סבתא שמחה1
New member
המטבח החשוך
שלום לכולם, בעידוד והסכמה של פראזניק, אני אוזרת אומץ לכתוב פה למרות המגבלות הרציניות שיש לי, במיוחד בכושר ביטוי בכתב ובפרט בעברית. בכל זאת, מפעם לפעם עולה לי איזה רעיון או שאלה ויתכן שיביא תועלת למישהו. ______________________________________________________________________________________________________ בס"ד לידידי היקר, עבר עלי יום קשה במיוחד. כשקמתי בבוקר והלכתי למטבח כהרגלי כל בוקר, מצאתי את המטבח חשוך מאוד. ממש לא אופייני. אני גרה בקומת קרקע אבל יש לי חלונות גדולים שמאפשרים כניסה של הרבה אור ואוויר, אבל הבוקר, משום מה, היה חשוך לגמרי. ניגשתי לחלון ופתחתי אותו לראות מה קורה שמה בחוץ. לתדהמתי גיליתי מול החלון בדיוק, גבעה של עפר. הגבעה הסתיר את החלון והגיעה לגובה של כמעט הקומה השניה של הבנין. אני אמרתי לעצמי, איזה חוצפה! מי העיז לחסום את החלון שלי בדיוק ליד המטבח. נורא התעצבנתי. (תוכל לשאול כל אישה כמה זה מעצבן לעבוד במטבח חשוך ולא מאוורר.) ראיתי שזה לא עסק ואני חייבת להזיז את החול הזה מהחלון, שיהיה מה שיהיה. יצאתי החוצה ולקחתי מגרפה ואת מהגינה של בני וניגשתי אל ערמת החול. נו, התחלתי לפנות את העפר כף אחר כף. אחרי עבודה מאומצת של בערך שעה, הצלחתי לפנות כמטר מהחול במקום שעמדתי. פתאום נתקעתי באזור שהיה חלק. לפי המראה והמגע היה נראה שהיה עשוי מחומר סנטתי גמיש, כמו שקית ניילון עבה ונפוחת. לא ידעתי מה לחשוב, אבל החלטתי שגם זה אני חייבת להסיר עם אני רוצה שאור יוכל להיכנס הביתה. לקחתי את המגרפה והתחלתי לחבוט בפלסטיק. פתאום נעשה חור ויצא אוויר בזרם ובקול צפצוף. עמדתי שמה המומה כשמול עיני אני רואה את גבעת העפר מתמוטטת… מתמוטטת …מתמוטטת, עד שלא נשאר ממנה כלום! היא נעלמה כאלו שלא היה ולא נברא. האור שוב שטף את מטבחי ולבי התמלא בשמחה גדולה. (ראה שיחות הר"ן קל"ו) כל טוב ויום נעים
שלום לכולם, בעידוד והסכמה של פראזניק, אני אוזרת אומץ לכתוב פה למרות המגבלות הרציניות שיש לי, במיוחד בכושר ביטוי בכתב ובפרט בעברית. בכל זאת, מפעם לפעם עולה לי איזה רעיון או שאלה ויתכן שיביא תועלת למישהו. ______________________________________________________________________________________________________ בס"ד לידידי היקר, עבר עלי יום קשה במיוחד. כשקמתי בבוקר והלכתי למטבח כהרגלי כל בוקר, מצאתי את המטבח חשוך מאוד. ממש לא אופייני. אני גרה בקומת קרקע אבל יש לי חלונות גדולים שמאפשרים כניסה של הרבה אור ואוויר, אבל הבוקר, משום מה, היה חשוך לגמרי. ניגשתי לחלון ופתחתי אותו לראות מה קורה שמה בחוץ. לתדהמתי גיליתי מול החלון בדיוק, גבעה של עפר. הגבעה הסתיר את החלון והגיעה לגובה של כמעט הקומה השניה של הבנין. אני אמרתי לעצמי, איזה חוצפה! מי העיז לחסום את החלון שלי בדיוק ליד המטבח. נורא התעצבנתי. (תוכל לשאול כל אישה כמה זה מעצבן לעבוד במטבח חשוך ולא מאוורר.) ראיתי שזה לא עסק ואני חייבת להזיז את החול הזה מהחלון, שיהיה מה שיהיה. יצאתי החוצה ולקחתי מגרפה ואת מהגינה של בני וניגשתי אל ערמת החול. נו, התחלתי לפנות את העפר כף אחר כף. אחרי עבודה מאומצת של בערך שעה, הצלחתי לפנות כמטר מהחול במקום שעמדתי. פתאום נתקעתי באזור שהיה חלק. לפי המראה והמגע היה נראה שהיה עשוי מחומר סנטתי גמיש, כמו שקית ניילון עבה ונפוחת. לא ידעתי מה לחשוב, אבל החלטתי שגם זה אני חייבת להסיר עם אני רוצה שאור יוכל להיכנס הביתה. לקחתי את המגרפה והתחלתי לחבוט בפלסטיק. פתאום נעשה חור ויצא אוויר בזרם ובקול צפצוף. עמדתי שמה המומה כשמול עיני אני רואה את גבעת העפר מתמוטטת… מתמוטטת …מתמוטטת, עד שלא נשאר ממנה כלום! היא נעלמה כאלו שלא היה ולא נברא. האור שוב שטף את מטבחי ולבי התמלא בשמחה גדולה. (ראה שיחות הר"ן קל"ו) כל טוב ויום נעים