מיכלוש האדומה
New member
המכתב...
אני באה לביצפר ברצון ובתחושה שמשהו טוב יקרה , הרי זו שנה חדשה עם התחלות חדשות והכל יכול לקרות. אני נכנסת לכיתה ולפתע פתאום אני רואה את אותך; עינייך ירוקות וגדולות בצבע מדהים שלא ראיתי מימי , שיער שחור מסודר קוץ קוץ בצורה הכי מושלמת שיש , פניך יפות כל כך יפות שקשה לתאר... יצא לי לדבר איתך פעם אחת פעם אחת בלבד , בעצם אולי עוד פעם נוספת אבל בכל זאת גרמת לי להתאהב בך ולאהוב אותך ואפילו גם להעריץ אותך בזכות החן הרב שיש בך והכוח שלך למשוך האנשים לקירבתך. אינך יודע דבר על אהבתי אליך ואינך יודע עד כמה ההייתי מוכנה לשלם כדי לזכות לצומת ליבך. אתה פשוט לא יודע עד כמה אני מוכנה לעשות כדי שתאהב אותי. הכל אני מוכנה לעשות! מאז שיצא לי לפגוש אותך בפעם הראשונה אני לא מפסיקה לחשוב עליך למרות שבזמן האחרון התחלתי לחשוב שאתה דיי סנוב ומתלהב מעצמך , אבל בכל זאת מחשבתי עליך אינן נפסקות הם רק מתחזקות ככל שהזמן עובר.. אני יודעת שאין לי סיכוי איתך אני יודעת עד כמה כל הבנות מתות עליך ושולחות אליך חיוכים מתוך "נחמדות" אני יודעת עד כמה הרמה שלי לא מתאימה לרמה שלך... הלוואי והייתה קולט ומבין שאני רוצה להכיר אותך יותר טוב שאני רוצה להיות ידידה שלך זה הכל , ואולי אם יצא משהו אז גם להיות חברה שלך. אבל אין סיכוי שבעולם שזה יקרה כי הרי אתה לא מסתכל לכיוון שלי ובבוקר שאתה ניכנס לכיתה אתה לא שולח לי נשיקה על הלחי ואומר: היי מה המצב? אתה רק עובר לידי כאילו אני אוויר מתעלם מקיומי וממשיך האלה. רק פעם אחת בלבד אמרת לי: היי מה קורה? ועשית תנועה כזאת עם הראש. ואולי אפילו זה לא היה מופנה אלי , אלא אל מישהי אחרת שעמדה ממולי באותו רגע... עד כמה אתה יכול להיות עיוור? מה אתה לא שם לב שאני אוהבת אותך? שאני רוצה רק בטובתך? שאני רוצה להכיר אותך? אם המצב ככה אז אולי עדיף שאני אשכח אותך אני הרי לא לרמה שלך נכון? או שמה אני כן ואתה מתבייש להודות בזה? אני לא יודעת מה אתה חושב עלי ומה לא אבל מה שאני יודעת זה שאני אוהבת אותך ולמרות שדיברנו רק פעם אחת ואולי עוד פעם אחת נוספת לשניה , יהיה לי קשה לא להסתכל עליך שאתה ניכנס לכיתה ושם ת'תיק והולך לחברים שלך שנמצאים בשכבה או שאתה אוכל או כשאתה שותה או כשאתה עונה תשובה למורה. הלוואי ויכולתי להסית את מבטי לכיוון אחר מאשר להסתכל עליך. הלוואי והלב שלי לא היה דופק בחוזקה שהייתה רק עובר לידי... למה תגיד לי למה אתה לא מוכן להכיר אותי? למה אתה פוסל את האפשרות הזאת? למה אתה לא זוכר מי אני? אני הילדה עם העיניים החומות והשיער החום עם הפסים האדומים עם האופי הביישני אבל גם האופי המשוגע , אני זאת שצוחקת מכל שטות קטנה יחד עם חברותי הטובות מה כל כך קשה לזכור בזה? אוהבת אותך כמו שאף פעם לא אהבתי מישהו... מקווה שתרצה יום אחד להכיר אותי ושהיום הזה לא יהיה מאוחר מידיי. שלך באהבה מיכל...
