המכתב שלא ישלח
רק מניחה את זה כאן...
יקרה,
זה כבר כמה חודשים מאז שעזבתי ומאז משהו בי השתנה, ואמנם את כאן ואת נוכחת בחיי אבל זה כבר כמה חודשים שמשהו חסר מדי.
לפני כמה חודשים עשיתי בחירה לא פשוטה כזו שידעתי שלא משנה איזו אחת משתי אופציות אבחר אני לא אהיה במאה אחוז שלמה, כי ככה זה, כל אדם שאנחנו פוגשים בדרך הוא אחר ויש לו יתרונות שאין לאחר וגם חסרונות שאין לאחר ואת, חשבתי שאין בך את הדברים שאני זקוקה להם, אולי העדפתי שלא לראות את שניסית להראות לי כי מה לעשות, לפעמים דווקא האנשים שהכי אכפת להם מאיתנו מראים לנו את הדברים בצורה הכי טובה, כזו שלא תמיד קל לנו להכיל ולקבל... אז העדפתי לשחרר אותך ואת עצמי, ללכת בכיוון חדש, רענן, פשוט יותר כזה שחשבתי שיהיה לי טוב יותר ואמנם, טעיתי... את לא מאד אהבת את הרעיון אבל פרגנת לי ואז זה קרה, יצאתי ל"דרך" חדשה...
דרך....
המילה הזו שתמיד היית אומרת לי והייתי מגחחת, מתעצבנת.. פתאום הבנתי את המשמעות שלה דווקא אחרי שהחלטתי לוותר עלייך, עלינו, עלייה... ואיך תמיד אומרים שמבינים את הדברים הכי משמעותיים רק אחרי שהם עוברים.. ואיך לא הייתי חכמה מספיק לראות מה יש לי ביד... מי מחזיק לי את היד... ועכשיו אני מבינה עד כמה את חסרה לי, עד כמה חסרה המשמעות כי את מבינה ואת מכירה אותי הכי טוב שאפשר ויותר מהכל את יודעת את הדרך עם כל המורכבויות שלה והמשמעויות שלה כמו שאף אחד או אחת - מדהימים, נפלאים ורגישים ככל שיהיו לא יודעים.. אבל עכשיו זה אולי קצת מאוחר מדי.. והרי את נתת לי את האפשרות לבחור ואני בחרתי משהו אחר שהוא לא את ועכשיו לעשות עוד פעם את המהלך בחזרה, לא בטוחה שיש לי זכות לבקש את זה ובכלל, האם נוכל לחזור להיות כמו שהיינו? האם באמת יש דרך חזרה? אני לא יודעת.. הלוואי וידעתי.. ועכשיו במקום פשוט לבוא ולדבר איתך אני רק עושה עוד ועוד דברים טפשיים כדי להשיג רגע של תשומת לב מימך גם אם שלילית ואני יודעת שזו לא הדרך ובסך הכל רק רוצה לומר שמתגעגעת אלייך ולדבר המיוחד הזה שהיה לנו, לדרך הזו שהיא כל כך שלנו (עם כל הקשיים והמורכבויות וגם הדברים היפים שבה) ולא יכולתי לבקש לי שותפה מדוייקת וטובה יותר מימך שתצעד איתי בדרך הזו... (למרות שלקח לי זמן לראות את זה)
ואם במקרה המכתב הזה יגיע אלייך איכשהו, אם יש לי בכלל זכות לבקש, תקראי אותו ותחשבי אם זה מתאים, אם זה נכון, אם זה אפשרי ומקובל עלייך שנעשה אחורה פנה ונעשה את מה שניסית לראות לי כל כך הרבה זמן שנכון לי, ללכת בדרך הזו ביחד איתך... ואם כן, רק אם כן, תבואי ותדברי איתי ונעשה את זה כבר...
רק מניחה את זה כאן...
יקרה,
זה כבר כמה חודשים מאז שעזבתי ומאז משהו בי השתנה, ואמנם את כאן ואת נוכחת בחיי אבל זה כבר כמה חודשים שמשהו חסר מדי.
לפני כמה חודשים עשיתי בחירה לא פשוטה כזו שידעתי שלא משנה איזו אחת משתי אופציות אבחר אני לא אהיה במאה אחוז שלמה, כי ככה זה, כל אדם שאנחנו פוגשים בדרך הוא אחר ויש לו יתרונות שאין לאחר וגם חסרונות שאין לאחר ואת, חשבתי שאין בך את הדברים שאני זקוקה להם, אולי העדפתי שלא לראות את שניסית להראות לי כי מה לעשות, לפעמים דווקא האנשים שהכי אכפת להם מאיתנו מראים לנו את הדברים בצורה הכי טובה, כזו שלא תמיד קל לנו להכיל ולקבל... אז העדפתי לשחרר אותך ואת עצמי, ללכת בכיוון חדש, רענן, פשוט יותר כזה שחשבתי שיהיה לי טוב יותר ואמנם, טעיתי... את לא מאד אהבת את הרעיון אבל פרגנת לי ואז זה קרה, יצאתי ל"דרך" חדשה...
דרך....
המילה הזו שתמיד היית אומרת לי והייתי מגחחת, מתעצבנת.. פתאום הבנתי את המשמעות שלה דווקא אחרי שהחלטתי לוותר עלייך, עלינו, עלייה... ואיך תמיד אומרים שמבינים את הדברים הכי משמעותיים רק אחרי שהם עוברים.. ואיך לא הייתי חכמה מספיק לראות מה יש לי ביד... מי מחזיק לי את היד... ועכשיו אני מבינה עד כמה את חסרה לי, עד כמה חסרה המשמעות כי את מבינה ואת מכירה אותי הכי טוב שאפשר ויותר מהכל את יודעת את הדרך עם כל המורכבויות שלה והמשמעויות שלה כמו שאף אחד או אחת - מדהימים, נפלאים ורגישים ככל שיהיו לא יודעים.. אבל עכשיו זה אולי קצת מאוחר מדי.. והרי את נתת לי את האפשרות לבחור ואני בחרתי משהו אחר שהוא לא את ועכשיו לעשות עוד פעם את המהלך בחזרה, לא בטוחה שיש לי זכות לבקש את זה ובכלל, האם נוכל לחזור להיות כמו שהיינו? האם באמת יש דרך חזרה? אני לא יודעת.. הלוואי וידעתי.. ועכשיו במקום פשוט לבוא ולדבר איתך אני רק עושה עוד ועוד דברים טפשיים כדי להשיג רגע של תשומת לב מימך גם אם שלילית ואני יודעת שזו לא הדרך ובסך הכל רק רוצה לומר שמתגעגעת אלייך ולדבר המיוחד הזה שהיה לנו, לדרך הזו שהיא כל כך שלנו (עם כל הקשיים והמורכבויות וגם הדברים היפים שבה) ולא יכולתי לבקש לי שותפה מדוייקת וטובה יותר מימך שתצעד איתי בדרך הזו... (למרות שלקח לי זמן לראות את זה)
ואם במקרה המכתב הזה יגיע אלייך איכשהו, אם יש לי בכלל זכות לבקש, תקראי אותו ותחשבי אם זה מתאים, אם זה נכון, אם זה אפשרי ומקובל עלייך שנעשה אחורה פנה ונעשה את מה שניסית לראות לי כל כך הרבה זמן שנכון לי, ללכת בדרך הזו ביחד איתך... ואם כן, רק אם כן, תבואי ותדברי איתי ונעשה את זה כבר...