המיידלע והפייגלע
במוסף סגנון של מעריב היום מצאתי את הכתבה הזאת על פאג האג ובכלל על זה שטוב שיש הומו שמקשט את הסלון כי זה מאוד טרנדי.. מה אתם חושבים על זה? דבר אחד שקצת הרגיז אותי בכתבה הוא דבריו של הפסיכולוגי גידי רובינשטיין (ההוא שגם כותב טור קבוע בזמן הורוד - שרינק פרינדלי), שמסביר מה עלול להיות חסר בקשר בין שני גברים ומה תורם קשר עם 'פאג האג' - "בגלל שמדובר בקשר בין גבר לגבר, ומדובר בסוציאליזציה לתפקידי מין, שמשמעותה שגברים גדלים לתוך תפקיד מין שמחייב או מרגיל אותם להסתיר רגשות או חולשות, קשרים בין גברים הם בעייתייים וקל וחומר בין הומואים. עם אישה יש להומו הזדמנות לחלוק את רגשותיו, עם מישהי שאיתה הוא לא צריך להעמיד פנים, שכן לא מדובר במאהב או מאהבת פוטנציאליים. הוא לא צריך להעמיד פנים ויכול לדבר על חולשותיו ללא פחד." מה אתם חושבים על זה? אתם באמת חושבים שיותר קשה לנו לדבר בינינו על הפחדים והחולשות שלנו? וזה כי אנחנו גברים וככה לימדו אותנו בחברה? ומה כשיש בן זוג? האם איתו יש מי שגם מעמיד פנים ולא נחשף עם חולשותיו ופחדיו? במקרה כזה, זה לא קצת קירבה לא אמיתית ממש בין שניים?
במוסף סגנון של מעריב היום מצאתי את הכתבה הזאת על פאג האג ובכלל על זה שטוב שיש הומו שמקשט את הסלון כי זה מאוד טרנדי.. מה אתם חושבים על זה? דבר אחד שקצת הרגיז אותי בכתבה הוא דבריו של הפסיכולוגי גידי רובינשטיין (ההוא שגם כותב טור קבוע בזמן הורוד - שרינק פרינדלי), שמסביר מה עלול להיות חסר בקשר בין שני גברים ומה תורם קשר עם 'פאג האג' - "בגלל שמדובר בקשר בין גבר לגבר, ומדובר בסוציאליזציה לתפקידי מין, שמשמעותה שגברים גדלים לתוך תפקיד מין שמחייב או מרגיל אותם להסתיר רגשות או חולשות, קשרים בין גברים הם בעייתייים וקל וחומר בין הומואים. עם אישה יש להומו הזדמנות לחלוק את רגשותיו, עם מישהי שאיתה הוא לא צריך להעמיד פנים, שכן לא מדובר במאהב או מאהבת פוטנציאליים. הוא לא צריך להעמיד פנים ויכול לדבר על חולשותיו ללא פחד." מה אתם חושבים על זה? אתם באמת חושבים שיותר קשה לנו לדבר בינינו על הפחדים והחולשות שלנו? וזה כי אנחנו גברים וככה לימדו אותנו בחברה? ומה כשיש בן זוג? האם איתו יש מי שגם מעמיד פנים ולא נחשף עם חולשותיו ופחדיו? במקרה כזה, זה לא קצת קירבה לא אמיתית ממש בין שניים?