אני באה לביצפר ברצון ובתחושה שמשהו טוב יקרה , הרי זו שנה חדשה עם התחלות חדשות והכל יכול לקרות. אני נכנסת לכיתה ולפתע פתאום אני רואה את אותך; עינייך ירוקות וגדולות בצבע מדהים שלא ראיתי מימי , שיער שחור מסודר קוץ קוץ בצורה הכי מושלמת שיש , פניך יפות כל כך יפות שקשה לתאר... יצא לי לדבר איתך פעם אחת פעם אחת בלבד , בעצם אולי עוד פעם נוספת אבל בכל זאת גרמת לי להתאהב בך ולאהוב אותך ואפילו גם להעריץ אותך בזכות החן הרב שיש בך והכוח שלך למשוך האנשים לקירבתך. אינך יודע דבר על אהבתי אליך ואינך יודע עד כמה ההייתי מוכנה לשלם כדי לזכות לצומת ליבך. אתה פשוט לא יודע עד כמה אני מוכנה לעשות כדי שתאהב אותי. הכל אני מוכנה לעשות! מאז שיצא לי לפגוש אותך בפעם הראשונה אני לא מפסיקה לחשוב עליך למרות שבזמן האחרון התחלתי לחשוב שאתה דיי סנוב ומתלהב מעצמך , אבל בכל זאת מחשבתי עליך אינן נפסקות הם רק מתחזקות ככל שהזמן עובר.. אני יודעת שאין לי סיכוי איתך אני יודעת עד כמה כל הבנות מתות עליך ושולחות אליך חיוכים מתוך "נחמדות" אני יודעת עד כמה הרמה שלי לא מתאימה לרמה שלך... הלוואי והייתה קולט ומבין שאני רוצה להכיר אותך יותר טוב שאני רוצה להיות ידידה שלך זה הכל , ואולי אם יצא משהו אז גם להיות חברה שלך. אבל אין סיכוי שבעולם שזה יקרה כי הרי אתה לא מסתכל לכיוון שלי ובבוקר שאתה ניכנס לכיתה אתה לא שולח לי נשיקה על הלחי ואומר: היי מה המצב? אתה רק עובר לידי כאילו אני אוויר מתעלם מקיומי וממשיך האלה. רק פעם אחת בלבד אמרת לי: היי מה קורה? ועשית תנועה כזאת עם הראש. ואולי אפילו זה לא היה מופנה אלי , אלא אל מישהי אחרת שעמדה ממולי באותו רגע... עד כמה אתה יכול להיות עיוור? מה אתה לא שם לב שאני אוהבת אותך? שאני רוצה רק בטובתך? שאני רוצה להכיר אותך? אם המצב ככה אז אולי עדיף שאני אשכח אותך אני הרי לא לרמה שלך נכון? או שמה אני כן ואתה מתבייש להודות בזה? אני לא יודעת מה אתה חושב עלי ומה לא אבל מה שאני יודעת זה שאני אוהבת אותך ולמרות שדיברנו רק פעם אחת ואולי עוד פעם אחת נוספת לשניה , יהיה לי קשה לא להסתכל עליך שאתה ניכנס לכיתה ושם ת'תיק והולך לחברים שלך שנמצאים בשכבה או שאתה אוכל או כשאתה שותה או כשאתה עונה תשובה למורה. הלוואי ויכולתי להסית את מבטי לכיוון אחר מאשר להסתכל עליך. הלוואי והלב שלי לא היה דופק בחוזקה שהייתה רק עובר לידי... למה תגיד לי למה אתה לא מוכן להכיר אותי? למה אתה פוסל את האפשרות הזאת? למה אתה לא זוכר מי אני? אני הילדה עם העיניים החומות והשיער החום עם הפסים האדומים עם האופי הביישני אבל גם האופי המשוגע , אני זאת שצוחקת מכל שטות קטנה יחד עם חברותי הטובות מה כל כך קשה לזכור בזה? אוהבת אותך כמו שאף פעם לא אהבתי מישהו... מקווה שתרצה יום אחד להכיר אותי ושהיום הזה לא יהיה מאוחר מידיי. שלך באהבה מיכל...
בכל אופן אני לא הגיעה איתו רחוק בייחוד עם יש לו אופי ממש ממש חרא!!! האנשים שהאופי שלהם חרא אני סולדת כי האנשים כאלו לא שווים גרוש בעצם הם לא שווים כלום. וכמו שכתבתי מקודם באמת אכפת לי יותר מהאופי מהאשר מהיופי זה הרבה יותר משנהה לי. אשמח לקבל עוד תגובות