Benedictus2
New member
המלך חוזר להרכב
ואתו עוד כמה שחקנים שלא ראו חולצה בשבועות האחרונים. וכאילו שקפקא מתגורר בבית של אופירה, הגיע אחד מקשקשני החצר שלה (שהלך לארכיונים ואסף נתונים - כבר מגיע לו צל"ש על כך) וכותב כך: "עם ניצחון אחד בלבד, שתי תוצאות תיקו, וארבעה הפסדים! יקוו יניב קטן וחניכיו להשכיח במעט את הבושות (כך!!). ודאי שהבחור כתב במחי קולמוסו, אבל מטעיות כאלה אפשר לעשות מטעמים, במיוחד בתקופה הזויה זהו שבה נמצא המועדון שלנו.
נתון אחד מעניין הוא מביא בכתבתו (ואני לא משוכנע שהוא בדק עד הסוף) אבל שלוש פעמים מכבי חיפה הייתה במצב הזה במחזור ה - 7 ובשלוש הפעמים היא ירדה ליגה.
ובכן, שוב - אני לא בטוח שהוא בדק את כל העובדות (בכל זאת זו עבודה קשה והוא כתב ספורט בוואן שהוא אתר הבית של מועדון מכבי תל-אביב לשחקניו וסלבריטאיו) אבל זהו נתון שלא מוכר לכותבים כאן, ולצערי הרב לי הוא מוכר.
זהו זכרון כאוב שחשבתי שלא ישוב עוד. רק מי שחווה את מצבה של הקבוצה בשנות השבעים יודע איזו משמעות אדירה הייתה לשינוי הדרמטי שחל במועדון כשהובא לכאן שלמה שרף (איש דוחה אבל האחראי העיקרי על המהפך שחל במועדון). מאז 1984 מכבי חיפה התנתקה לחלוטין מדימוי הקבוצה הפרובינציאלית והפכה לשם דבר בכדורגל הישראלי. יש לי תחושה שלרוב הכותבים כאן אני מניח שקשה להבין - שאלישע לוי וראובן עטר, בהנהגתו הלקוייה מאוד של יעקב שחר בשנתיים האחרונות - מחזירים אותנו למקום שממנו הצלחנו לברוח ב 1984. אוהדי הקבוצות האחרות, ובמיוחד אוהדי הצהבת הזיהומית, לא השלימו (ובצדק מבחינתם) עם ירידת קבוצתם ממעמד העל שהיה לה בשנות החמישים והשבעים. את הזיכרונות המתנשאים שלהם הם הורישו לילדיהם ולנכדיהם שהמשיכו לקוות ולצפות לחזרתה של הקבוצה שלהם. נכון שפה ושם הצהבת הבליחה בשנות התשעים, אבל מבחינתנו במכבי האמיתית היה ברור שיש כאן החלפת משמרות היסטורית ולא שינוי זמני. מאחר ואין לי צל של ספק שמכבי תל-אביב תזכה באליפות העונה (ואולי זה יגרום לכמה ראשים בכדורגל הישראלי לאמץ קו מחשבה אחר ביחס לאיך בונים ומאמנים קבוצת כדורגל) אני מרגיש רע שבעתיים ממצבה העגום של הקבוצה שלנו. יש כאן תחושה חריפה של דה=ז'ה=וו, כלומר, חזרנו לימי החושך של שנות השבעים והחזרנו את המפתחות לבעלי הבית האמתיים.
רק מי שחווה את שנות השבעים יכול להבין את התחושות האלה. אבל גם מי שנולד לפני 12 שנה, אל רצף האליפויות הנהדר שלנו צריך לחשוש מאד מאיך שקבוצתנו נראית היום. מאמן מבולבל וחסר הבנה בכדורגל, שמאבד עשתונות; בעלים שלהערכתי מנותק לחלוטין מהקורה במועדון שבו הוא משקיע את כספו; עיתונאים שצובעים על חדרי ההלבשה ומסייעים לכוחות השליליים של המועדון לחרב אותו מבפנים ומעל לכל - תחושת ייאוש שאוחזת באוהדים...
