המלצה לספר

[המחדל האנושי]

המלצה לספר

אני קוראת עכשיו ספר שרציתי לקרוא מזמן, "השפה הסודית של בע"ח" שכתבה טמפל גרנדין, בעלת דוקטורט לבע"ח וגידולם, וכן אוטיסטית. היא מסבירה איך מנק' חייה כאוטיסטית הצליחה להבין את מנגנוני החשיבה של החיות, למשל היא מתארת שבדומה לאוטיסטים חיות חושבות בתמונות ולא במילים , או בהפשטות וכן את רגישותם לפרטים סביבם (הדוג' מאלפות אגב). בקצרה, מומלץ מאוד לקריאה.

 

[snoopytush]

גם ילדים חושבים בתמונות

עד שהשפה מקבעת את מחשבתם למילים

 

[Larik]

גם אנשים מבוגרים חושבים בתמונות

זה מה שנקרא חשיבה גרפית. למרות שאני לא בטוח, אני מאמין שהחשיבה שלי היא יותר גרפית מאשר מילולית.

 

[המחדל האנושי]

הזיכרון של בני אדם על פי רוב

לא מתבצע בתמונות גרפיות של ממש, הכוונה היא שאם למשל יאמרו לך את המילה כלכלה- תראה כסף מחליף ידיים, למשל- לכן הכותבת מתארת את הקושי שלה ושל אוטיסטים אחרים לתרגם את מחשבותיהם למילים, הם פשוט לא משתמשים בשפה בדרך המחשבה שלהם.

 

[ורוד עם נצנצים]

אני חושבת בתמונות

זה גרם לי להרבה קשיים בבית ספר במיוחד במתמטיקה. אני זוכרת לרעה במיוחד את כיתה ז'. למדנו משאוות דרך (זמן, מהירות, דרך) אני הייתי קוראת את השאלה, רואה 'ציור' שלה ומגיעה לתשובה בלי שום נוסחה. כמובן שהמורים לא אהבו את זה, כי הם לא ראו 'דרך' אלה רק פתרון סופי. וככה מצאתי את עצמי מבלה שבועות בניסיון נואש להכניס את התמונות שלי לתוך משוואות מטופשות... בסופו של דבר הצלחתי, אבל המחיר של הרג חלקי של התמונות. 'חינכתי' את עצמי לחשוב כמו 'מורים' וזה הרס לי במידה מסויימת את צורת החשיבה הקודמת. היתה כמובן הרבה יותר יעילה, אבל למי איכפת?

 

[snoopytush]

הייתי רוצה לחשוב בתמונות ולא רק לחלום בתמונות

 

[Berethor]

גם אני לא סובל מתמטיקה

 

[ורוד עם נצנצים]

אני דווקא מאוד אוהבת מתמטיקה

הייתי אפילו בחוג מתמטיקה כילדה במכון וויצמן. אני שונאת את בי"ס ואת השיטות העקומות שלהם!! או יותר נכון, את זה שהם חושבים שכולם צריכים לחשוב אותו הדבר! ואם אני חושבת אחרת??

 

[המחדל האנושי]

זה לא אומר שחלק מהזמן אתם לא חושבים בתמונות

אלא שרוב האנשים ברוב הזמן מרכיבים את עולמם ממלל, כלומר מהשפה ולא מתמונות, ברור שיש יוצאי דופן. התגלה למשל שהזיכרון החזותי מתגבר בפוסט טראומה -כשאנשים ממש "רואים" מה שהם עברו באותו זמן, אונס, מלחמה , תאונת דרכים ודבר זה מגביר את החרדה שלהם (תמונה אחת שווה אלף מילים). זה יפה לשמוע על הזיכרון שלכם, מפני שזה למשל יכול לתת לנו מושג למה חלקנו טובים יותר במקצועות מסוימים וחלקנו פחות (גם אני כשאני מתעסקת במתמטיקה תמיד אני "רואה" דברים בראש כשאני פותרת אותם, כולל מספרים ושירטוטי פרבולות). ממליצה לקרוא את הספר- לפני שממשיכים לפתח את השרשור על זיכרון חזותי כנגד זיכרון "רעיוני"/ "מופשט" (בהעדר שם מתאים).

