המירוץ הראשון שלי

[אדום כהה מאוד]

המירוץ הראשון שלי

לא מרתון, גם לא חצי. אפילו לא 10 ק"מ.... אבל עדיין, מירוץ.

מחר אשתתף במירוץ הראשון שלי, במירוץ הנשים בפארק הירקון במקצה של 5 ק"מ.
אני מתרגשת בטירוף. אבל ממש. מבחינתי, עצם העובדה שאני רצה ומתמידה בכך היא בלתי מציאותית כמעט, אז להרשם למירוץ? ציון דרך עצום עבורי.
אדם שמעולם לא היה ספורטיבי בשום מובן. בכל יום שעובר אני מתאהבת יותר ויותר בעולם הזה שגיליתי רק בחודשים האחרונים...

אשמח אם תשתפו ותספרו על המירוץ הראשון שלכן, ואם יש לכן טיפים ועצות אז בכלל מעולה

 

[tamark4]

בהצלחה !

יהיה בסדר, יהיה כיף והכי חשוב, התחלת לרוץ ולאהוב את זה. מירוץ זה בונוס.
המירוץ הראשון שלי נשמע כמו פוסט של רצים עילאים ומתנשאים או כמו פארודיה על משהו...
רצתי 10 ק"מ בירושלים. רציתי 5 ק"מ אבל לא היה, אז החלטתי לרוץ 10 ק"מ. בעברי הייתי שחיינית וגם רצתי כילדה ובעיקר היה לי ביטחון עצמי מופרז או להיפך, יכולת לקחת דברים בקלות. גם זה חשוב.
התכוננתי 5 שבועות, התחלתי מלרוץ 2 ק"מ באיצטדיון. אחרי שהגעתי ל- 6 ק"מ באיצטדיון החלטתי שנורא משעמם. (תביני, אני יכולה לשחות גם 3 שעות בבריכה וזה לא משעמם לי) אז יצאתי לרוץ ברחובות העיר, גיליתי שיש עליות ושזה קשה.
במירוץ לבשתי בגאווה את חולצת המירוץ, כדי שכולם יראו עד כמה אני חדשה בעסק. זו היתה חולצת כותנה מעפנה כזו. היו לי נעלים שהייתי הולכת איתם לתורנויות והחלטתי שזה מספיק נח לי. שתיתי בכל תחנה, הלכתי קצת בעליות, בק"מ האחרון דיברתי עם קשיש חביב. אמרתי לו: אין לי כח ! והוא ענה - נו, עוד 700 מטר, רוצי. אז רצתי. הגראנד פינאלה היה לסיים בקצת פחות משעה ודי להתאכזב.
אני בטוחה שאת קצת יותר חכמה ממני,
המסר העיקרי הוא תקחי הכל בהומור !

 

[susieada]

בהצלחה!! כמה מרגש!

המירוץ הראשון שלי היה בעומר לפני כ20 שנה!, 5ק"מ.. בעלי, שרץ המון שנים, כמו שאני שחיתי המון שנים, סיים לפני ורץ חזרה לללות אותי בק"מ האחרון (שילבתי ריצה והליכה). אחר כך השתתפנו בהליכת 1ק"מ עם שלושת ילדינו. חוויה!! עד היום כל פעם שאני מגיעה לעומר, אני נזכרת בחיוך של גאווה על מירוץ הראשון שלי! ממש אסוסיאציות חיוביות!

נשמח לשמוע חוויות!
העיקר - תהני!

 

[melon]

בהצלחה ושיהיה לך כיף

פעםראשונה שמחברים מספר חזה לחולצה - כמה שזה מרגש!
מאחלת לך שזה יהיה ראשון מהרבה מירוצים אחרים.
המירוץ הראשון שלי 10 ק"מ לפני פחות משנתיים. עד היום אני מתרגשת לפני כל מירוץ..

 

[יער יפעת]

המרוץ הראשון שלי

היה מרוץ "לילה לבן" בת"א, לדעתי הוא היה הראשון והיחיד שהיה בו גם מקצה ל-5 ק"מ.
רצתי עם ג' חברתי בתוך ים של חיילים ושתינו היינו מאד חדשות בתחום.
הצלחתי ליפול, שני שליש מהמרוץ רצתי עם ברך מדממת,
וסיימתי על גג העולם.

החולצה שחילקו היא לבנה, מכוערת ומבד כל כך גרוע שאפילו לישון לא נעים איתה ובכל זאת אני שומרת אותה בבשביל הנוסטלגיה...

 

[מור שלז]

מתרגשת איתך

בהצלחה

איזה יופי לקרוא אותך ככה.
במיוחד אהבתי את המשפט:
"בכל יום שעובר אני מתאהבת יותר ויותר בעולם הזה שגיליתי רק בחודשים האחרונים..."
אני חושבת שדווקא אנחנו, שלא מגיעות מרקע ספורטיבי בשום מובן, יודעות להעריך ולהוקיר יותר את המתנה הזו של הריצה.