צר לי חברים - גם היום מכבי חיפה לא תנצח.. אין לה כלים, אין לה רצון אין התלהבות. אין אוהדים שמחים - ולראיה ההתעלמות המוחלטת מהמשחק בפורום הזה. במקרה הטוב, אולי נגנוב ניצחון שולי כמו נגד רמת-גן
, אבל הקבוצה בדרכה מטה, מטה, מטה... ואני באמת לא יודע מה יכול לעצור את זה עכשיו
ואתו עוד כמה שחקנים שלא ראו חולצה בשבועות האחרונים. וכאילו שקפקא מתגורר בבית של אופירה, הגיע אחד מקשקשני החצר שלה (שהלך לארכיונים ואסף נתונים - כבר מגיע לו צל"ש על כך) וכותב כך: "עם ניצחון אחד בלבד, שתי תוצאות תיקו, וארבעה הפסדים! יקוו יניב קטן וחניכיו להשכיח במעט את הבושות (כך!!). ודאי שהבחור כתב במחי קולמוסו, אבל מטעיות כאלה אפשר לעשות מטעמים, במיוחד בתקופה הזויה זהו שבה נמצא המועדון שלנו.
נתון אחד מעניין הוא מביא בכתבתו (ואני לא משוכנע שהוא בדק עד הסוף) אבל שלוש פעמים מכבי חיפה הייתה במצב הזה במחזור ה - 7 ובשלוש הפעמים היא ירדה ליגה.
ובכן, שוב - אני לא בטוח שהוא בדק את כל העובדות (בכל זאת זו עבודה קשה והוא כתב ספורט בוואן שהוא אתר הבית של מועדון מכבי תל-אביב לשחקניו וסלבריטאיו) אבל זהו נתון שלא מוכר לכותבים כאן, ולצערי הרב לי הוא מוכר.
זהו זכרון כאוב שחשבתי שלא ישוב עוד. רק מי שחווה את מצבה של הקבוצה בשנות השבעים יודע איזו משמעות אדירה הייתה לשינוי הדרמטי שחל במועדון כשהובא לכאן שלמה שרף (איש דוחה אבל האחראי העיקרי על המהפך שחל במועדון). מאז 1984 מכבי חיפה התנתקה לחלוטין מדימוי הקבוצה הפרובינציאלית והפכה לשם דבר בכדורגל הישראלי. יש לי תחושה שלרוב הכותבים כאן אני מניח שקשה להבין - שאלישע לוי וראובן עטר, בהנהגתו הלקוייה מאוד של יעקב שחר בשנתיים האחרונות - מחזירים אותנו למקום שממנו הצלחנו לברוח ב 1984. אוהדי הקבוצות האחרות, ובמיוחד אוהדי הצהבת הזיהומית, לא השלימו (ובצדק מבחינתם) עם ירידת קבוצתם ממעמד העל שהיה לה בשנות החמישים והשבעים. את הזיכרונות המתנשאים שלהם הם הורישו לילדיהם ולנכדיהם שהמשיכו לקוות ולצפות לחזרתה של הקבוצה שלהם. נכון שפה ושם הצהבת הבליחה בשנות התשעים, אבל מבחינתנו במכבי האמיתית היה ברור שיש כאן החלפת משמרות היסטורית ולא שינוי זמני. מאחר ואין לי צל של ספק שמכבי תל-אביב תזכה באליפות העונה (ואולי זה יגרום לכמה ראשים בכדורגל הישראלי לאמץ קו מחשבה אחר ביחס לאיך בונים ומאמנים קבוצת כדורגל) אני מרגיש רע שבעתיים ממצבה העגום של הקבוצה שלנו. יש כאן תחושה חריפה של דה=ז'ה=וו, כלומר, חזרנו לימי החושך של שנות השבעים והחזרנו את המפתחות לבעלי הבית האמתיים.
רק מי שחווה את שנות השבעים יכול להבין את התחושות האלה. אבל גם מי שנולד לפני 12 שנה, אל רצף האליפויות הנהדר שלנו צריך לחשוש מאד מאיך שקבוצתנו נראית היום. מאמן מבולבל וחסר הבנה בכדורגל, שמאבד עשתונות; בעלים שלהערכתי מנותק לחלוטין מהקורה במועדון שבו הוא משקיע את כספו; עיתונאים שצובעים על חדרי ההלבשה ומסייעים לכוחות השליליים של המועדון לחרב אותו מבפנים ומעל לכל - תחושת ייאוש שאוחזת באוהדים...
צר לי חברים - גם היום מכבי חיפה לא תנצח.. אין לה כלים, אין לה רצון אין התלהבות. אין אוהדים שמחים - ולראיה ההתעלמות המוחלטת מהמשחק בפורום הזה. במקרה הטוב, אולי נגנוב ניצחון שולי כמו נגד רמת-גן
, אבל הקבוצה בדרכה מטה, מטה, מטה... ואני באמת לא יודע מה יכול לעצור את זה עכשיו