 

[Xylophone]

גם אני אהבתי מתמטיקה

במיוחד בכיתות י"א י"ב

 

[מקמיקא]

לא שאני בעד השיטה החינוכית

כי אני באמת חושב שהיא נוטה לדכא חשיבה עצמאית או התפתחות כלשהיא, אבל - חשיבה חזותית מהסוג שאת מתארת היא מאוד מסוכנת, מכיוון שהיא מאוד חסומה. גם לי יש חשיבה כזאת, ואני עדיין משתמש בה להרבה דברים, היא שימושית במיוחד לגיאומטריה, אבל יש בעיות שפשוט אי אפשר לפתור בחשיבה חזותית בלי לתרגם אותה למספרים. למשל, כל מה שקשור בתורת היחסות, מכיוון שמאוד מאוד קשה לנו לתפוס את זה, מאוד קשה גם לדמיין. לי היה מאוד קשה ללמוד את תורת היחסות, ובהתחלה הייתי עובד על הנוסחאות, ומבין מה הן אומרות, ולאט לאט כשפתרתי בעיות וראיתי איך המספרים מסתדרים, הצלחתי ליצור 'ציור' במוח שלי של איך שזה עובד, ועכשיו אני יכול לפתור בעיות יחסותיות הרבה יותר ביעילות (או לפחות יכולתי, לא יודע אם אני בכלל זוכר משהו היום

). חשיבה חזותית (נקראת גם חשיבה מרחבית) היא נהדרת, ואגב - היא נחלתם של גברים בדרך כלל. זה ידוע שבמקצועות שדורשים חשיבת מרחבית, כמו למשל חדוו"א 2 וגיאומטריה, גברים מצטיינים הרבה יותר מנשים מסיבה זו

 

[ורוד עם נצנצים]

אז כנראה נולדתי למין הלא נכון

כי בשיעורי חדו"א קראו לי חדוה... ואחת הסיבות שאני אוהבת את התוכנה שאני עובדת איתה ואני לא מסתדרת עם תוכנה רגילה, זה מפני שזו תוכנה גרפית והיא מאפשרת לי לחשוב בתמונות. ואני לא מסכימה איתך שחשיבה תמונתית היא מוגבלת. למרות שהחוויה האישית שלך שאני מבינה אותה, אני חושבת שזה תלוי באדם עצמו. החשיבה עצמה לא מוגבלת בכלל.

 

[מקמיקא]

תכנות באופן כללי

הוא לא מקצוע נשי, סטטיסטית... גם הנשים המעטות שיש אצלי בפקולטה מאוד מתקשות עם תכנות, מלבד מעטות סגולה. זה פשוט משהו שבא לגברים יותר בטבעיות, כנראה... אבל זה ברור שאת יוצאת דופן

 

[ורוד עם נצנצים]

תמיד ידעתי שאני מיוחדת ../images/Emo9.gif

דווקא בתכנות יש אחוז גבוה מאוד של נשים כמובן ביחס לשאר המקצועות הטכנולוגים.... אם תוציא את הראש מהטכניון - שהוא בהגדרה מוסד גברי (ואני נזהרת לא לומר שוביניסטי..

) ותלך לפקולטות של כל האוניברסיטאות (ירושלים, בר-אילן, ת"א, בן-גוריון) וכל המכללות, תגלה שאחוז הנשים בתכנות זהה פחות או יותר לאחוז הגברים. ואני בכלל למדתי הנדסת אלקטרוניקה והתוכנה שאני עובדת איתה לא דומה לשום תוכנה שאתה מכיר - מבטיחה לך. אני עובדת עם תכנתים כל הזמן - הם לא יודעים איך לאכול את זה. (ואני לא יודעת מה רוצים ממני בכל המלל השחור הזה שנקרא 'תוכנה' ואיך אפשר להבין בתוכנות של היום מה קורא למה ומה רצף הפעולות האפשרי.. הכל יותר מידי אבסטרקטי)

 

[המחדל האנושי]