טיפים? לא ממש.
נשמע לי שאת מוכנה. גם פיזית וגם (וזה לא פחות חשוב ואפילו יותר): מנטאלית. יש לך בדיוק את הגישה המתאימה.
יש לך את כל מה שצריך בשביל להנות מהחוויה הזו, למצות אותה עד הסוף, ולהמשיך ולהתאהב בעולם הזה, שיש לו עוד כל כך הרבה לתת לך.

 

[קיץ 2011]

בדיוק לפני שנה

סובב עמק. הייתי צריכה מוטיבציה לרוץ. רציתי לרוץ בסביבות 10, ומכל האופציות הכי התאים לי להירשם ל-12 של סובב עמק.

רק יומיים לפני הסתכלתי על הטופוגרפיה של המסלול... מאז זה אחד הדברים הראשונים שאני בודקת

החלטתי שבינתיים אני רוצה לשמור על כושר שמאפשר לי לרוץ 10 ק"מ (סתם החלטה שרירותית) ומידי פעם אני מחפשת מירוצים באורך הזה, שיהיו מוטיבציה לשמירת הכושר ולא יתנו לי לחפף. עדין לא נדבקתי בחיידק שיגרום לי לרוץ גם בלי מטרה ברקע.

 

[אמא לאינדיאנים]

מרגש!!

המרוץ היום? אני מאחלת קודם כל המון בהצלחה!! תהני מהחוויה, מההמונים סביבך והכי חשוב לא לשכוח לחייך למראה הצלמים (ולא חשוב כמה את סובלת!!!)
המרוץ הראשון שלי היה מרוץ עלם בנובמבר 2011 למרחק 11 קילומטר (יענו 11/11/11 11 קילומטר....). נרשמתי בחשש ענקי, רצתי לאט לאוחר הדרך היו קטעים שהיו לי ממש קשים. אנקדותה משעשעת מהמרוץ- לקראת הסוף שני גברים חזרו מקו הסיום לאסוף את אחת הנשים שרצה לידי. הם סימו מזמן וחזור ללות אותה. תוך כדי ריצה הם מפטפטים והקול של אחד מהם היה נורא נורא מוכר לי, אפילו שאל אותי משהו ועניתי לו. ואז בדרך הביתה הבנתי שזה היה אברום בורג ולאחר מספר ימים הבנתי שהשני היה נחשון שוחט

סיימתי את המרוץ אופוריה מטורפת!

בקיצור תהני תהני תהני

 

[אדום כהה מאוד]

תודה בנות

זהו, זה מאחוריי. לא היה לי קל בכלל, היו רגעים שהיה ממש קשה (בעליות כמובן), אבל סיימתי את זה ואפילו לא הייתי אחרונה

.

הדופק היה גבוה מבאימונים לבד, הקצב היה איטי יותר וזה קצת אכזב אותי למרות שהמטרה הייתה רק לסיים לא חשוב מה. מקווה שבעתיד זה ילך וישתפר.

כל הזמן חשבתי על כל מה שכתבתן כאן וחייכתי לעצמי, ובעיקר הזכרתי שוב ושוב שהמטרה היא בעיקר להנות.

 

[kmiki]

איזה כיף זה

המירוץ הראשון שלי היה 4 ק"מ, בחיי שהרגשתי כמו מלכת העולם.
החולצה, המספר, האווירה, וואו, והיה לי קשה, חשבתי שסוף העולם הגיע .
שבועיים אחרי כבר הלכתי על מירוץ 5 ק"מ, Meatless monday, שוב, חולצה, קצת יותר יפה, מספר חדש, המוני רצים, כיף גדול, ריגוש, היה לי לא קל, והרגשתי סיפוק מהמם.
לפני שבועיים רצתי את מירוץ הנשים של לייף סטייל, 8 ק"מ (הדקדקניות הזכירו לי שמדובר בעצם ב7.7, אבל היה לי יותר כיף להדבק ל8...), כמה שהיה לי קשה, זה בעצם היה יותר קל מהמירוץ הראשון של ה4 ק"מ.
בכל פעם שאני מתבוננת בארון ומביטה ב3 החולצות האלו, המדרגות שלי בדרך לשאיפה של מירוץ נייק ב29/10, 10 ק"מ, כולי מתמלאת גאווה בעצמי.
אני בטוחה שאת מסתובבת עם חזרה נפוח מגאווה, ומגיע לך.
תמשיכי כך

 

[אדום כהה מאוד]

תודה. גם אני אהיה שם, לפחות בשביל החוויה

 

[more run]

מזל טוב!!! ובהצלחה בהמשך...