכבת ועשירה, שמאתגרת את האוזן". פה ושם הם גם נשמעו כמו גריפון המוקדמים, הודות לפגוט (מה ההבדל בין פגוט ולבאסון, אחת ולתמיד?). הקטעים הפולקיים, המאוחרים יותר, הם החלק הפחות מעניין לטעמי - לא מדובר בפולק בסגנון ג'תרו טאל, אלא בפולק מזרח אירופאי, שהוא קצת בנאלי וסנטימנטלי מידי לטעמי. בנוסף, השואו שהם נתנו היה פסיכי וכיפי - מעבר לבדיחות הרבות שהם סיפרו בין קטע לקטע (בצ'כית. לא הבנתי מילה, אבל הקהל נשפך), באמצע אחד הקטעים, בזמן שהגיטריסט והבסיסט חזרו על קטע מסויים, הגיטריסט השני התחיל לנצח על המתופף, לסמן לו בפנתומימה איך לתופף ועל מה. המתופף נענה והפך לבובה על חוט לכמה שניות. בקטע אחר המתופף שלף שתי מצילות קטנטנות והקיש אותן זו בזו. אבל בזה לא נגמר תפקידן - אז הוא השתמש בהן כמקלות תיפוף, ותופף איתן על כל סט התופים המוזר שלו. וכשזה נגמר, הוא עבר להקיש איתן על הראש שלו ועוד כמה חלקי גוף נבחרים, ומיד זרק אותן הצידה וחזר לתופף עם הידיים. אחד הגיטריסטים, ששימש גם כנגן כלי הקשה מידי פעם, סיגל לעצמו את המנהג הנפלא לשמוט את כלי ההקשה שלו על הרצפה בכל פעם בה הוא סיים את תפקידו, ואיכשהו הרעש שנוצר תמיד התאים למוסיקה. והאופן בו הם מחלקים את הברות הג'יבריש, הנשימות, הלחישות והנהמות - זה גובל בכוריאוגרפיה. פשוט היסטרי. ללהקה אלבומים רבים, ואני עוד לא יודע ממש להמליץ. בגדול, תנסו את הראשונים. קפצו לאתר שלהם כדי לטעום קצת מה-Jablkon.