הסבר קצר

מצאתי דוגמא טובה להבדל תפיסות בין בני אדם לחיות "מודעות יתר לפרטים" לבין תפיסה מושגית- רעיונית (שנבנית בין היתר על שפה): אדם שמפחד מטיסות יכול בחלוף הזמן לפתח פחד ממעליות, משום שיש קשר תפיסתי בין השניים כיוון שהם עלולים לגרום לתאונה שבה יפול ויתרסק (מעלית צונחת מגובה רב, מטוס צונח מגובה רב). לעומת זאת אביא דוגמא מכלבה בשם רד דוג מהספר, היא יום אחד שמעה את המבער של כדור פורח אדום שריחף מעליה ובגלל שהרעש היה חדש ופתאומי החלה לפחד מכל דבר אדום עגלגל כנגד שמי התכלת, למשל בלוני סימון של מזג אוויר, משאיות צבועות באדום (שמנקודת מבטה הנמוכה נראו גבוהות בגובה שמי התכלת) וכן הלאה.... העניין הוא שכל דבר כללי התקשר לה לפחד, לא הרעיון המושגי - פוטנציאלי שבו לסכנה. זה אחד ההבדלים , כמובן שכמו שאמרתי יש עוד הבדלים- שהרי כשאתם מרגישים אתם לא תופסים ממש מושגים סביבכם , זיכרונות, או רגשות בתמונות ברורות ואילו חיות כן, וכן הן רגישות מאוד לכל היבט תחושתי כמו צבעי קרקע מנוגדים, משבי רוח, רעשים חדשים וכדומה... וזהו- רובנו לא כאלה (זולת אוטיסטים).

 

[ורוד עם נצנצים]

אממ...

אולי לא בצורה מודעת, אבל בצורה לא מודעת, אנחנו דווקא כן כאלה. למשל, ידוע הוא, כמו שציינת בעצמך, שבטראומה הזיכרון הופך להיות יותר תמונתי. אבל זה הרבה מעבר. דוגמאות שקראתי בספרים: מישהי שאמרה שהיא לא אוהבת בתים עם מדרגות (לא זוכרת כבר את הטענה, אבל היא היתה סתמית) ובטיפול התברר שהיא נאנסה בילדותה ע"י אביה ורעש הצעדים במדרגות בתת המודע היה סימן לסכנה, כי הוא התחבר עם רעש הצעדים של אביה במדרגות. (בדיוק כמו שכל דבר אדום עכשיו מפחיד את הכלבה, כי הדבר הראשון שהפחיד אותה - גרם לה לטראומה, היה אדום) אני אישית, לא יכולה לסבול ריח אלכוהול, כי זה אוטומטית מתחבר לי לאונס. אפילו היום שאני יודעת את זה - אני עדיין רוצה להקיא כשאני מריחה ריח חריף של אלכוהול. אנחנו אפילו לא מודעים לדברים שמניעים אותנו בתת המודע כתוצאה מחוויות ילדות כלאה ואחרות. ולכולנו יש חוויות ילדות שנחרטו בנו. לא צריך לעבור טראומות מוחשיות וברורות כמו אונס/מלחמה/תאונת דרכים. לפעמים העובדה שאמא שלך צעקה עליך כשאכלת גלידה בצורה שגרמה לך לטראומה, יכולה לגרום לך לא לאהוב גלידה יותר כל חייך ולחשוב שזה 'סתם' לא טעים. אני חושבת שיש הבדל בין חשיבה של חיות ואוטיסטים לחשיבה של אנשים רגילים, אבל להסביר את זה רק בחשיבה תמונתית זה נראה לי פשטני מידי. הרבה אנשים חושבים בתמונות. יש אנשים שהזיכרון החזותי שלהם טוב יותר ויש כאלה שהשמעתי.

 

[המחדל האנושי]

זה הרבה יותר מפורט מזה

תקראי את הספר! (עושה לו מיסיונריות).

 

[ורוד עם נצנצים]

אין לי כוח ../images/Emo3.gif

 

[snoopytush]

למה אבל את הרי אוהבת לקרוא

אני מוכנה להביא אותו אלייך אם תרצי

 

[ורוד עם נצנצים]

יש את הספר לאמא שלי

ואני אוהבת לקרוא, רק שיש לי רשימה אין סופית של דברים שאני רוצה לקרוא עוד הרבה קודם ומאז שיש לי חבר, שעות הפנאי המעטות שלי מלאות, כך שאני לא ממש קוראת.. בכל אופן, גם אם אני אמצא זמן, כמו שאמרתי, יש דברים אחרים שהייתי רוצה לקרוא קודם.