הכבוד והתודה הם לבני שלומי...
אני רק שימשתי שופר (עדשה) לטוב ליבם השופע. נכון שרונה, סיור כזה מעלה ניחוחות מהעבר, מבית הורינו. הפשטות, הצניעות, סבר הפנים והכנסת האורחים הטבעית. בכל אלה אנו לוקים! ואולי נותר בנו עוד שמץ, אך זה לעולם לא ישווה לרמות שידענו אצל זקננו. ואלה תמיד המחשבות שמייסרות אותנו בגעגועים, חנק בגרון ודמעה בעין. ברצון העז לחיות איתם עוד דקה! לנשק לאבא את היד ולנשק לאמא במצח!!! תודה לך שעוררת בי רגשות... שבת שלום!