קצת מקברי
אבל השבוע דיברתי עם חברתי - כעשור יותר מבוגרת ממני שעבדה כל השנים כעוזרת מנכ"ל. כל השנים הרוויחה פי שניים ממני אבל משנת 1996 עברה בערך 6 מקומות עבודה כל מקום עבודה שכר את שירותיה לשנה (פלוס מינוס) עד שקרס/נסגר/צמצם (מחק את המיותר) והיו לה 2 תקופות אבטלה - כולל עכשיו. אם עד דצמבר היא לא מוצאת עבודה, עליה ללכת לחברות כ"א כמו ManPower ולעבוד בשכר מינימום או מה שלא יהיה. כל יום היא אומרת לי שאין עבודה שם בחוץ. פשוט אין. ואני מאמינה לה, מה עוד שהיא לא צעירה... מי צריך דברים כאלו כעשור לפני הפנסיה? לעומת זאת אצלנו דווקא יש עוד ועוד עבודה. אמנם לא מרוויחים המון אבל אפשר להסתדר עם כל מיני השלמות מהצד ובעיקר לדעת שיש איזו יציבות. גם אצלי בבית, בתקופות קשות, המשכורת הזו שכל כך אוהבים לשנוא הייתה הדבר הייציב והבטוח שאפשר לסמוך עליו. ובימנו, גם זה שווה משו.
